Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מני מזוז’

סיפור על טיוטת כתב-אישום שהיתה או לא, ועל עו"ד שמנסה לפתע לאחוז את החבל משני קצותיו.

אמנם ימי הפסח חלפו, אך אני מרשה לעצמי לשאול ארבע קושיות בעקבות הפרשה הנוכחית (נו איזו, באמת). וגם, אני מודה, כי בתקופה האחרונה נדמה לי שאולי אנחנו בעיצומה של יציאת מצרים הפוכה, מחירות לעבדות. מחירות של נשים על גופן לעבדות מינית לבעלי שררה ולאדישות משפטית. יתכן שבדיעבד נכון יותר היה להכתים את הנשיא (לשעבר) כאן ועכשיו (ציפור אחת ביד) מאשר למשוך משפט על שלוש שנים, שבסופן ייתכן זיכוי. זה תמיד אחד השיקולים בעסקת טיעון. אבל לא רק שכאן יש אינטרסים ציבוריים כבדי-משקל, שנעדרים מהסדרי טיעון אחרים. נדמה לי שבעקבות הפרשה האחרונה עלולה החברה הישראלית לסגת לאחור שנות דור בכל הקשור למודעות לעבירות מין, למחויבות למאבק בהן ולתמיכה בקורבנותיהן. בכל הקשור לזכויות נשים בכלל. תיתכן, אגב, גם תוצאה הפוכה לגמרי. זאת תמיד תנועה דיאלקטית אפשרית, והיא בהחלט בוטאה אתמול על-ידי הרבים מאד שהגיעו לכיכר. ועכשיו לקושיות.

שלא כמנהגי, צפיתי אתמול בראיון שנתן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לערוץ 2. שלא כמנהגי, ראשית משום שאינני נוהגת לראות את ערוץ 2 ושנית משום שבדרך-כלל אני מעדיפה לעשות דברים אחרים בשבת. הפעם החלטתי לראות את הדברים מכלי ראשון ולא לקבל סיכומים אחר-כך בתקשורת. וכך חזיתי במשך שעה ארוכה ביועץ המשפטי לממשלה מתפתל מול מראייניו ומתקשה לתת תשובות משכנעות לשאלות העיקריות שנשאל, תוך ששפת הגוף שלו זועקת לפתח מילוט. האמת, כמעט ריחמתי עליו.

  1. היתה טיוטת כתב-אישום או לא היתה? מזוז התעקש שלא היתה טיוטת כתב-אישום, אין יציר משפטי בשם הזה. הוא עשה הקבלה בין השימוע לבין מכתבי אזהרה שנשלחים מוועדת חקירה למי שעלולים להיפגע מממצאיה, שרק אחר-כך מוצא הדוח הסופי והקובע שלה. אז מה כן היה? סתם קיבלנו רושם שמזוז עומד להגיש כתב-אישום על אונס נגד "האזרח מספר אחת"? כמובן שלא. אבל הוא לא הצליח להסביר, בוודאי שלא באופן משכנע, מה כן היה.
  2. אם לא היה מתבצע שימוע – האם היה מוגש כתב-אישום על העבירות החמורות שהופיעו בטיוטה שלא היתה (כביכול), או לא? דנה וייס התעקשה לשאול, בצדק. (נניח שעורכי-דינו של קצב לא היו מנצלים את זכותו לשימוע, כן?). אבל מזוז אמר במהלך הראיון פעם אחת שכן ופעם אחת שלא, או לא בטוח.
  3. היה ועסקת הטיעון לא תצא לפועל (לא כי ביהמ"ש לא יאשר אותה אלא כי אחד הצדדים, הפרקליטות נניח, תיסוג בה שכן הודאתו של קצב לא תהיה שלמה וכנה) – איזה כתב-אישום יוגש? הפרקליטות רמזה כי זה המקורי (שלא היה…), שכולל את עבירות האינוס. זה שלדברי היועמ"ש (ואני מאמינה לו לחלוטין, סברתי מראש שזה עלול להיות בעייתי להאשים בתיק הזה בעבירת אינוס) אין סיכוי להרשעה בהן. אז ממה נפשך: אם אין סיכוי, אז למה להגיש? ואם לא היתה טיוטת כתב-אישום, איזה כתב-אישום אתה עומד להגיש לחילופין, למקרה שעסקת הטיעון תקרוס? והנה אנו שוב חוזרים לתעלומת הטיוטה שהיתה או לא היתה. לא רק עו"ד פלדמן התייחס היום לכתב-האישום שאת טיוטתו קיבל ב-23 בינואר. פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנל, פרקליט בעל ניסיון רב בתיקים פליליים (שלא כמו מזוז ושנדר), שמלכתחילה התנגד להכנסת עבירות האינוס לכתב האישום (שלא היה, כאמור), הגן היום על החלטתו של מזוז ועל יושרתו. בסדר גמור. אבל הוא גם אמר שיתכן שהאינטרס הציבורי במקרה הזה יגבר על זכותו של הנאשם והפרקליטות תיאלץ לתת פרסום לכתב-האישום המקורי, למרות שלא בו מואשם קצב. אז לאיזה כתב-אישום יתנו פרסום, זה שלא היה?
  4. במהלך הראיון אמר מזוז לא רק כי הנשיא שיקר בגרסה שמסר (מה שברור מכתב האישום שבו הוא מוכן להודות, אבל יש חשיבות רבה בכך שהיועמ"ש אמר זאת), אלא גם כי מחומר הראיות עולה שהוא התנהג כעבריין מין סדרתי. כאן למעשה עולות שתי שאלות, אבל נכניס את שתיכן לקושייה הרביעית, כדי לשמור על המסורת. ראשית, מזוז אמנם התעקש שבכתב האישום שבו יודה קצב יופיע יותר ממקרה אחד, אבל בכל זאת נדמה שקביעה חמורה כזאת צריך לקבוע בית-משפט, לא מי שלצד היותו ראש התביעה הכללית מייצג גם את שלטון החוק. שנית, כיצד משחרר היועמ"ש לחופשי עבריין מין סדרתי? גם אם הוא לא מהווה סכנה לציבור, שהרי עבריינות המין שלו קשורה לשררה שעכשיו נלקחה ממנו, האם סביר שמי שמורשע בעבירות שהעונש המרבי עליהן הוא 7 שנות מאסר ייצא במאסר על תנאי? אה, כן, בהזדמנות זאת שמענו שמאסר על תנאי חמור יותר מעבודות שירות.

בסיפור הזה יש גם קושיה חמישית. הפעם היא איננה מופנית ליועמ"ש מזוז אלא לעו"ד פלדמן, סניגורו של קצב. אני סבורה שאביגדור פלדמן הוא איש מוכשר ביותר, הן כמשפטן והן ככותב. אבל כבר מזמן אינני נמנית עם אלו שסבורים שהוא לוחם גדול לזכויות אדם. בין השאר כי גם זכויות נשים הן זכויות אדם (באנגלית זה נשמע יותר טוב, כמובן), וכמה מהתבטאויותיו בפרשה הנוכחית (כמו גם בחירותיו בפרשיות קודמות) הציבו אותו בצד השני של המתרס. יש כאלה שגילו את פרצופו הזה של פלדמן רק כעת, והם, בצדק, מאוכזבים מאד. לאכזבה הזאת ניתן ביטוי בימים האחרונים, בבימות שונות; חלקן הן קבוצות התייחסות שחשובות למגן העשוקים. היום ניסה פלדמן להציל את שאריות כבודו האבוד, בראיון מתון יחסית שנתן להארץ. רק אבוי, כל-כך התחשק לו לחזור לפרסונה של עורך-הדין המסור לקידומו של הצדק (עלק), שהוא עשה זאת הפעם תוך הפרה גסה של האתיקה המקצועית המחייבת אותו כלפי לקוחו, דווקא.

"אם הנשיא משה קצב לא יודה בפני בית המשפט באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שהוא ביצע את העבירות שבכתב האישום, בית המשפט לא יוכל לקבל את ההודאה. ואז, כל הדרכים פתוחות בפני התביעה, לרבות הגשת כתב אישום אחר מזה שאמור להיות מוגש מחר"

כך  מצוטט פלדמן, שלפתע בחר באינטרס הציבורי, לא בזה של הלקוח שלו. או שאולי בחר ללחוץ על מרשו בדרך זו כדי להציל את עסקת הטיעון. כך או כך, עו"ד שיש לו מסר ללקוחו בכל הקשור לניהול משפטו, צריך למסור לו אותו פנים מול פנים, לא בפומבי מעל דפי העיתון. אפילו אם הוא מנסה בכך (לשווא) לטהר את דימויו הציבורי שלו עצמו. קוראים לזה ניגוד אינטרסים.

Read Full Post »

האידיאולוג של המדינה / מזוז(ה) / איפה הקול הערבי ואיפה היה מרמרי / אל תקנו את הספר הזה / שמחות קטנות

האידיאולוג של המדינה

עמיר פרץ הצהיר לפני הבחירות שמה שמעניין אותו זה להיות האידיאולוג של המדינה. לא שאני לוקחת יותר מדי ברצינות הצהרות של פוליטיקאים, במיוחד לא לפני בחירות. אבל התרגילים שבהם חזינו מאז הם פרשנות מעניינת מאד למושג "אידיאולוגיה". למען האמת, הם נראים יותר כנוזל מסוים שעלה למישהו לראש. כן, כן, זה היה רק ספין כדי להעלות את המחיר אצל קדימה. ברור. ברור. אבל אפילו אם זה נכון, אם פוליטיקאי לא מבין שיש משמעות גם למראית העין, לאיך ההתנהלות שלו נתפסת בציבור – הוא בבעיה. ואנחנו עוד יותר. מעניין מדוע השתתקו הבלוגים שלפני הבחירות נהפכו לתשדירי תעמולה למען מפלגת העבודה. אין להם יותר מה לומר?

זיכרון קצר. מזוז.

בתחילת כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, הצהיר מזוז כי בדעתו להתמקד בפן המשפטי של הסוגיות שיגיעו לפתחו, ולא לחוות את דעתו על הפן המוסרי שלהן. חשבתי שהוא צודק. היה לנו לפניו יועץ משפטי ששכח שהוא יועץ משפטי ולא מורה מוסר. אבל דומה כי בפרשת הרב הראשי מצגר שכח מזוז את כוונותיו ואת הצהרותיו. הוא קבע כי לא ניתן להעמיד את מצגר לדין פלילי, אך קרא לו לפרוש מתפקידו והמליץ כי אם לא ייעשה כן ייפתחו נגדו הליכי הדחה. תרגיל דומה עשה בזמנו אליקים רובינשטיין למשה מזרחי. הדחה מינהלית היא ערוץ שבו אדם איננו יכול להגן על עצמו, לעומת העמדה לדין משמעתי או פלילי. המעשים המיוחסים למצגר אינם מלבבים, בלשון המעטה. אבל גם לאנשים החשודים כי עשו מעשים מתועבים יש זכות טיעון. גם הם זכאים להתגונן. וגם היועץ המשפטי לממשלה איננו רשאי לחרוץ את דינם של אנשי ציבור לפני כן.
ובהזדמנות זאת: הרב הראשי לישראל (שניים, אחד לכל "עדה") היא משרה שעבר זמנה; ועליה לעבור מן העולם יחד עם כל הרבנות הראשית. לא הדתיים צריכים אותה, וודאי שלא החילונים. עוד לפני שניכנס לוויכוח האם המדינה צריכה בכלל לממן שירותי דת, יכול מי שזקוק לשירותי דת לקבל אותם מן המועצה המקומית. התפקיד של רב ראשי הוא שריד אנכרוניסטי מימי המנדט וכל המוסד המיותר הזה הוא מתכון לשחיתות.

נזכר. מרמרי.

איפה הקול הערבי ואיפה היה חנוך מרמרי

תחת הכותרת 'ואיפה הקול הערבי?' דיווח Ynet על כינוס שיזם המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי, שדן בסיקור "המגזר" ובמחסור בעיתונאים ערבים בתקשורת הישראלית. המנכ"ל המשותף של המרכז, חנוך מרמרי, תקף את התקשורת הישראלית, המעסיקה "רק בוגרי גל"צ ומקומונים", מה שמביא לכך ש"מספר העיתונאים הערביים הנקלטים בכלי התקשורת בארץ, עדיין שואף לאפס". מילים כדורבנות. רגע, זה לא אותו מרמרי שהיה עד לא מאד מזמן עורכו של הארץ? כי הפעם האחרונה שזכור לי שבעיתון הזה כתב עיתונאי ערבי היתה לפני המון שנים. אז איפה היה מרמרי בזמן שיכול היה לשנות את המצב, להעסיק עיתונאים ערבים ולא רק לתקוף אחרים (בצדק) על כך שהם אינם עושים זאת?

אל תקנו את הספר הזה

הנה ספר אחד שאני מקווה מאד שלא יגיע לרשימת רבי-המכר. למען האמת, אני מקווה שאיש לא יקנה אותו, אבל זאת כנראה תקוות שווא. השבוע יצא כאן לחנויות ספרו של מייקל שייבו על אשתו טרי ז"ל והוא מייחצ"ן אותו בכל פינה אפשרית. הבחור גם נלחם נגד הוריה במטרה לנתק את טרי מההזנה המלאכותית, וגם עכשיו עושה מזה כסף. אגב, בזמן המאבק המשפטי שניהל היתה לו כבר משפחה שנייה, למי שתהה על האינטרסים שלו. ובינתיים הוריה של טרי מוציאים ספר עם גרסתם שלהם. המקרה של טרי שייבו.

שמחות קטנות

והן שתיים. האחת שטומי לה-פיד איננו בכנסת. השנייה – ששינוי על שני זרמיה איננה בכנסת. גם נחמות קטנות הן משהו.

Read Full Post »

הקילר

אין בכוונתי להתייחס להחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה עצמה, בפרשת האי היווני. לצורך העניין אפשר להניח כי אכן ניתן להסיק מחומר הראיות בתיק מסקנות שונות ואף מנוגדות לגבי דיוּתן של הראיות לביסוס כתב אישום.

לעומת זאת, בתדרוך המלווה לעיתונאים (על-פי הדיווח עליו) חרג היועץ מהתנהגות ראויה והפגין חוסר אחריות כלפי המערכת שהוא עומד בראשה. די היה בהחלטה עצמה שמתוכנה עלתה ביקורת חריפה על הפרקליטות והתנהלותה בתיק, בין אם הביקורת מוצדקת בין אם לאו.

בחרונו, ריסק היועץ המשפטי לממשלה את הפרקליטוּת, שמעבר לתפקידה העצמאי הוא עצמו עדיין זקוק לה ויהיה זקוק לה כמלווה את עבודתו ומייעצת לה, בעיקר בתחום המשפט הפלילי שהוא איננו מומחה לו. הוא גם קבר קבורת חמור את המלחמה בשחיתות השלטונית בישראל. מהיום כל ניסיון להשתמש בכלי המשפט נגד מה שלכאורה נופל בגדר שחיתות כזאת, יקוטלג מיד כעוד "סימון מטרה" מצד הפרקליטות. מזוז נתן כלי משחית בידי הפוליטיקאים; הם לא יהססו להשתמש בו.
יש דרכים למתוח ביקורת על הכפופים לך, אם אתה סבור כי נהגו שלא כהלכה. תדרוך לעיתונאים שמטיח בהם האשמות חסרות תקדים מבלי שיוכלו להגיב איננו אחת מהן.

יש מי שרואה בעיתוי של מזוז עשיית חסד עם עדנה ארבל, שמינויה לבית המשפט העליון נכנס לתוקף לפני פרסום החלטתו. אבל יכול להיות שהשיקולים שלו שונים. כל הסיכויים הם שבג"ץ לא יתערב בהחלטתו, ומסיבות טובות. אולי מזוז מנסה גם לחשק את בית המשפט מלמתוח ביקורת על שיקוליו: העובדה שמדובר בעמיתה לספסל השיפוט תגביל את מי שישב בדין בהתבטאויותיו, ביודעו כי אלו עשויות להתפרש כהגנה על קולגה ולא כענייניות.

מזוז "הצליח" להסיט את הדיון הענייני בפרשה אל דיון אישי במעורבוֹת בגיבוש המלצות הפרקליטות. בדרך הוא עלול להרוג את הפרקליטות עצמה ואת התפקיד החשוב ששמור לה במערכת המשפט בישראל. בין השאר צוטט מזוז כאומר "המשפט הפלילי הוא כמו גומי, תמתח אותו יותר מדי והוא יחזור ויכה בך בזמן הזיכוי". מזוז עלול לגלות כי גם overkill יכול לחזור ולהכות בך.

Read Full Post »