Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מלחמת לבנון השנייה’

חיים רמון גילה בעדותו בוועדת וינוגרד כי למעשה התנגד למתקפה היבשתית עם סיום המלחמה, ותמך בה רק כדי לתת גיבוי לאולמרט. טוב, וגם כדי "להציג הישג". לפני ימים אחדים הכריז אולמרט, בלי בושה, שמינה את רמון ובר-און לתפקידיהם כי הם חברים שלו. אה, וגם כי "הם הטובים ביותר" (הא?). זו חברות וזה שכרה.  שתי האמירות האלה קשורות זו בזו גם במבנה שלהן – איזו סיבה ניתנת ראשונה ואיזו במאמר מוסגר – וגם בביטוי שהן נותנות לחברות ההדוקה בין ראש הממשלה למשנה שלו. זה מגבה אותו בהחלטה שמחירה היה 33 חיילים (וזה רק מהצד שלנו), וזה מחזיר אותו לממשלה לאחר שהורשע במעשה מגונה. אני מקווה שבישיבת הממשלה שבה הוחלט על המתקפה היבשתית היה רמון מרוכז קצת יותר מאשר בזאת שהתקיימה ביומה הראשון של המלחמה. אז, בדיון שבו הוחלט לצאת למלחמה, היה רמון עסוק בשמירה בנייד שלו מספר טלפון של קצינה צעירה שכמה דקות קודם החליט לתחוב את לשונו לפיה.

רמון הוא כבר השר השני שמתברר כי בעצם התנגד (למלחמה או לחלקים ממנה) אבל הצביע בעד. [עוד אחד נמנע אבל "חשב נגד"]. גם לחברו הטוב פרס גמל אולמרט, והוא יושב היום לבטח במשכן הנשיא. חוץ מלתגמל חברים עסוק אולמרט בעיקר בלהרוס כל מוסד שעוד נשאר במדינה הזאת. באמת יותר מתאים לו לנהל חנות מכולת. הבעיה היא שהבדיחה הזאת היא עלינו. והמדינה שאהוד ("ראש ממשלה לא צריך אג'נדה") אולמרט מנהל (הוא פשוט "הולך לעבודה", כזכור) כבר נראית יותר כמו הקוזה נוסטרה מאשר כמו המכולת השכונתית. ובעיקר, אין שום סוּפּר ברחוב השני שאפשר לעבור אליו. שום דבר לא לגמרי חדש ובכל זאת דומה שנשברים פה כמה שיאים של ציניות וחוסר בושה. מילא שאולמרט ורמון מגיעים זה לזה. למה הם מגיעים לנו?

33 חיילים נהרגו במתקפה היבשתית שהוחלט לפתוח בה ביומיים האחרונים של המלחמה, כשהפסקת אש היתה כבר באופק. לכך נתן חיים רמון את ידו כי לא היה נעים לו מאולמרט. ואנחנו, אנה אנו באים.

עוד בנושא: משחקים בחיינו ובעתידנו

Read Full Post »

הפזיזות, קוצר הראות, חוסר האחריות

על מתקפת צה"ל בלבנון הוחלט בקבינט אחרי "דיון" של כ-20 דקות. עכשיו "מופתעים" מעוצמת ההתנגדות, מטילי הנ"ט, מעומק הסבך. איך זה שאזרחים פשוטים, ללא הכשרה צבאית מיוחדת ובלי ניסיון רב שנים וסיגרים בתפקידים מדיניים, יכלו לומר כבר אז שזאת טעות קולוסאלית, שאסור להיכנס קרקעית ללבנון, שנסתבך בדיוק כמו שהסתבכנו בפעם הקודמת, ואילו הגנרלים והמיניסטרים לא יכלו לראות את הנולד מעבר לחמישה ס"מ מקצה אפם? למות. ולא רק כציור לשון. המשך…

Read Full Post »

שלוש תהיות

מקח (טעות)

"איחוד העמותות הערביות החיפאי 'איתיג`אה': אולמרט, פרץ וחלוץ הם האחראים לכל טיפת דם שנשפכה". [הארץ]. כל טיפת דם שנשפכה? כולה? אפילו טיפ טיפה לא ניתזה על שרוולו של נסראללה? לא טיפונת הכתימה את ידיו? אחוזון? חצי אחוזצ'יק של אחריות?

לא למדו דבר ולא שכחו דבר

"להיכנס", "לנקות את השטח", לכתוש", "אם הממשלה תפסיק לכבול את ידיו של צה"ל". הדוברים: אלופים ותת-אלופים במיל' למיניהם, ששימשו בתפקידים בכירים במלחמת לבנון הקודמת. הם יושבים ערב ערב באולפני הטלוויזיה הממוזגים ומשמיעים את עצותיהם העבשות; כאילו לא נשמענו להם אז, לפני 24 שנים. כאילו לא שקענו אז בבוץ הטובעני. כאילו חיסלנו אז את ההתנגדות ולא יצאנו משם כל עוד נפשנו בנו. לא ברור אם הדגנרלים סומכים על זכרונו הקצר של הציבור, כמו כל פוליטיקאי בינוני, או שלהם עצמם יש בעיות זיכרון רציניות, אם לא מעבר לכך.

התלבטות

להישאר בבית או לרוץ למקלט? חדר עם חלון מערבי או פרוזדור שקצהו לא גובל בקיר חיצוני אבל פתוח כולו לחדר צפוני? לצאת מהאוטו או לתת גז? להיצמד לקיר או להישכב על הרצפה? הכי טוב לא לשמוע את האזעקה.

Read Full Post »

נִצָּב בֵּין הֲרִיסוֹת, הַכּוֹבֵשׁ הַמְבֹעָת קָרָא:
לָמָּה הֵם הִתְנַגְּדוּ לְגוֹרָלָם? לָמָּה?

ו.ה. אודן (מאנגלית: טובה רוזן-מוקד)
מתוך "ואין תכלה לקרבות ולהרג", שירה פוליטית במלחמת לבנון [הראשונה]

צ'רצ'יל קטן מאד, כך עולה דמותו של עמיר פרץ מכתבתו של יוסי ורטר בהארץ. ערך הנכסים ברובע דאחיה,בשכנות לחיזבאללה, ירד פלאים. הא הא. שנון. כמה מבדח שבתיהם של אזרחים נהרסים. והנה ציטוט נוסף, הפעם לא רק נעדר טעם טוב אלא מעורר אימה: "הוסר גם המחסום השני: פגיעה בבלתי-מעורבים. אני שיניתי את הקוד. אני אמרתי, אין יותר מושג של בלתי מעורבים, יש מושג של נותני חסות. כל מי שמסייע לטרור למקם את יחידותיו ונשקו והתחמושת שלו בבנייני מגורים, ייפגע".

שימו לב מה יש לנו כאן. "בלתי-מעורבים" הוא כשלעצמו ביטוי צה"לי של לשון נקייה (יופומיזם) לאזרחים חפים מפשע. עכשיו מתגאה עמיר פרץ, שר הביטחון האזרח, שבזכותו שוב אין יותר מושג של "בלתי מעורבים" אלא רק של "נותני חסות".  צריך לומר שהסיבה העיקרית שדיני המלחמה אינם אוסרים על כל פגיעה באזרחים אלא רק על הפיכתם למטרה ועל שימוש בכוח לא-מידתי ובנשק לא-מבחין, היא שלו הם היו אוסרים על כך לחלוטין, כל גוף לוחם היה ממקם את לוחמיו בשכונות מגורים אזרחיות ומקנה להם בכך חסינות. הבעיה עם מה שאומר פרץ היא, ראשית, שהוא איננו ממקם את האיום הזה שלו בתוך מסגרת הקשר של פגיעה הכרחית במטרות צבאיות, שגם אז עליו לשקול היטב עד כמה הפגיעה הוודאית כתוצאה מכך באזרחים היא מידתית לתועלת הצבאית המופקת ולנסות למזער אותה ככל האפשר. הוא פשוט מגדיר מחדש את הקטגוריות ומכנה את כל האזרחים המתגוררים במקומות האלו "נותני חסות" ואומר שבכך דמם מותר. שנית, הבעיה איננה בנותני החסות האמיתיים אשר מאפשרים לחיזבאללה או לארגוני טרור אחרים (במקומות אחרים) להתמקם בביתם. לגביהם יש שיטענו כי הם שוב לא נהנים מההגנה שמקבלים אזרחים בזמן מלחמה, שכן שהם נחשבים ל"נוטלי חלק במעשי איבה" ועל-כן שוב אינם נהנה ממטריית ההגנה הזאת גם על-פי האמנות הבינלאומיות המחייבות. מה שיש לשאול הוא: מה עם הילדים המתגוררים בבתים האלו, עמיר פרץ? האם גם הם "נותני חסות"? מה עם אנשים חפים מפשע לחלוטין המתגוררים לא בבתים האלו אלא בשכנות? מה עם מי שנהפך ל"נותן חסות" בגלל איומים על חייו?  את הטיעון הזה שמענו בהפוכה מצד אנשים שחשבו שמותר להפוך את המתנחלים למטרה, שכן הם התיישבו באופן לא-חוקי בשטחים. לא רק שהטיעון הזה משמיט את הקרקע מתחת לרגליו הוא, שכן אם המתנחלים אינם אזרחים (מותר להפוך אותם למטרה) הרי הם אינם יושבים שם באופן לא-חוקי; אלא שהוא התעלם, ממש כמו הכרזתו של פרץ, מהילדים שלא הלכו להתיישב שם אלא נולדו במקום.

פרץ אמנם (אולי בניגוד למה שהוא חושב על עצמו) איננו אדון כל הארץ, ולא כלפיו צריך להתריס "הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט", אך את השאלה המקדימה – "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע" – צריך גם צריך. לא מדובר רק בסוגיות זניחות של טרמינולוגיה, של איך מכנים אזרחים. מדובר בשפה מושחתת המבטאת השתחררות מכל כבלי מוסר וחוק והידמוּת לגרועים שבאויבינו. אם זוהי הרוח האזרחית החדשה שהביא עִמו עמיר פרץ – אני מוותרת. יכול להיות שלא פחות מסוכנים מאנשי צבא מחרחרי מלחמה שבקושי הספיקו לפשוט את מדיהם בטרם עברו לצד האזרחי של משרד הביטחון, הם אזרחים שרוצים להוכיח לכולנו שהם לא פחות גברים.

על המלחמה בצפון מזוויות נוספות ראו לספור, לספור

Read Full Post »