Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘כנסים’

את מי אנחנו רוצים לשכנע, את עצמנו?

Posted in פמיניזם, שונות, tagged , , , , , , on 21 באפריל 2011| 17 Comments »

אפתח בשורה התחתונה (תיכף יבואו דוגמאות): לא נכון בעיני להדיר מכנסים אנשים המייצגים דעות אחרות, שונות מאוד ואולי אף מקוממות את המארגנים. זה לא נכון בעיני עקרונית, כי אם יש סוגייה שיש לגביה עמדות שונות אין שום טעם להביא לדיון רק את דובריה של עמדה אחת. עם מי הם אמורים לדבר, עם עצמם? הם כבר משוכנעים, לא? וזה לא נכון בעיני טקטית: כמארגנת כנס הייתי רוצה שהוא יהיה מעניין ומאתגר ככל האפשר. הוא לא יהיה כזה אם הוא יהיה עשוי ממקשה אחת, מונוליטי בעמדות שהוא מציג. 
ויש, כמובן, שאלה של הצגה הוגנת כלפי הקהל, של מגוון עמדות בנושא.

המשך…

Read Full Post »

על טהרת הגברים

Posted in פמיניזם, tagged , , , on 21 באוקטובר 2009|

לאחר פרסום רשימתי ילקוט התירוצים, שבאה בעקבות התכתבות ברשימת הדיוור של מדעי החברה בישראל, פנה אלי ידידי (מרשת) נדב פרץ. הוא ביקש ממני לכתוב על הנושא של כנסים ללא נשים ועל הטיעון "אנחנו לא מסתכלים על המין", לבלוג של קהיליית המגדר של האגודה הסוציולוגית הישראלית.  לנדב אני לא אומרת לא; זאת מין מסורת פרטית כזאת שהתגבשה אצלי (לבקשותיו עד עכשיו. לא להיסחף, כן?). הנה הקישור לרשימה שלי שהתפרסמה שם היום, "על טהרת הגברים":

Read Full Post »

עניין של כרומוזומים

Posted in פמיניזם, tagged , , , on 4 ביולי 2006|

כישרון על-פי הכרומוזום

לכנס שהוגדר כ"סיעור מוחות בנושא עתיד העם היהודי", הזמין המכון לתכנון מדיניות עם יהודי את מי שנחשבים בעיני ראשיו "כיהודים המשפיעים והחכמים בעולם". הפרופ' דבורה ליפשטט לא עברה בשתיקה על כך כי מבין 30 משתתפים בכנס רק ארבע הן נשים. "לא יעלה על הדעת לתכנן את עתיד העם היהודי כשמסביב לשולחן יושבים רק גברים שגילם עולה על חמישים", כתבה. כך על-פי הידיעה המתפרסמת היום בהארץ.

בארצנו הקטנה לא היתה פורצת שערורייה בעקבות כנס שכזה. כנסים על טהרת גברים – לפעמים עם אשה אחת כ-token other, לכסות את ערוות מצפונם של מארגניהם – הם חיזיון נפוץ בארץ הקודש. נדרשתי לכך לא פעם ולא פעמיים. הסיבה שאני מתעכבת על כך שוב – מעבר לכך שאסור לעזוב את הנושא עד שיחול שינוי – היא התגובה הטיפוסית אך המאלפת במיוחד הפעם, של מנכ"ל אותו מכון, אחד אבינועם בר-יוסף. "המוזמנים לאירוע נבחרו על פי כשרונם ולא לפי מינם". אכן, מי היה רוצה לארגן כנסים על-פי מפתח כרומוזומי? אנחנו בעד הצטיינות וכישרון, כידוע. אלו צריכים להיות הקריטריונים הרלבנטיים (במיוחד כשמדובר בכנסים אקדמיים, לאו דווקא בכנס דוגמת זה). האמת ניתנת להיאמר, שלא תמיד מיעוטן של הנשים בכנסים כאלו נובע מכך שמארגניהם לא ניסו והשתדלו. לעיתים אלו שפונים אליהן משיבות בשלילה (ממש כמו גברים שפונים אליהם). במיוחד לא קל למצוא נשים לכנסים בתחומים שבאופן מסורתי אין הרבה נשים העוסקות בהם, כמו ביטחון. הטריק הידוע הננקט בידי מארגנים שמראית העין בכל זאת חשובה להם הוא למנות אשה כיו"ר. שתיתן את רשות הדיבור ותוודא שהדוברים לא חורגים מהזמן המוקצב להם, ובהזדמנות זאת תקשט את הבמה ואת ההזמנה או המודעה ותשקיט את המצפון. הדילמה האם להופיע כאשה-יו"ר יחידה מוכרת לי היטב. כמעט תמיד אני מכריעה בזכותה, כי החלופה – של קיום כנס ללא אף אשה – נראית לי גרועה עוד יותר. אני מקווה תמיד שהערתי למארגנים בדבר היעדרן של נשים תשפיע לפחות לפעם הבאה.
מה שצריך להפנים הוא שבתחילת המאה ה-21 לא ייתכן להדיר למעלה ממחצית האוכלוסייה מהשתתפות ציבורית ומקצועית. זה מביש לחפש משתתפים על-פי המין? מביש הרבה יותר להפיק כנסים חד-מיניים.

אבל קביעתו של בר-יוסף כי הבחירה היתה על-פי הכישרון משמעה לומר כי אין בקרב העם היהודי (במקרה זה) נשים מוכשרות דיין. קביעה מרחיקה לכת ואף מסוכנת אם בוחנים אותה בפרספקטיבה היסטורית. כישרון לא נקבע על-פי הכרומוזום. לא קשה למצוא נשים מוכשרות; צריך רק לרצות לחפש אותן.

מקום על-פי הכרומוזום

המקום נקבע על-פי הכרומוזום לא רק על בימת הכנסים, אלא גם במושבי האוטובוס. לפחות ב"קווי המהדרין" שמפעילה אגד עבור החרדים. ארבעת הספסלים הקדמיים (לכל הפחות) שמורים לגברים בלבד, נשים עולות ברוב הקווים דרך הדלת האחורית, ובכל מקרה יושבות בחלקו האחורי של האוטובוס. חברה ציבורית, להזכירכם, המסובסדת על-ידי כספי המיסים שלנו. אפרטהייד? לא, בסך-הכל נשים. בארה"ב, המדיניות של "נפרד אך שווה" נפסלה כבר בשנות החמישים. של המאה הקודמת. רוזה פארקס ודאי מתהפכת בקברה.

Read Full Post »