Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘י"ק’

כבר מזמן שאני מתכננת לכתוב על זה, והפוסט הזה של יובל היווה את הדחף לעשות זאת כעת. יש בכך גם סגירת מעגל, כי בזמנו כתבתי אצלו תגובה שבה העליתי את הנקודה הזאת (וכתוצאה מכך היו מי שראו בי כאויבת של אתוס הנתינה הנדיבה והחופשית באינטרנט). במה דברים אמורים? באימיילים אינספור שקיבלתי מאז שפתחתי בלוג – אולי אחת לשבוע – המפנים אלי בקשות במקרה הטוב, והוראות במקרה הפחות טוב, לאתר מקורות לעבודה שהפונה צריך/ה לכתוב. במקרה הראשון הם מנומסות, במקרה השני הן משגרות פקודות, בלי שלום ובלי תודה. אבל זה לא העיקר.
הנה שתי דוגמאות שהבאתי אז אצל יובל:
“שלום, אני עושה עבודת גמר בנושא: מעצר מינהלי אודה לך אם תוכלי לשלוח לי כל חומר רלוונטי בנושא.”
ואי-מייל שהגיע אפילו בלי שם הכותב/ת, אבל קרא לי לפעולה דחופה:
”היבט פילוסופי של המתת חסד דחוף….אני אשמח…תודה רבה. אם את יכולה לשלוח לי לכתובת..”

מה שמדאיג הוא העובדה שכך סטודנטים מחפשים היום מקורות לעבודה שעליהם לכתוב. לא פעם ולא פעמיים קיבלתי פנייה כזאת מסטודנט/ית לתואר שני(!), המחפש/ת כך מקורות עבור עבודת המאסטר.

ובכן, התבלבלתם. חיפוש מקורות הוא חלק מהעבודה. ואם אתם מתקשים למצוא, תוכלו להיעזר במרצה או במנחה שלכם. לפעמים אני מרגישה שהדבר היחיד שלא מבקשים ממני הוא לכתוב את העבודה עצמה. טוב, כמו שכותב יובל, לזה יש פתרונות אחרים. אבל ברצינות: קשה לי לחשוב על דרך פחות רצינית לחפש מקורות לעבודה מאשר לגגל, להגיע לבלוג שלי כי כתבתי על זה משהו פעם, ואז לבקש שאשלח את “כל המקורות” שיש לי.

ויש גם את הצד השני. מלבד תחומים שאני ממש מתמחה בהם, כל בקשה כזאת מחייבת אותי, למעשה, לחפש את המקורות המבוקשים. בעצם, גם בתחומי המומחיות שלי אני לא זוכרת את כל המקורות בעל-פה. כלומר, הפונים בעצם מבקשים שאני אעשה את העבודה במקומם. לו הייתי עושה זאת עבור כל פונה, זה כל מה שהייתי עושה. כמו שאתם מתארים לעצמכם, יש לי עיסוקים אחרים בחיים. כמו שאתם יודעים, אני לא מידענית ולו הייתי לא הייתי עובדת בחינם. אני כותבת בלוג ומשקיעה בו רבות, אבל לצערי עדיין לא משלמים עם זה במכולת. י”קירי תמיד מייעץ לי להשיב לפניות כגון אלה ב”אשמח לעמוד לרשותך תמורת… “ (וכאן צריך לבוא סכום שהוא קצת יותר גבוה ממה שמקבל/ת עוזר/ת בית לשעה).

ואלוהים מה הוא עושה פה, אתם שואלים? ובכן, גם הוא כיכב באחת הפניות, מהמשעשעות יותר שקיבלתי:

שלום אני פונה אלייך בשאלה האם אכן יש אלוהים ולאלו ספרים את ממליצה לי לפנות על מנת לפתור סוגייה זו. בתודה מראש…

סופר הצללים

Read Full Post »

איפה אהוד? מאחורי הסינר של נילי

הפעם אהוד לא ברח. הוא סתם מסתתר. מאחורי הסינר של אשתו. שרק היא מוזכרת כמי שאולי תואשם בהעסקה לא חוקית. מה, אהוד לא העסיק אותה? זאת לא רק ההתנערות מאחריות האופיינית לו בפרט ולפוליטיקאים בכלל. זאת לא רק העמדת האשה בחזית, כמגן (נתניהו עשה מזה לא קריירה אחת אלא שתיים). זאת גם ההנחה הברורה, שלא קוראים עליה תגר, שהעסקת עוזרת בית ואחזקת הבית בכלל – הוא תפקידה של האשה. אם היא רוצה לצאת לעבוד היא צריכה למצוא אשה מחליפה. שתנקה ותטפל בילדים.
ואולי כמו שיאיר נוה יצא ללא פגע מכשלי האבטחה שחשפה פרשת ענת קם, כך תיפתר השאלה הביטחונית שבהעסקת עובדת בביתו של שר הביטחון ללא שום סינון ביטחוני ופיקוח על מה שיש לה גישה אליו (תודה: ע”א) – בזה שיגרשו את העובדת.

כולנו טרומנים?

טוב שיש לי י”קיר. כשאני מספרת לו בתימהון מעורב בעצבים על סצנות פרידה ושירותים מול המצלמה (כן, הקרבתי ערב שלם כדי לראות את הפרק האחרון) – הוא מפטיר ממרום ניסיונו בשדה הציניקנים שגם אלה נעשו ודאי בהנחיית ההפקה. כן, המשתתפים בוחרים מה לצלם. אבל יש תדרוך, ויש עבודה עם השחקנים (סליחה, “הטייסים”). איך להביא את האשה המרוגזת מנוכחות המצלמה בשיחת “יחסינו לאן" לסלק את המצלמה בחבטה ושזה ייראה אותנטי, נניח. הם מוחים שיש החושבים שהם קורבנות תמימים של הבמאי הציניקן. הם נכנסו בעינים פקוחות. רצו לספר את הסיפור שלהם (רש”י: רצינו פרסום. והרבה). ומה עם קורבנות הצד שבדרך? כולל כאלה שעוד לא בגיל ההסכמה?

אבל התרומה הזאת לפוסט מורטם של התכנית ההיא נועדה רק כדי לשאול לגבי הפרשייה האחרונה המסעירה את ביצת הריאליטי והשעשועונים. רפי אדר סולק מ”מאסטר שף”! סיים! במפתיע! הֵדֵי שערורייה נרמזים מעל דפי העיתונים. מי? מה? למה? מה מסתירים ועל מי מגינים כאן? או שאולי גם כאן בונים בהדרגה את המתח לקראת החשיפה העתידית. אולי יגלו מה התרחש מאחורי הקלעים בתכנית. ואולי הסילוק עצמו התבצע בכלל בהנחיית ההפקה, להגברת הבאזז. והרייטינג.

פילוסופים הכבירו מילים על השאלה איך נדע אם כל מה שאנחנו חושבים לחיינו איננו חלום שיום אחד נקיץ ממנו (או לא). אבל תורת ההכרה זה כל כך פאסה. היום השאלה היחידה היא האם כמו ב’מופע של טרומן’, לא נגלה יום אחד שמה שאנחנו חושבים לחיינו אינו בכלל איזו הפקה טלוויזיונית שלוהקנו אליה ללא ידיעתנו.

Read Full Post »

והרבה חלב זה בשביל נשים. משקה למחשבה.

בשנות נעורי הרחוקים רווחה אמרה סקסיסטית שגרסה שגבר טוב הוא (או צ”ל) כמו קפה: חזק, חם וחריף. או משהו דומה לזה.
נזכרתי בזה, ובמבחן הקפה שלי, כי יוסי גורביץ שלח לי לינק למסיבות קפה, בעקבות ציוץ שלי שתמיד העדפתי קפה. אפרופו מסיבת התה שעושה עלייה, כמובן. (ותומר רזניק השיב לי בשדרוג נאה: tea party? not my cup of coffee).

אבל כנראה שלא רק שגבר צריך להיות כמו קפה, ההנחה היא שהוא אוהב קפה ושותה אותו. ומה שיותר חזק ושחור – יותר טוב (ויותר “גברי”?). לפני שנים, ביקורת בתי-הקפה של עכבר העיר כללה באופן קבוע את מה שכונה “מבחן החשבון”: למי בשולחן מגישים את החשבון? לגבר? למי שמבקש? מניחים באמצע השולחן בדיפלומטיות? באופן דומה, סיגלתי לעצמי את מבחן הקפה. פשוט על סמך ניסיון. לפני שנים נסעתי הרבה במערב אירופה. מדינות נאורות, כידוע. אני שתיתי קפה ובן זוגי למסע – תה. כמעט תמיד כשהוגשו המשקאות שהוזמנו לשולחן הוא קיבל את הקפה ואני את התה. בלי לשאול מה למי. נשים הן חלשלושיות כאלה, מתאים להן התה. הגבר החסון יקבל את המשקה המתאים לו.

באירופה כבר די מזמן לא ביקרתי, אבל התוצאות שרירות וקיימות גם בישראל. אני שותה מקיאטו. כפול או ארוך, תלוי כמה כבר שתיתי באותו יום. י”קירי שותה הפוך קטן. הדירוג מתקיים גם בין משקאות הקפה. כשאנו יושבים יחד בבית קפה והקפה מוגש לשולחן, באופן כמעט קבוע מגישים לו אוטומטית את המקיאטו (המרוכז ולכן החזק יותר) ולי – את ההפוך. למרות שההזמנה היתה הפוכה. משקה למחשבה.

ואל תגזימו, אבל עד שלוש כוסות קפה ליום זה בהחלט בריא. כך אומרים המחקרים. אלה שאני אימצתי, לפחות.

 

Read Full Post »