"'השאלה היא,' אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל-כך רבים ושונים.'
'השאלה היא,' אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון – זה הכול'."
(לואיס קרול, מבעד למראה ומה אליס מצאה שם).
מאגר "וולנטרי"
תעודת זהות היא כמעט מוצר עובר לסוחר בישראל. פקיד הבנק דורש שנציג אותה; בכל עסקת אשראי אנו נדרשים לתת את מספרה ולפעמים אף להציג את התעודה עצמה. לפני הכול, צריך להגיד משהו על שמה. התעודה הכחולה הזאת (למיטב זכרוני, איבדתי את העטיפה) איננה תעודת ה"זהות" שלנו. הזהות שלנו רחבה ומורכבת הרבה יותר מהמספר, התמונה ושאר הפרטים המצוינים בה. זוהי תעודת זיהוי והעובדה שהיא מכוּנה תעודת זהות אומרת משהו על החשיבות המוקנית לה. את הישראלים זה אולי יפליא, אבל לא בכל מדינה היא נהוגה. בבריטניה, למשל, יש ויכוח מתמשך מזה שנים על כוונת הממשלה להכניס לשימוש תעודות זיהוי (בעקבות גל הטרור הבינלאומי), המעוררת התנגדות ציבורית רבה. עצם הרעיון שעל האזרח להזדהות בפני רשויות השלטון על-פי דרישתן איננו מובן מאליו שם ונתפס כפגיעה בפרטיות. תעודות זיהוי הן נדבך במשטור היחסים בין האזרח למדינה, ובישראל הן משמשות גם לצרכים סגרגטיוויים וביטחוניים. גם אחרי שרישום הלאום נמחק מהן (אך נשאר על כנו במרשם האוכלוסין). וזה עוד לפני שאומרים משהו על הנתונים הביומטריים. המשך…
קרוא וכתוב 