Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘מהגרי עבודה’

על פי ידיעה בהארץ (ברישום), המדינה מתכוונת להפסיק לנפק אישורי לידה רשמיים לילדי זרים הנולדים בארץ, ולהסתפק ב”הודעה על לידת חי” המנופקת בבתי החולים. כך עולה מתשובתה של המדינה לבג”צ בעתירה שנגעה להפסקת רישום שם האב באישור הלידה הנ”ל. על פי הידיעה, “המדינה הסבירה כי הנפיקה את האישורים לבקשת משרד החוץ, אף שלא היתה חייבת לעשות זאת”.

המשך…

Read Full Post »

אתמול הרציתי במסגרת פורום קנדה-ישראל על הגירה, זכויות וזהויות בקנדה ובישראל, שמארח המכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. כינוס הפורום השנה (זו הפעם השנייה שאני משתתפת בו), פתח כנס בינלאומי על הגירה ברופין. הנושא של המושב הפותח שבו השתתפתי היה התפתחות ההגדרה של מהגרים כסטטוס משפטי ופוליטי. המושב שלאחר מכן עסק באתגרים של הגנה על זכויות מהגרים הניצבים בפני ארגונים לא ממשלתיים (NGOs). בין השאר הרצתה בו שבי קורזן, מנכ”לית מוקד סיוע לעובדים זרים. ועל הזווית שהיא הציגה רציתי לכתוב משהו.

שבי סיפרה שכשהוקם המוקד, ב-1999, הם חשבו בתמימותם שיוכלו להיאבק למען מימוש זכויות למהגרי העבודה, אשר מוקנות להם בעצם על-פי חוק ויש לדאוג ליישומן. (חוקי המגן הישראלים חלים על כל עובד ועובדת בישראל, ללא קשר לשאלה אם הם אזרחים או זרים. גם מתוקף התחייבויותיה של ישראל באמנות של ארגון העבודה העולמי – נ”כ). בעיקר חשבו שיצטרכו לדאוג לזכויות בעבודה ולהרחיב את השיח לזכויות אדם נוספות כמו הזכות לבריאות. מדוע בתמימותם? כי כפי שהסבירה קורזן, עד מהרה הם עמדו על כך כי בפועל, זכויות אלה בישראל קשורות לבלי התר בשאלת האזרחות או למצער במעמד קבע בארץ.

המשך…

Read Full Post »

המאמר פורסם בבדלתיים פתוחות – עיתון לשכת עורכי הדין, מחוז חיפה. אני מפרסמת אותו כאן לרגל יום המהגר הבינלאומי החל היום. בשבת 26.12 יתקיים אחה"צ בסינמטק בתל-אביב ארוע לכבוד יום זה. פרטים כאן. אני ממליצה במיוחד על הסרט Welcome שיוקרן שם בערב.

הכוונה לגרש את ילדיהם של מהגרי עבודה השוהים כאן שלא לחוק (עם הוריהם) עומדת על סדר-היום של הממשלה ומעוררת דיון ציבורי ער יחסית. המשך…

Read Full Post »

"'השאלה היא,' אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל-כך רבים ושונים.'
'השאלה היא,' אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון – זה הכול'."
(לואיס קרול, מבעד למראה ומה אליס מצאה שם).

מאגר "וולנטרי"

תעודת זהות היא כמעט מוצר עובר לסוחר בישראל. פקיד הבנק דורש שנציג אותה; בכל עסקת אשראי אנו נדרשים לתת את מספרה ולפעמים אף להציג את התעודה עצמה. לפני הכול, צריך להגיד משהו על שמה. התעודה הכחולה הזאת (למיטב זכרוני, איבדתי את העטיפה) איננה תעודת ה"זהות" שלנו. הזהות שלנו רחבה ומורכבת הרבה יותר מהמספר, התמונה ושאר הפרטים המצוינים בה. זוהי תעודת זיהוי והעובדה שהיא מכוּנה תעודת זהות אומרת משהו על החשיבות המוקנית לה. את הישראלים זה אולי יפליא, אבל לא בכל מדינה היא נהוגה. בבריטניה, למשל, יש ויכוח מתמשך מזה שנים על כוונת הממשלה להכניס לשימוש תעודות זיהוי (בעקבות גל הטרור הבינלאומי), המעוררת התנגדות ציבורית רבה. עצם הרעיון שעל האזרח להזדהות בפני רשויות השלטון על-פי דרישתן איננו מובן מאליו שם ונתפס כפגיעה בפרטיות. תעודות זיהוי הן נדבך במשטור היחסים בין האזרח למדינה, ובישראל הן משמשות גם לצרכים סגרגטיוויים וביטחוניים. גם אחרי שרישום הלאום נמחק מהן (אך נשאר על כנו במרשם האוכלוסין). וזה עוד לפני שאומרים משהו על הנתונים הביומטריים. המשך…

Read Full Post »

קודם מהגרי העבודה מפיצים מחלות, עכשיו שלום עכשיו והאליטות הם וירוס. ואולי זה התחיל עם "הג'וקים המסוממים" של רפול, על הערבים. למען האמת זה התחיל הרבה קודם, בתרבות שמתארת בני-אדם אחרים כחיות על-מנת שתוכל לנצל אותם, להתעלל בהם, ולהשמיד אותם.

אז אפשר להחליף את נשוא האמירות האלה ל"יהודים", למען מי שרק זה מטלטל אותו; או לתרגם את האמירות האלה לגרמנית. טריקים שיש הרואים כדמגוגיה זולה ובעיני הם לא רק מאד אפקטיוויים, אלא פשוט יש בהם אמת נוקבת.  המשך…

Read Full Post »

בכתבה עונת הציד, שפורסמה בסוף שבוע של מעריב, מצוטט אסף חיון, פקח עברי (ההדגשות שלי):

"אני לא מתבייש במה שאני עושה. זאת עבודת קודש. אני מסתובב ברחוב עם חזה נפוח. האנשים האלה חושבים שהם מסכנים ואוי למה אנחנו מגרשים אותם. הם מזהמים את המדינה בסמים ומחלות ולוקחים מקומות עבודה למובטלים שלנו. למדינה יהיה יותר טוב אם יהיו עבודות למובטלים. הם באים ונשארים וגם מביאים ילדים. תסתובבי קצת בלוינסקי ותראי מה הולך שם. זיהום ולכלוך. זה רחוב בתל אביב, לא בתאילנד. הם יכולים להדביק במחלות. עושים שודים וגניבות. צריך להרחיק אותם. כן, הם מסכנים, והם בסך הכל באו לעבוד. אבל גם אני עובד עכשיו ואם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה. אני מקצועי. כשאני על מדים אין רגש".

אוי לעיניים שקוראות. את דבריו של נציג הרשות המבצעת במדינת היהודים, 70 שנים לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה. העיניים קוראות והלב מסרב להאמין. מסרב להאמין שמיטב הז'רגון האנטישמי שגור על שפתותיו של פקח יהודי. שבני-אדם מושווים אצלו ללכלוך, לזיהום המפיץ מחלות. הלב מסרב להאמין והיד מתקשה לכתוב. אילו מילים אפשר למצוא לנוכח החרפה הזאת?
האם באמת לא למדנו כלום? האם גם לאחר המאה הרצחנית שנקראה המאה ה-20 עדיין איננו מבינים איזו סכנה טמונה בהשוואת בני אדם לזוהמה, בהאשמתם בהדבקה במחלות? האם לא ראינו די והותר למה הובילה שפה כזאת? המשך…

Read Full Post »

פורסם במפנה 44, ספטמבר 2004

האם נשכיל ליצור חברה ישראלית פתוחה, הטרוגנית ופלורליסטית, שמכילה את השונים? האם אפשרות זאת עומדת בניגוד לקיומה של מדינה ליהודים, מדינה המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית?

ישראל היא מדינת הגירה. אחוז ניכר מאזרחיה היהודים היגרו אליה ממדינות אחרות ואחוז ניכר מהם הם בניהם ובנותיהם של מהגרים. עצם השימוש במונח 'הגירה' בישראל איננו מקובל. נהוג להשתמש במונח 'עלייה', המצביע על משמעות נורמטיבית חיובית לפעולת ההגירה (היהודית) אל ישראל, לעומת המשמעות הנורמטיבית השלילית של 'ירידה' ממנה (emigration). מדיניות ההגירה של ישראל משמשת בספרות כדוגמה למדיניות הגירה שקוראת תגר על ההנחה כי הגבלת הגירה היא עניין מספרי באשר היא איננה מבוססת על פרמטרים כלכליים בלבד;  היא פתוחה לעלייה יהודית באשר היא וקלטה יהודים ללא תלות ביכולתם הכלכלית. טענה זאת מאותגרת על-ידי טענות שעל-פיהן המדיניות, במיוחד כלפי יהדות צפון אפריקה, היתה סלקטיבית גם במונחים של מעמד כלכלי. אך החשוב הוא כי הקריטריון הרשמי העיקרי, הבלעדי כמעט, לקליטת מהגרים בישראל הוא מוצאם הדתי/הלאומי ולא קריטריונים כלכליים או אחרים. המשך…

Read Full Post »

Older Posts »