Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘ייצוג’

למוסף הפוליטי של ידיעות של שבת אני מגיעה תמיד באיחור. בדרך-כלל במהלך השבוע שלאחר סוף השבוע שבו הוא יוצא; לפעמים ממש שבוע שלם אחר-כך. היום עיינתי במוסף של ה-10.4 בזכות החג. גם בכתבה 'והרי תוצאות הבחירות' של אורי משגב, שהוכתרה "מיוחד: 20 אנשי אקדמיה ממגוון תחומים דירגו ביוזמת 'המוסף לשבת' את ראשי הממשלות של ישראל".
הכתבה פורשת את הציונים שקיבלו 13 ראשי הממשלות שכיהנו עד כה בישראל. לפני הדירוג מסבירה הכתבה את המודל שהתבססה עליו, איך נבנה הדירוג הסופי ואילו הכרעות נעשו בביצוע המשאל (למשל, איך להתייחס לכמה כהונות נפרדות של אותו ראש ממשלה).

אבל אני נמשכתי קודם כל לרשימת המדרגים. שהרי הם קבעו את תוצאות המשאל. איך נקבעו הם? על זה מקדימה ואומרת הכתבה כך:

"ליבת המשאל והסיבה העיקרית לתוקפו הן המשתתפים. פנינו אל כמה עשרות מועמדים, כאשר אמות המידה נוקשות: אך ורק דמויות אקדמיות בכירות ומנוסות, בעלות רקורד מוכח בחקר ובתיעוד החברה הישראלית לדורותיה. דרשנו יכולת הסתכלות פנורמית, רחבת יריעה, והקפדנו על תחומי מחקר מגוונים: מדעני מדינה, מומחים לממשל, היסטוריונים, כלכלנים וסוציולוגים.  20 ענו לקריאה. עמדה לפניהם משימה כבירה, ותודתנו נתונה להם. מספרם, בכירותם והרקע המקצועי השונה שלהם חיסנו את המשאל מפני הטיות לא ענייניות".

יפה. ועכשיו לעניין עצמו: 20 מדרגים. בכירים, כזכור. ביניהם אשה אחת ואף לא ערבי אחד.
טוב, ברור. אתם זוכרים: הם צריכים להיות "דמויות אקדמיות בכירות ומנוסות, בעלות רקורד מוכח בחקר ובתיעוד החברה הישראלית לדורותיה". ברור שאין נשים וערבים כאלה. או שהם בין אלה שהשיבו בשלילה לפנייה, כרגיל. מה אתם רוצים מאתנו, שנעקם את הקריטריונים? שנוריד את הסטנדרטים? שנפגע בתוקף המשאל?

בלי להיכנס למה באמת עשה (או לא עשה) כתב המוסף לשבת כדי להגיע לרשימה שתהיה – בלי להוריד שום סטנדרט – גם מייצגת פנים שונים של האוכלוסייה, שראשי הממשלה המדורגים היו גם שלהם. בלי להיכנס לכך שיש קשר בין "יכולת הסתכלות פנורמית, רחבת יריעה" לבין נקודות מבט שונות, שדווקא השתייכות יותר מגוונת ופחות מיינסטרימית יכולה להביא.  הרשימה הזאת של "20 אנשי אקדמיה ממגוון תחומים" מצביעה יותר מכול על איך נראית מדינת ישראל בשנתה ה-61. הרבה יותר מתוצאות המשאל על ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם. רוצים לראות נכוחה את החברה הישראלית? הסתכלו לא בדירוג על הנמקותיו אלא במי במדרגים.

Read Full Post »

הפקולטה למשפטים (הפורום למשפט ופילוסופיה) בשיתוף עם החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ארגנו כנס בינלאומי מכובד שנושאו שוויון.
בכנס משתתפים 20 דוברים, במתכונת של מרצה ומגיב. ועכשיו נחשו, כמה נשים משתתפות בכנס שנושאו, כזכור, "שוויון"?
התשובה: אחת.   כמגיבה.

ולמשתתפים מכובדים בכנס, בעלי דעות מתקדמות עד רדיקליות, שבדרך-כלל מספרים לנו רבות על שוויון, גם באופן אקדמי וגם מחוץ לאקדמיה, בטלוויזיה, בעיתונות ובבלוגים – זה כנראה לא מפריע. בכל אופן לא מפריע להם להשתתף.  או שהם מדקלמים לעצמם את התירוצים הרגילים שאנחנו מקבלות להיעדרן של נשים מכנסים אקדמיים. שמענו כבר את כולם. והם תמיד אותו דבר.  או שאולי יעירו על כך הערה מתוחכמת בפתח הרצאתם, לכסות את ערוותם המשותפת, וירגישו נפלא.

לצערי לא מצאתי כרגע גרסה מקוונת להזמנה שאפשר לקשר אליה. תודה לד"ר יופי תירוש שהעבירה לי את ההזמנה באי-מייל, בליווי ההערה הקולעת (המצוטטת ברשותה): "נראה מרתק. אני רק מציעה להוסיף עוד פייפר אחד, שנושאו 'מה ניתן ללמוד על שוויון מתוכנית הכנס על שוויון'."

Read Full Post »

"במשלחת של ישראל שתצא לאו"ם בחודש הבא לדיונים באמנה הבינלאומית לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, לא יהיה אף נכה ישראלי. הממשלה מסרבת לממן נסיעה של נציג נכה, ובמקום זאת ייצגו את ישראל פקידים ממשרדי החוץ והמשפטים, וכן נציבת השוויון לאנשים עם מוגבלויות, הד"ר דינה פלדמן". אורלי גיל, מנהלת המחלקה במשרד החוץ שמטפלת בארגונים חוץ-ממשלתיים, צוטטה: "נציבת השוויון יודעת לייצג את הצרכים שלהם".

יש לקוות שהבושה המסוימת הזאת תתוקן, אולי בעקבות הפרסום בהארץ מהבוקר. אבל התגובה של אורלי גיל מאפשרת להתעכב על נקודה קצת יותר עקרונית העולה מפעם לפעם כשעל הפרק ייצוגן של קבוצות מיעוט. קשה להאמין שמי שנאבקה על ייצוג נשים במפלגתה, למשל, לא שמעה את הטיעון הזה, שלא מוכרחים ייצוג הולם לנשים כדי לייצג את האינטרסים שלהן. גם גברים מייצגים נשים; ואינטרסים של נשים; ועמדות פמיניסטיות ומתקדמות. זה נכון מאד. כלומר, אני מקווה שזה נכון. אני מקווה שלפחות במפלגות המתיימרות להציג עמדות פמיניסטיות, הגברים הם אכן כאלו. שמפלגות ותנועות רואות בנושא הפמיניסטי במקרה זה – ובסוגיות של זכויות מיעוטים במקרים אחרים – נושא שאיננו מגזרי אלא סוגייה חברתית כללית, ומן החשובות שבהן. אז למה זה לא מספיק? לא רק בשל האמת האקזיסטנציאלית שאיש איננו יכול להיכנס לחלוטין לנעליה של האחרת; ושישנן רגישויות שרק בני הקבוצה חווים. אלא כי יש חשיבות שיהיה קול אותנטי לקבוצה המופלית. כי לומר לחברי הקבוצה הנדונה "אנחנו מייצגים אתכם" משמעו להתייחס אליהם בפטרונות ולהמשיך לדחוק אותם לשוליים. הצורך בייצוג של בני הקבוצה עצמה דוחק מפני שייצוגם בידי אחרים מנציח את הדרתם ואת הבעיה שמנסים להעלות לסדר-היום בעצם הדיבור על ייצוג.

למרות שייצוגן של קבוצות מיעוט ככלל איננו מזהיר, יש הבדלים ביניהן בסוגייה זאת. דומה כי יהיה קשה יותר היום לומר לקבוצת מיעוט לאומית "אנחנו יודעים לייצג את הצרכים שלכם". לא מפליא שזה עדיין נאמר ביחס לנשים, לילדים ולאנשים עם מוגבלויות. לגביהם היחס הפטרוני הוא לחם חוק.

Read Full Post »

כישרון על-פי הכרומוזום

לכנס שהוגדר כ"סיעור מוחות בנושא עתיד העם היהודי", הזמין המכון לתכנון מדיניות עם יהודי את מי שנחשבים בעיני ראשיו "כיהודים המשפיעים והחכמים בעולם". הפרופ' דבורה ליפשטט לא עברה בשתיקה על כך כי מבין 30 משתתפים בכנס רק ארבע הן נשים. "לא יעלה על הדעת לתכנן את עתיד העם היהודי כשמסביב לשולחן יושבים רק גברים שגילם עולה על חמישים", כתבה. כך על-פי הידיעה המתפרסמת היום בהארץ.

בארצנו הקטנה לא היתה פורצת שערורייה בעקבות כנס שכזה. כנסים על טהרת גברים – לפעמים עם אשה אחת כ-token other, לכסות את ערוות מצפונם של מארגניהם – הם חיזיון נפוץ בארץ הקודש. נדרשתי לכך לא פעם ולא פעמיים. הסיבה שאני מתעכבת על כך שוב – מעבר לכך שאסור לעזוב את הנושא עד שיחול שינוי – היא התגובה הטיפוסית אך המאלפת במיוחד הפעם, של מנכ"ל אותו מכון, אחד אבינועם בר-יוסף. "המוזמנים לאירוע נבחרו על פי כשרונם ולא לפי מינם". אכן, מי היה רוצה לארגן כנסים על-פי מפתח כרומוזומי? אנחנו בעד הצטיינות וכישרון, כידוע. אלו צריכים להיות הקריטריונים הרלבנטיים (במיוחד כשמדובר בכנסים אקדמיים, לאו דווקא בכנס דוגמת זה). האמת ניתנת להיאמר, שלא תמיד מיעוטן של הנשים בכנסים כאלו נובע מכך שמארגניהם לא ניסו והשתדלו. לעיתים אלו שפונים אליהן משיבות בשלילה (ממש כמו גברים שפונים אליהם). במיוחד לא קל למצוא נשים לכנסים בתחומים שבאופן מסורתי אין הרבה נשים העוסקות בהם, כמו ביטחון. הטריק הידוע הננקט בידי מארגנים שמראית העין בכל זאת חשובה להם הוא למנות אשה כיו"ר. שתיתן את רשות הדיבור ותוודא שהדוברים לא חורגים מהזמן המוקצב להם, ובהזדמנות זאת תקשט את הבמה ואת ההזמנה או המודעה ותשקיט את המצפון. הדילמה האם להופיע כאשה-יו"ר יחידה מוכרת לי היטב. כמעט תמיד אני מכריעה בזכותה, כי החלופה – של קיום כנס ללא אף אשה – נראית לי גרועה עוד יותר. אני מקווה תמיד שהערתי למארגנים בדבר היעדרן של נשים תשפיע לפחות לפעם הבאה.
מה שצריך להפנים הוא שבתחילת המאה ה-21 לא ייתכן להדיר למעלה ממחצית האוכלוסייה מהשתתפות ציבורית ומקצועית. זה מביש לחפש משתתפים על-פי המין? מביש הרבה יותר להפיק כנסים חד-מיניים.

אבל קביעתו של בר-יוסף כי הבחירה היתה על-פי הכישרון משמעה לומר כי אין בקרב העם היהודי (במקרה זה) נשים מוכשרות דיין. קביעה מרחיקה לכת ואף מסוכנת אם בוחנים אותה בפרספקטיבה היסטורית. כישרון לא נקבע על-פי הכרומוזום. לא קשה למצוא נשים מוכשרות; צריך רק לרצות לחפש אותן.

מקום על-פי הכרומוזום

המקום נקבע על-פי הכרומוזום לא רק על בימת הכנסים, אלא גם במושבי האוטובוס. לפחות ב"קווי המהדרין" שמפעילה אגד עבור החרדים. ארבעת הספסלים הקדמיים (לכל הפחות) שמורים לגברים בלבד, נשים עולות ברוב הקווים דרך הדלת האחורית, ובכל מקרה יושבות בחלקו האחורי של האוטובוס. חברה ציבורית, להזכירכם, המסובסדת על-ידי כספי המיסים שלנו. אפרטהייד? לא, בסך-הכל נשים. בארה"ב, המדיניות של "נפרד אך שווה" נפסלה כבר בשנות החמישים. של המאה הקודמת. רוזה פארקס ודאי מתהפכת בקברה.

Read Full Post »