Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘כנסת’

אני מודה שכשצפיתי לראשונה בנאום הבכורה של ח”כ רות קלדרון (יש עתיד), הרמתי גבה. זה נראה לי זר ומוזר. לא שייך לפרלמנט. מהר מאוד נשביתי בקסם הדברים. הנאום אמנם היה חריג, אך היה בו גם משהו מרענן מאוד. אין לי ספק שאני מעדיפה ח”כיות דוגמת רות קלדרון (וח”כיות וח”כים רבים אחרים שנכנסו לחיים הפוליטיים בבחירות האחרונות), על-פני רוב אלה שישבו במשכן הזה בארבע השנים האחרונות.

נאומה של קלדרון זכה להדים רבים והופץ באופן חסר תקדים במדיה החברתית. גם ביקורת לא איחרה לבוא, וזה בסדר. זה ודאי דבר שאשה פוליטית צריכה להתרגל אליו, כחלק מהדיון הציבורי. אך באופן לא מפתיע, ממש כרגיל (צר לומר), הביקורת משמאל לבשה צורה של סיכול ממוקד צדקני וטהרני, המבקש להרוס כל מי שחושב מילימטר מהמרצפת שלי. יענו: לא אמרת בדיוק מה שאני חושב… במה היא לא הואשמה. התבטלות ורגשי נחיתות (של חילונית מול דתיים), והתעסקות בעיקר עם עצמה הן רק שתי טענות בכתב האישום המפורט. והיא עוד העזה “להתחבר” לדבריו של בנט, ושמחה על שותפות בדברי תורה של היו”ר מש”ס, החצופה. מותר לא לאהוב את הפרשנות שלה. אבל כרגיל, הפרוגרסיווים והמחוכמים בעיניהם-הם מעידים בעיקר על עצמם. ומרוב שהם מתבשמים באוונגרדיות שלהם, אינם חשים שדווקא הם ממחזרים פוליטיקה ישנה ובעיקר בלתי מוצלחת (במובן הפשוט שהיא לא מצליחה להביא את הסחורה. וכדאי מאוד לקרוא בהקשר זה את מאמרו של אילון שוורץ ממכון שחרית). לא ברור מה הרגיז אותם יותר, בדה-קונסטרוקציה שעשו לכל מלה שלה: שהיא ציונית או שהיא הזכירה שהיא חצי בולגרית.

הביקורת היחידה על רות קלדרון שנראית לי רלוונטית היא הדיבור אל יהודים בלבד (דרך התלמוד) בכנסת ישראל. היה בכך סוג של הדרה של מוסלמים ונוצרים. הדיבור על “כולנו” ו”שלנו” בלי לזכור את זה – הוא בעייתי. כל שאר הביקורת, כאמור, היא סוג של התענגות עצמית (שבאופן מעניין, אך שוב לא מפתיע, דווקא קלדרון מואשמת בה). הנאום היה פוליטי לעילא (די לראות את התגובות ברחוב החרדי); והיה בו מעשה פמיניסטי חשוב. (ההתפתחויות המרתקות ביותר בפמיניזם הישראלי קורות, לטעמי, דווקא באורתודוקסיה הדתית. רק שרוב החילונים לא מודעים לכך משום שהם אינם מתעניינים בקהילה הזאת ומדברים עליה מתוך הסטריאוטיפ). ודאי שלא היה בו דבר מתבטל מצד החילוניות אלא להיפך. ומי שכותב כך לא בדיוק הבין (אבל לא בפעם הראשונה ולא רק בעניין זה). גם הדיבור על עצמה לגיטימי לחלוטין – מדובר בנאום הבכורה שלה. שבו אמרה מראש שתציג את עצמה, עולמה ומה שהיא מתכוונת לעשות בכנסת. אסון: יש לה אג’נדה! ו”אנחנו” מוכנים לקבל רק אג’נדה אחת: זאת שלנו.
יישר כוח, חברת הכנסת רות קלדרון. 

משום מה לא הצלחתי להטמיע את הנאום מיו-טיוב. אפשר לצפות בו כאן.

Read Full Post »

פורסם לראשונה בסלונה

הצעת החוק לשימוע פומבי של מועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא הצעה גרועה. גרועה כי היא תגרום לפוליטיזציה של המערכת המשפטית. משמעותה היא העברת הבחירה למעשה מהוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת.

המשך…

Read Full Post »

בחודש שעבר התקבל בכנסת חוק הקובע כי מחבר כנסת המסרב להתייצב לחקירה משטרתית בגין חשדות חמורים תישלל הפנסיה. אמש אישרה המליאה את החלטת ועדת הכנסת לשלול את תשלומי הפנסיה לעזמי בשארה ובכך הושלם ההליך שלשמו נחקק החוק. החוק קיבל את הכינוי “חוק עזמי בשארה”, מה שמדגיש את היותו חוק פרסונלי, ה”תפור” למידותיו של אדם אחד מסוים. זאת בעוד הדרישה מחוקים היא שיהיו כלליים (בניסוחם) ואוניוורסליים (בתחולתם). נכון שלעיתים מקרה פרטי מאיר לקונה בחוק שיש למלא. אך לא זה העניין הפעם. שכן החוק פסול גם לו היה כללי ואוניוורסלי. פנסיה היא זכות, הנגזרת מן הזכות לביטחון סוציאלי.* היא חלק מפרי עבודתו של אדם. זאת גם אם מדובר בפנסיה תקציבית, שבה העובד איננו מפריש ישירות משכרו לצורך כך אלא הפנסיה משולמת מתקציבו השוטף של הגוף המעסיק או מהתחייבותו לעשות כן. קרוב לוודאי שאפשר לטעון גם שזוהי ממש זכות קניינית.   
אחד הח”כים שיזמו את החוק אמר:

אישור החוק שם סוף להפקרות ולמצב האבסורדי שבו אדם אשר בגד במדינה, עשה שימוש ציני בזכויותיו כחבר כנסת וזלזל ברשויות, ממשיך לקבל ממדינת ישראל אלפי שקלים מדי חודש.

אכן, נחת רבה אין מהתנהגותו של בשארה; אף כי עדיין לא הוכח בשום ערכאה משפטית כי הוא בגד במדינה, כפי שממהר לקבוע חה”כ לוין. הימלטותו ואי-חזרתו לישראל לחקירה שהוא מבוקש בה עבורה אינן מצביעות על תום לב, אך הכנסת עדיין איננה בית משפט. ובעיקר, טיבן של זכויות הוא שהן מוקנות גם למי שאנו מתנגדים מאוד להתנהגותו ולמעשיו. לעומתן, ישנן זכאויות, פריווילגיות והטבות שניתן ללא ספק לשלול. כך, נשללו ממשה קצב כל ההטבות שקיבל כנשיא לשעבר, מרגע שבית המשפט קבע כי בעבירות שביצע יש קלון. הפנסיה שלו לא נשללה, וכך צריך להיות. ואם זכויות הפנסיה נשמרות למי שהורשע באונס – קל וחומר שהן אמורות להישמר למי שעדיין לא הורשע בדבר.
כדאי להדגיש שגם ממי שהורשע, אפילו באונס, אין ליטול את הפנסיה, לנוכח יותר ויותר קולות הקוראים לעשות כן למשה קצב, או למצער קובלים על העוול בכך שזה לא נעשה. טוב שזה לא נעשה במקרה של קצב ואין לעשות זאת גם במקרה של בשארה או בכל מקרה אחר.

* סעיף 9 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

Read Full Post »

חבר הכנסת לשעבר תופיק טובי, שהלך לעולמו בגיל 89 בחיפה, יכול להיזכר בשל דברים שונים.

בשבילי אחד החשובים שבהם הוא שירו של אלתרמן ‘הנזיפה בתופיק טובי’, שפורסם ב-1949 בטור השביעי בדבר. ובחמשת בתיו הראשונים המובאים להלן צריך לשוב ולקרוא היום לא פחות מאז. שכן גם אחרי שישים ושתיים שנות דמוקרטיה ישראלית, היא כלל אינה מובנת לנו מאליה, כלשונו של אלתרמן.

וּבְכֵן: מִי תוּפִיק טוּבּיִ? הוא חֲבֵר הַכְּנֶסֶת.
הוּא קוֹמוּנִיסְט עַרְבִי. בְּבֵית הַנִבְחָרִים
יוֹשֵׁב הִנּוֹ בִּזְכוּת-מְלֵאה וְלֹא בְּחֶסֶד…
כְּבָר עֵת אוּלַי לִזְכֹּר זֹאת, חֲבֵרִים.

וְאֵין הוּא חָב בָּזֶה כֹּל חוֹב עַל גֹּדֶל נֶפֶשׁ.
יְשִׁיבָתוֹ הִיא חֹק.
הִיא צָו.
הִיא אָלֶף-בֵּית.
לֹא! אֵין הַפַּרְלָמֶנט צָרִיךְ בְּיָד מוּנֶפֶת
לִזְרֹק לוֹ מִדֵי פַעַם אֶת הַגֵּט.

וְאֵין הַפַּרְלָמֶנט, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן,
צָרִיךְ לִקְרֹא: אַתָּה דוֹבֵר בְּאֵין מַחֲרִיד
מִפְּנֵי שֶׁטּוֹב אֲנִי… נָדִיב… דּוֹגֵל בַּחֹפֶשׁ…
אֵין זֶה הוֹלֵם אֲפִלּוּ מְסִבָּה פְּרָטִית.

עֵת לְהַחְלִיט סוֹף-סוֹף: כְּכֹל צִירֵי הַבַּיִת
גַם טוּבִּי בּוֹ יוֹשֵׁב בְּתֹקֶף הַמִשְׁטָר!
וְאִם זֶה רְצִינִי, אֵין צֹרֶךְ כָּל יוֹמַיִם
עַל זוֹ הַפְּרִיבִילֶגְיָה לְהַגִּישׁ לוֹ שְׁטָר.

זֶה טִיב הַדֵּמוֹקְרַטְיָה. אֵין נוֹשְׂאֵי-כֵלֶיָה
נוֹשִׁים תּוֹדָה בְאִישׁ. חֶלְקָה אוּלַי לֹא קָל,
אַךְ אִם הִיא לֹא תִהְיֶה מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ,
היִא לֹא תִהְיֶה מוּבֶנֶת לָנוּ כְלָל!

 

.

Read Full Post »

לבג"צ אין סמכות לפסול חוקי יסוד, אם תבחר הכנסת לחוקק אותם

השופטת בדימוס (בביה"מ העליון) דליה דורנר אמרה כי עיגון התיקון לחוק האזרחות בחוק יסוד שיסדיר את הכניסה לישראל עומד בניגוד לעמדת שופטי בג"צ. למעשה, בפסק-הדין שניתן השבוע בעניין חוק האזרחות, השופטים לא נקטו עמדה בשאלה אם ניתן להסדיר סוגיה זו בחוק יסוד, אלא רק בשאלה אם החקיקה הקיימת נוגדת את חוקי היסוד הקיימים. למרות שהחוק לא נפסל, ברוב דחוק, יש יסוד לטענה כי מהותית היה רוב לדעה כי הוא פוגע בזכות יסוד חוקתית. הבוקר ניתן פומבי לעמדתו של הנשיא ברק (בדוא"ל אישי "שהגיע לידי הארץ"), כי אם הכנסת תחוקק שוב את החוק בנוסחו הנוכחי, מבלי להכניס בו שינויים, הוא ייפסל בבג"צ. אך עניין אחר לגמרי הוא אם הכנסת תבחר להסדיר את הנושא בחוק יסוד, כשהיא פועלת כרשות מכוננת. יתכן שדורנר צודקת, ורוב שופטי בג"צ סבורים שזה לא יהיה חוקתי, אבל השאלה היא מהי הנפקות של עמדתם?

ההלכה היא כי חוקי יסוד גוברים על חקיקה רגילה, וזו יכולה להיפסל אם איננה חוקתית. אבל מה קורה אם יש התנגשות בין שני חוקי יסוד? לכך הלכה זו איננה מתייחסת. כך, אם בג"צ פוסל חוק רגיל בטענה שאיננו חוקתי, פתוחה האפשרות בפני הכנסת להפוך אותו לחוקתי. לא בג"צ מכונן את החוקה, הוא רק מפרש אותה. נניח שהכנסת אכן תסדיר את הנושא הנדון בחוק יסוד. מה יקרה אם חוק יסוד זה – על-פי הפרשנות שתינתן לו – יפגע בזכות החוקתית לכבוד, נניח, המוגנת בחוק יסוד אחר? מכיוון שחוקי היסוד נהנים מאותה דרגה נורמטיבית, יהיה על בג"צ, קרוב לוודאי, להפעיל את הכללים המופעלים במקרה של חקיקה רגילה המתנגשת; כמו זה שחקיקה מאוחרת גוברת על חקיקה מוקדמת, וחקיקה ספציפית גוברת על חקיקה כללית.  פסילת חוקי יסוד יכולה להתרחש רק אם מוסכם כי קיימים עקרונות על-חוקתיים, המגבילים את הכנסת בכינון חוקה, לא רק בחקיקת חוקים רגילים. ייתכן כי עקרונות כאלו קיימים. נניח, אי-אפשר לקבוע בחוק יסוד שמותר להרוג קבוצת אוכלוסייה מסוימת. אבל העקרונות הללו מוגבלים מאד.  ככל הזכור לי, כבר היתה התייחסות בפסיקה לכך שפסילת חקיקה אפשרית רק לגבי חקיקה רגילה. אפילו בפסק-הדין המדובר, מציין השופט אדמונד לוי כי "כל עוד חפצה הכנסת בכובעה כבית-המחוקקים בקביעתם של הסדרים בחוק – להבדיל מחקיקת יסוד – כפופה היא לאותם עקרונות שקבעה היא-עצמה בשבתה כרשות מכוננת". (ההדגשה שלי).

כל זה אינו בא לחווֹת דעה האם נושא הכניסה לישראל צריך להיות מוסדר בחוק יסוד ולא בחוק רגיל. ברי כי אין להפכו לחוק רגיל, קל וחומר לא לחוק יסוד, במתכונתה הנוכחית והפסולה של הוראת השעה. זה כן מדגיש את חשיבותה של זהירות בחקיקת חוקה. כמסמך-העל החוקי של מדינה צריכה חוקה להפגין לכידות ועקיבות, ולא להיארג טלאים טלאים, מעשה שליפה מהמותן, מכּורח קונסטלציות פוליטיות. זוהי המחשה נוספת לכך שספק אם החברה הישראלית כיום מסוגלת לנפק חוקה ראויה. [ראו גם כאן].

Read Full Post »

הצהרת האמונים של חברי הכנסת היא בנוסח "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". חברי הכנסת אינם מתחייבים בהצהרתם לשמור אמונים לחוקיה של מדינת ישראל. נוסח כזה מופיע בהצהרת האמונים של שרים, ששעה שהם מושבעים הם מתחייבים לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה.

הוועדה הציבורית להכנת הצעה לקובץ כללי אתיקה לח"כים, מציעה לתקן את הצהרת האמונים כך שתתוסף לה גם התחייבות לשמור על כבוד הכנסת וחבריה ולנהוג בהתאם לכללי האתיקה של חברי הכנסת. בנוסף היא הציגה חלק כללי של ערכי יסוד, שיקדים את כללי האתיקה הפרטניים.

 

 

חבל שבהזדמנות זאת לא הוצע להוסיף התחייבות מפורשת של שמירת אמונים לחוקי מדינת ישראל. הלקונה הזאת מוסברת לעיתים בכך שמכיוון שחברי הכנסת הם מחוקקים, ובסמכותם לבטל ולתקן חוקים ישנים או לחוקק חוקים חדשים, הם אינם יכולים להיות מחויבים לחוקים הקיימים. יותר משזהו הסבר זה נשמע כתירוץ, ולא מן המוצלחים ביותר: כל עוד החוק לא שונה, חברי-הכנסת מחויבים לפעול על-פיו בדיוק כמו כל אזרח מן השורה. מחויבות זו איננה עומדת להם למכשול ביוזמה לשנות את החוק. גם החסינות המוקנית לח"כים אין משמעה שחרורם מן החובה הכללית לציית לחוק. חברי הכנסת אינם מעל החוק והם חייבים להצהיר אמונים גם לחוקיה של מדינת ישראל, כצעד ראשון לביצור שלטון החוק ואחר-כך גם להעלאת הרמה האתית שלהם עצמם.

Read Full Post »