Posted in ספרים, tagged ביקורות ספרים, ג'ונתן ספרן פויר, הנני, ישראל, מאבק, פרשת וישלח on 2 בפברואר 2017| Leave a Comment »
הנני מאת ג'ונתן ספרן פויר. מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת,זמורה-ביתן, 653 עמ'.
'הנני' – ספרו של ג'ונתן ספרן פויר – הוא רומן שאפתני. אהבתי אותו מאוד. הוא לא היה ארוך מדי בעיני (נהניתי מכל דף), ואף אם יש בו מעט קיטשיות, כפי שיש המבקרים, היא לא הפריעה לי כלל ליהנות ממנו מאוד. זהו ספר משעשע, אך לא קליל. הוא גדוש בתובנות צורבות ורציניות. ומתחת לשנינות רוחש לא מעט עצב. 'הנני' הוא ספר מאוד יהודי-אמריקני, שקולו הייחודי מתכתב עם המסורת הספרותית הזאת.
Posted in זכויות אדם, tagged ICC, אוניוורסליות, אירופה, הפגנות, חקירה, ישראל, צביעות, צוק איתן on 12 באוגוסט 2014| 17 Comments »
עשרות אלפי בני אדם באירופה יצאו להפגין בשנים האחרונות נגד ההרג המאסיבי של אזרחים בסוריה. הם קראו למדינותיהם להפעיל נגדה סנקציות דיפלומטיות וחבר פרלמנט בריטי הכריז על עירו כ”עיר חופשית מסוריה”. השבוע התקיימה בבריטניה הפגנת מחאה בסדר גודל שלא זכור כמותו, בעקבות הטבח ומעשי הזוועה הרצחניים שמבצע דאע”ש בעירק.
אה, לא.
Posted in שונות, tagged ארה"ב, ג'ונתן פולארד, ישראל, משא ומתן, פלסטין on 3 באפריל 2014| 2 Comments »
תהא אשר תהא דעתנו בשאלת פולארד, הפרשייה הזאת היא עניין בין ישראל לבין ארה”ב. לכן תמוה ביותר, בלשון המעטה, שתמורת שחרורו ישראל משלמת לפלסטינים. בסוג של עסקה סיבובית.
כמו אנשים, גם מדינות ועמים יכולים להיקלע לסכסוכים שבהם הם זקוקים לסיוע מבחוץ, תיווך וגישור, כדי להיחלץ מהם. עד כאן הכול בסדר. אבל כאשר המו”מ בין הצדדים מתערבב בעניינים שבין אחד הצדדים למגשר או למתווך, דומה הדבר למטפלת זוגית שתנהל רומן עם אחד מבני הזוג שהגיעו אליה לטיפול. או תקנה ממנו דירה באותו זמן.
אפשר גם להחזיק בדעות שונות לגבי שחרור אסירים והאם אכן מדובר בצעדים בוני אמון. אבל הקושי הגדול ביותר שעולה מהעסקה הסיבובית הזאת, שטרם ברור אם תקרום עור וגידים, הוא שכביכול לישראל אין אינטרס בקידום המשא-ומתן. בסיום הכיבוש ובסיום הסכסוך (שני דברים שלהבדיל מחלקים לא קטנים בשמאל הישראלי, לי ברור כי אינם זהים). עד כדי כך שהיא מוכנה לעשות מחווה במסגרת הניסיון הזה רק תמורת מתן לא מן הצד השני אלא מהמתווך (והוא בתורו מציע אותו). האמת היא שאנחנו לא עושים לאף אחד טובה ולישראל יש אינטרס ראשון במעלה בניסיון כן ואמיתי לקדם את כל אלה.
איך כתב מישהו בטוויטר: אם המו”מ בין ישראל לפלסטינים היה משפט גירושים, ישראל היתה יוצאת עם משמורת על הילדים של השופט…
צילום: איי.פי.
עוד בנושא: האזרחים הישראלים של החמאס
Posted in שונות, tagged טקסים, יום העצמאות, ישראל, מאיר בוזגלו, ממלכתיות, משואה, פרס ישראל, רינו צרור on 16 באפריל 2013| 8 Comments »
אמש צפיתי – בפעם הראשונה, נדמה לי – בחלק מטקס הדלקת המשואות של ערב יום העצמאות. אני לא חובבת גדולה של טקסים כגון זה. אבל השנה ראיתי חלק, כאמור, ושמחתי כי ראיתי את ד”ר מאיר בוזגלו מדליק משואה. שמחתי על הכבוד שניתן לו ולא פחות מכך על הכבוד שהתכבדנו אנו בכך. ושמחתי גם לראות אדם שאני מעריכה מדליק משואה בטקס ממלכתי של יום העצמאות בלי הצטדקות; ועוד הוגה את המילים המפורשות – רחמנא ליצלן – “לתפארת מדינת ישראל”.
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אמון, יובל דיסקין, ישראל, מוטיבציה, מנהיגות, פוליטיקה on 7 בינואר 2013| 9 Comments »
מסמך דיסקין הוא מסמך טורד מנוחה.
השאלות החשובות העיקריות הן כמובן דמותה המצטיירת של ה"הנהגה" שיש לנו, שהיא מעוררת חלחלה.
אבל יש עוד כמה שאלות העולות בשוליו. הנה שלוש.
Posted in זכויות אדם, פלסף, שונות, tagged חומת מגן, ישראל, ניכור, עמוד ענן, שינוי חברתי, שלנו, שמאל, תושבי הדרום on 16 בנובמבר 2012| 32 Comments »
הפוסט הזה לא יעסוק במבצע ובשאלות הישירות הקשורות אליו. האם הוא מוצדק; האם הוא נבון; האם הוא יעיל להשגת המטרה (ואיזו..); האם עיתויו נובע מתחשיב פוליטי ציני. שאלות שאינן זהות וכדאי להפריד ביניהן. הוא יעסוק בתובנות שעלו אצלי כמתבוננת מן הצד בשיח שאני חשופה לו, של השמאל שחלקו מכנה עצמו רדיקלי. לא שהן חדשות לגמרי, ועל כך מִלה בסוף הפוסט. אבל בימים אלה התגבשה אצלי סופית ההבנה שנבטה לפני למעלה מ-10 שנים: למה השמאל הזה כל כך שנוא.
Posted in זכויות אדם, שונות, tagged הכחשה, ישראל, כיבוש, עדות, עופר עין גל, פלסטין, קולנוע, שלומי אלקבץ on 28 בדצמבר 2011| 3 Comments »
הסרט 'עדות' מביא עדויות מהכיבוש, של פלסטינים וחיילים, המועמדות באופן דרמטי על-ידי שחקנים ישראלים כולם ונמסרות בעברית. החומרים לא חדשים ולא מחדשים. הארועים שמשרטטות העדויות הללו מוכרים – אם לא אלה בדיוק אז אחרים, דומים להם – אפילו לקוראי עיתונים; ודאי למי שנחשפו פרסומים של ארגונים לזכויות אדם, שאצל חלקם מצטברות עדויות כאלה לאלפיהן. לא הסיפורים המזעזעים ביותר, אבל חלקם קשים דים. ובעיקר משרטטים תמונה יומיומית. שגרה של התעמרות.
Posted in חוק ואתיקה, tagged הצהרת נאמנות, התאזרחות, חוק האזרחות, חוק השבות, יהודית ודמוקרטית, ישראל, סטמקה on 7 באוקטובר 2010| 10 Comments »
חוק הנאמנות יחול על כל המבקשים להתאזרח בישראל. התאזרחות מוסדרת בסעיף 5 לחוק האזרחות, וגם היום דורשת הצהרת נאמנות למדינה. סעיף 5ג’ לחוק קובע: “לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: ‘אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל’”. החידוש הוא בתוספת “כמדינה יהודית ודמוקרטית”.
מדובר לטעמי בחוק מיותר וטפשי, שללא ספק נובט על מצע בעייתי ומדשן אותו כאחד. אבל תקיפת החוק כמקור כל רע היא טעות אופטית. הקושי נעוץ במקום אחר. שניים, ליתר דיוק: הראשון והמרכזי הוא קניית אזרחות מכוח שבות; השני – הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (מבחינת אלו המתנגדים להגדרה). תיכף נבין למה.
Posted in זכויות אדם, tagged אנטישמיות, גזענות, הכחשת שואה, ישראל on 24 ביוני 2010| 27 Comments »
לפעמים קשה להאמין שכל-כך מהר ישובו ויישמעו באירופה הקולות האלה. יודן ראוס. 75 שנים, נניח, הן הרי רגע במונחים היסטוריים. יש עוד אנשים שהיו שם שחיים בינינו, למגינת לבם של המכחישים. אבל עוד מעט גם הם יילכו לעולמם.
זאת כמובן רק תקרית אחת מני רבות שנטפלתי אליה. כן, צריך להבחין בין אנטישמיות לבין התנגדות לישראל. כן, ישראל עצמה מסכנת פעמים רבות במדיניותה את היהודים שחיים מחוץ לה (בנוסף ליהודים ולערבים שחיים בה). אבל בואו לא נתבלבל ובעיקר לא נכחיש: יש גם אנטישמיות. אומר דבר מאוד מרחיק לכת: בקצב הזה, אולי עוד נשוב ונראה תאי גזים על אדמת אירופה. אבל אני לא מודאגת: תמיד יימצאו פוריסונים שיכחישו וחומסקים שיגבו אותם.
כששהיתי בלונדון לפני שנים מספר, אמר לי סוציולוג בכיר בעל שם עולמי, וגם שמאלן מכובד ששמו מופיע בכל המודעות נגד מדיניות ישראל בעיתונות הבריטית, שאני כאאוטסיידרית לעולם לא אבין את עומק האנטישמיות בחברה הבריטית. עד כמה היא מפעפעת עמוק אל תוך שדרות החברה, בעיקר שדרות מסוימות בה.
לא רק שקיימת גם אנטישמיות, בלא מעט מקרים היא מה שעומדת מאחורי המדיניות ה”אנטי ישראלית” לכאורה. הדרישה להתפרק ולשנות את אופייה הלאומי איננה מושמעת כלפי אף מדינה אחרת. ויש עוד כמה מדינות עם מדיניות בעייתית, mind you.
יש הרואים בדה-לגיטימציה למדינת ישראל שלב שלישי בסדרה. הראשון: גירוש (יהודים החוצה). השני: השמדה. השלישי מגיע לאחר שאירופה נפטרה מהם בגדול, אבל זה לא מספיק לה.
ליהודים, ככל עם, יש זכות להגדרה עצמית. אני תומכת בה. יתרה מזאת, אינני מאמינה שזכויותיו הקולקטיוויות של העם היהודי היושב כאן יישמרו ללא ריבונות. ועוד יתרה מזאת, אני בספק אם זכויותיהם האינדיווידואליות של בני העם הזה יישמרו כאן ללא ריבונות.
מעבר לכול, אני מתנגדת לאנטישמיות כי גם היא, מה לעשות, צורה של גזענות.
Posted in ספרים, פמיניזם, tagged אברהם טננבוים, אפליה, ידיעות, ישראל on 10 במאי 2010| 15 Comments »
מודעת עמוד של ידיעות ספרים במוסף לשבת של ידיעות. הכותרת: “חוד החנית: הספרים החדשים שמחברים אתכם ללב הישראליות”. ומהם הספרים האלה, שמיד ארוץ לרכוש כי אין דבר חשוב מלהיות מחוברת? (ועוד ללב הישראליות) –
משא כומתה מאת אלעזר שטרן; בגובה העינים מאת דני (דני, לא דן) חלוץ; שותף סוד מאת דני יתום; וקשת עילם מאת עוזי עילם.
ועכשיו ילדים, העמדתם על המשותף בין הספרים? ההבנתם ישראליות מהי ומהי אותה ליבה ישראלית שהם יחברו אתכם אליה? ומי הם הא-ישראלים, על-פי אותה תפיסה?
תודה, אבל לא תודה. אם להתחבר לזה, מעדיפה להיות מנותקת.
ביה"מ קובע כי הכנסת נשים חינם למסיבות היא אפלית גברים אסורה. נכון.
שימו לב ללשון ההזמנה החיננית למסיבה המדוברת, שהיתה עילת התביעה: “נשים חינם וסושי גם”. אז מה חינם, הכניסה או הנשים? ח"ח לשופט אברהם טננבוים (כדאי לעקוב אחרי פסיקותיו), ששם לב וגם מעיר על כך. וגם על טענותיו השוביניסטיות של הנתבע, שזה בעצם לטובת הגברים, כי גברים יגיעו למסיבות רק אם "יפקוד את המקום מספר רב של נשים". וגם שכשזוגות מגיעים למסיבה יחד, הגבר הוא המשלם, ואם האישה נכנסת חינם – הדבר מפחית את הוצאותיו של הגבר.
ככה זה, כשכבר סוף כל סוף מוצאים אפליה נגד גברים, גם כאן היא נעוצה באיזה סטריאוטיפ אנטי-נשי לא פחות. קשה להיות גבר.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.