ויהי ערב, ויהי תוהו מאת מיה טבת דיין. פרדס 2015, 97 עמ’.
שיריה של מיה טבת דיין המקובצים בספר זה נכתבו בעקבות מות אמה. הכאב בוקע מכל מלה בהם, וכך גם היופי. קראתי וקראתי ולא יכולתי להרפות. בשיריה יש משהו החונק את הגרון אך פותח את הלב. השפה השירית שלה כמוה כיהלום: חדה עד כדי מאיימת לפצוע, אך משיבה ללב יופי שהלך פעם לאיבוד. שיריה, בפשטות, מכשפים. ואני מצאתי את עצמי מכושפת.
קרוא וכתוב 