Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מבקשי מקלט’

שישה פליטים אפריקנים הוכרחו לחזור למצרים. מתברר כי יש נוהל בצה"ל הנקרא "החזרה חמה", המורה לחיילים להחזיר אנשים שחצו את הגבול למדינה ממנה הסתננו אם לא התרחקו יותר מ-50 ק"מ מהגבול. גורמי צבא מכחישים שמדובר ב"החזרה חמה", שכן זאת לא היתה החזרה מתואמת עם מצרים. למעשה, אי-רצונה של מצרים לשתף פעולה הוא מקור הצלה לפליטים לא מעטים הנמצאים בישראל, שהיתה רוצה מאד להחזירם לשם אם מצרים רק היתה משתפת פעולה. עם שיתוף פעולה או בלי שיתוף פעולה – יש לומר ברורות שהחזרת פליטים המגיעים לגבול כלעומת שבאו כל עוד לא נבדקת סכנה אפשרית הנשקפת להם במדינה שאליה הם מוחזרים, או במדינתם שמדינה זאת עלולה להחזירם אליה – איננה חוקית. זאת, כפי שמפרט עו"ד ברמן בידיעה המקושרת, משתי סיבות: אחת היא חוסר סמכות; שנייה וחשובה יותר – החזרה כזאת מנוגדת לאמנת הפליטים שישראל חתומה עליה.

לא סתם חתומה, ייאמר כאן. ישראל היתה פעילה מאד בניסוחה, שכן שורשיה של אמנת הפליטים טמונים באדמתה רוויית הדם של אירופה בימי מלחמת העולם השנייה. לקח ישיר מהמציאות שבה פליטים יהודים שהתדפקו על דלתותיהן של מדינות הושבו ריקם. באופן מיוחד, ממה שאֵרע בגבול בין גרמניה לשוויץ, כאשר פליטים שהגיעו לגבולה של האחרונה הוחזרו לגרמניה הנאצית, לגורלם שנחרץ. עיקרון הליבה של האמנה – העיקרון של 'אין להחזיר' (non-refoulement) – קובע כי אין להחזיר פליט למקום שנשקפת בו סכנה לחייו או לחירותו. לא רק לא לגרש שעה שהוא כבר נמצא בשטח המדינה אלא גם לא להחזיר כשהוא מגיע לגבולה. עיקרון זה הוכר גם בפסיקה הישראלית, בפרשת אל-טאיי נ' שר הפנים. בית המשפט העליון קבע במקרה זה (של פליטים עירקים שהוחזקו בכלא) לא רק כי לא ניתן לגרש פליטים למקום שבו נשקפת להם סכנה, אלא גם כי לא ניתן להחזיק אנשים שלא ניתן להחזירם לארצם מטעמים אלו במעצר בלתי-מוגבל.

במקום שבו תעודתה של ישראל עומדת למבחן אולטימטיווי – כיצד תתייחס המדינה שהוקמה בין השאר כי לפליטים יהודים לא היה להיכן ללכת, אל פליטים נמלטים אחרים – נכשלת המדינה כישלון מחפיר. כישלון הגורם לי להתבייש במדינתי אולי יותר מכל כשלונותיה האחרים. כיצד היינו לעיוורים מלראות שהיום אחרים הם הקורבנות, אחרים הם המשוועים לעזרה; ואילו אנחנו – מי שמגיפים את דלתנו בפניהם. ולאן נוליך את החרפה.

מחזירים את האור לפליטי דרפור

ביום א' 29.4 בשעה 18:00 תתקיים עצרת מחאה ברחבת קרית הממשלה בת"א, דרך מנחם בגין 125 (מול עזריאלי). מחאה על אוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית ; תביעה למציאת לפתרון בר-קיימא כ-300 מבקשי המקלט הסודאנים הנמצאים בישראל, רובם בכלא. העצרת מאורגנת על-ידי אמנסטי ישראל

היום הוא היום. למען דרפור / חבשו כומתה כחולה / הצילו את דארפור / הקורבנות של אדישותנו / וחרטום תיפול? / הספד עתידי לקופי אנאן / חרפת סודאן

Read Full Post »

ברחבי העולם מצוין היום היום למען דארפור. בירושלים יתקיים מצעד, ב-19:15 ליד המשביר מול המדרחוב, ואחריו תפילת מעריב למעוניינים. לפרטים נוספים: TalmidimAgainstGenocide בג'ימייל.  ואפשר גם לענוד צמיד; לחבוש כומתהלשלוח כוח או"ם.

את הרשימה שמובאת כאן בשינויים קלים פירסמתי לפני כשבועיים במטרה להסביר לחברי הישוב שבו אני גרה למה חשוב – מה חשוב, מצווה ממש – לקבל אלינו כמה פליטים מדארפור. בכך יתאפשר, סוף סוף, שחרורם של אותם פליטים, שלמרבה הבושה עצורים עם חבריהם בבית-הכלא הישראלי מיום שחצו את הגבול לישראל.  המשך…

Read Full Post »

"שלושה מיליון סודאנים" / בקשה אישית משופטי בג"צ / ייל, ולא להתפעל / חשבון / משאת נפש בוסטונית

"שלושה מיליון סודאנים"

פרופ' ארנון סופר רואיין השבוע ברדיו, אם אינני טועה בהקשר של פסיקת בג"צ בנושא חוק האזרחות. הוא הזכיר, בין היתר, את הפליטים מסודאן שישראל – רחמנית בת רחמנית – מחזיקה בכלא. "טובי הלב רוצים לשחרר אותם", אמר. "הם לא מבינים שיש שלושה מיליון סודאנים בדרך לישראל", הוסיף. (אני אפילו לא בטוחה אם הוא אמר "שלושה" או "שישה", הייתי קצת המומה).
הפליטים הסודאנים הגיעו לישראל בדרך לא דרך לאחר שנמלטו ממוראות דארפור, היכן שמאות אלפי אנשים נרצחו, נאנסו, נבזזו והיו לפליטים. זה כנראה הלקח שמבקש סופר שמדינת היהודים תלמד ממלחמת העולם השנייה: לסגור את השערים.

בקשה אישית משופטי בג"צ

אנא, פסקי-דין קצת יותר קצרים. אני לא יודעת כמה מהסטודנטים קוראים (זה היה ניסוח זהיר), אבל רחמנות על המרצים והחוקרים, לפחות.
על פסק הדין עצמו בעניין חוק האזרחות (263 עמ') אני לא כותבת כאן, כרגע, פשוט כי אין לי מה להוסיף מעֵבר למה שנאמר ופוּרשן. אבל התבקשתי לכתוב מאמר על הפסיקה, אז אולי בהמשך.

ייל, ולא להתפעל

עוד מִלה אחת צריך לומר על מכתבו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, לחברו עלום השם באוניברסיטת ייל. מכתב "אישי" שהגיע בדרכים "נסתרות" לכותרת הראשית של הארץ אתמול, ועל כך לא נומר מלה נוספת, ולא מפני שאין. מה שעולה מכתיבת המכתב הוא שלנשיא בית המשפט העליון של ישראל חשוב יותר מה חושבים עליו בייל מאשר מה חושבים עליו בישראל. זה מתאים לנו, לא? כלומר, מי יודע אם בית-המשפט היה פוסק נגד עינויים לולא קבוצת ההתייחסות הליברלית בייל. כבר שנים רבות שאנשי זכויות האדם יודעים שכדאי להשקיע מאמצים ולחצים בחו"ל, בדיוק מהסיבה הזאת. אבל כרגיל, זאת חרב פיפיות ואי-אפשר לנסות ולאחוז בה רק כשהלהב מופנה מאתנו והלאה. למשל, מה היינו אומרים לו סקאליה, השופט השמרן מבית המשפט העליון בארה"ב, היה כותב מכתב כזה לאפיפיור, ובו היה מסביר את פסק-דינו על-מנת לרַצות את הקהילה הקתולית? המממ.
פסקי-הדין של בתי-משפט פנימיים מחייבים את הקהילה שבסמכות שיפוטה של המדינה שבה הם פועלים. לכן, עיניו של בית משפט צריכות להיות מכוּונות לקהילה שעבורה הוא פוסק; לא לשום קבוצת התייחסות מחוץ למדינה, נאה ככל שתהיה.

חשבון

חייהם של כמה מהחולים בסרטן המעי הגס, השובתים רעב, יכולים להינצל בזכות הכנסת התרופה שהם זקוקים לה לסל הבריאות, לו היו מקצצים במספר שרי הממשלה בחצי, נניח?

משאת נפש בוסטונית

השבוע ישבתי בבית קפה. אמיתי. כזה שהמלצרית באה לקחת הזמנה, ולא צריך להדגיש חזור והדגש שאני רוצה את המקיאטו בכוס "לא חד פעמית"; בלי להזמין בדלפק ואחר-כך לחכות ולהביא את הקפה לשולחן (אם יש מקום פנוי, בשלושה וחצי שולחנות שבהם אפשר לשבת); מקבלים את המאפה על צלחת ולא בתוך שקית כמו ל-take away, למרות שלא הולכים לשום מקום. ישבתי בחוץ, מתחת למטפס, שלג לרגלי קיבלה את עוגיית הכלבים שלה. היה אחלה.  אמריקה – יש לך עוד הרבה מה ללמוד.

Read Full Post »

« Newer Posts