קרוא וכתוב

הדיון בשאלת ההתערבות הצבאית בסוריה מעלה סוגיות ודילמות נוקבות. מומחים אסטרטגיים ומשפטיים מסבירים כי כלל לא ברור שהתערבות כזאת תשפר את המצב או תעשה יותר טוב מרע. יש הסבורים כי להיפך. המצב בסוריה אכן מורכב ונפיץ במיוחד, ושום צד שם, כנראה, איננו בבחינת צדיק. דא עקא, שזה לא באמת משנה לכ-120,000 האזרחים שנטבחו שם עד כה (בנשק קונוונציונלי לחלוטין…), שמבחינתם העולם עומד מנגד.

המשך…

Read Full Post »

WE THE PEOPLES OF THE UNITED NATIONS DETERMINED

• to save succeeding generations from the scourge of war, which twice in our lifetime has brought untold sorrow to mankind, and
• to reaffirm faith in fundamental human rights, in the dignity and worth of the human person, in the equal rights of men and women and of nations large and small, and
• to establish conditions under which justice and respect for the obligations arising from treaties and other sources of international law can be maintained, and
• to promote social progress and better standards of life in larger freedom,

מחויבויות אלו – הלקוחות מתוך המבוא למגילת (צ’ארטר) האו”ם – הנחו, כנראה, את העצרת הכללית של האו"ם שכיבדה את הרודן המת של צפון קוריאה, קים ג’ונג איל, בדקת דומייה. ככה ייעשה באו”ם למי שהמשטר בראשותו ייצר, קרוב לוודאי, את הזוועות הנוראות ביותר שהתחוללו במדינה כלשהי (כן, אפילו יותר מישראל, imagine). בין היתר הרעבת מתנגדי משטר, מחנות ריכוז וניסויים בבני-אדם.

יחסית לחומרתן, מיעטו הפגיעות להגיע לתודעתנו בגלל סגירותה ההרמטית של המדינה הזאת. סגירות היוצרת עיוות מובנה בתמונה שמתקבלת לגבי פגיעות חמורות בזכויות-אדם בעולם. כתבתי בעבר על הפרדוקס הזה, שבו דווקא מדינות דמוקרטיות בעלות תקשורת חופשית “זוכות” ליותר ביקורת כי הקורה בהן חשוף לעין הבינלאומית. ואילו אלה המבצעות בשיטתיות מעשי זוועה רצחניים בלי אינטרנט זוכות לפחות ביקורת.

המסקנה לא צריכה להיות או”ם שמום. אבל כן, קודם כל, הבחנה בין ענפים שונים שלו. חלק מהגופים המרכיבים אותו ופועלים בו נשלטים על ידי יחסי הכוחות והאינטרסים של הפוליטיקה הבינלאומית. ומי שחושב שהיא נקייה והגונה יותר מזו המקומית – טועה. אבל את המערכת הענפה של אמנות בינלאומיות והוועדות המנטרות אותן, המורכבות ממומחים בתחומם – לא מומלץ לשפוך יחד עם המים הפוליטיים של העצרת הכללית, מועצת הביטחון ואפילו המועצה לזכויות אדם,  לצערי. בינתיים אין תחליף למשפט הבינלאומי של זכויות אדם, על אף יכולת האכיפה החסרה שלו, ודאי שיחסית לזאת של המשפט הפנימי. הבחנה בין המוסדות השונים של האו”ם נגזרת גם מהמעמד השונה של ההחלטות שלהם על פי מגילת הארגון עצמו. אבל למרות ואולי בגלל מעמדה ההצהרתי בעיקרו, ביקורת על העצרת הכללית ובעיקר על הצעד האחרון והמבזה שלה – לא צריכה להיחסך.

עוד בנושא:
אותי זה לא מצחיק
רכבת סיאול
רחוק מן העין

Read Full Post »

בימים האחרונים הוזכר לא מעט פרק 7 למגילת האו"ם (או בלשונם של עיתונאים רבים שאינם מתמצאים, "סעיף 7"), בנוגע לשאלה האם החלטתה של מועצת הביטחון לגבי הפסקת האש תהיה על-פי פרק זה או על-פי פרק 6 למגילה. כדאי להבין את ההבדלים בין החלטות על-פי הפרקים השונים ואת חשיבותה של החלטה על-פי פרק 7 למגילת האו"ם, שהיא רבה.

על ההבדל המשמעותי ניתן ללמוד כבר מכותרות הפרקים. כותרתו של פרק 6 היא 'יישוב סכסוכים בדרכי שלום'. כותרתו של פרק 7, לעומת זאת, היא 'פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות'. בעוד שפרק 6 מקנה למועצת הביטחון סמכות להמליץ בנוגע לסכסוכים המובאים לפתחה, פרק 7 מסמיך אותה לפעול ולאכוף את החלטותיה. סמכות הכוללת נקיטת צעדים כמו הטלת סנקציות, על-פי סעיף 41 למגילה, ואם צעדים אלו התגלו כבלתי-יעילים, גם שימוש בכוח הדרוש כדי להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינלאומיים, כפי שמסמיך אותה סעיף 42 למגילה. לשם כך מחייב סעיף 43 את המדינות החברות באו"ם להעמיד לרשותה, על-פי קריאתה ובהתאם להסכמים, כוחות חמושים וסיוע אחר הנדרש לשמירת השלום והביטחון הבינלאומיים.

מכאן יש ללמוד גם על ההבדלים בין החלטות שונות של האו"ם. אלו הם הבדלים חשובים כאשר מציינים כי מדינה זו או אחרת איננה מצייתת להחלטות האו"ם. אין דינן של החלטותיה של העצרת הכללית כדין החלטותיה של מועצת הביטחון. והחלטותיה של האחרונה על-פי פרק 7 הן ההחלטות החשובות ביותר שכן הן מחייבות ונלווית להן סמכות אכיפה.
החלטת מועצת הביטחון 1701 איננה מציינת במפורש כי היא נתקבלה על-פי פרק זה או אחר, אך נוקטת בלשונו של פרק 7 כשהיא קובעת כי "המצב בלבנון מהווה איום על השלום והביטחון הבינלאומיים". (משום מה סעיף זה ואחרים הושמטו מ"הנוסח המלא" שהביא היום הארץ).

יש לציין סעיף חשוב מאד נוסף בפרק 7 למגילת האו"ם, הלא הוא סעיף 51 , הקובע כי "דבר במגילה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבועה להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית אם מתרחשת התקפה מזוינת כנגד חברה של האומות המאוחדות, עד לנקיטת האמצעים הדרושים בידי מועצת הביטחון לשימור השלום והביטחון הבינ"ל". הסעיף מוסיף ומחייב מדינות המממשות זכות זאת לדווח מיידית למועצת הביטחון, וקובע עוד כי לא יהיה בכך כדי להשפיע על סמכותה ואחריותה של המועצה על-פי המגילה לנקוט בכל זמן בפעולה שהיא רואה להכרחית על-מנת לשמר או להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינ"ל.

Read Full Post »