Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘משה קצב’

שתקתי ביום שישי. מה עוד אפשר לכתוב במיוחד כדי לאזכר את יום המאבק באלימות נגד נשים, שצוין כבכל שנה ב-25 בנובמבר. הרי הנסיגה במעמדן של נשים בישראל זועקת אלינו מכל פינה בכל יום. הדרת נשים היתה לנורמה. לא רק בירושלים המתחרדת. לא רק בארגונים וחברות הנכנעות לתכתיבי חברות הפרסום שמצדן נכנעות לתכתיבי החרדים בעיר, בשתיקת העירייה. גם בתכניות טלוויזיה, מעוז הליברליות עלק. כאשר נצפית בקירשנדון אשה זאת עילה לסטטוס. וגם אז, בדרך כלל, במסגרת מה שאפשר לכנות הפינה “עולם הולך ונעלם” בסוף התכנית. כמעט על רקע כתוביות הסיום. מתצפית שערכה ד”ר נורית גילת לפני כשנתיים ונשלחה אלי בזמנו, עולה כי נשים היו רק כ-8% מהמרואיינים בתכנית; כי בכשני שליש מהתכניות לא הופיעה אף אשה; וכשאחד המנחים נעדר מחליף אותו תמיד גבר.
מהתרשמותי הסובייקטיווית לא השתנה מאז דבר, אולי להיפך. (לבד מכך שהשנה, לראשונה, ראיינה שם אשה כמחליפה). גם לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים ראיינו שם גבר. אני שמחה, באמת ובתמים, שגברים מגלים עניין בנושא. זה באמת לא עניין “של נשים” אלא סוגייה חברתית ראשונה במעלה. אבל על רקע ההדרה השיטתית של נשים בתכנית הזאת זה צרם במיוחד.

אפשר להתווכח אם הדרת נשים היא אלימות. כמו שאפשר להתווכח אם אלימות מילולית היא אלימות. או שמא זאת קצת זילות השפה: לא כל פגיעה היא אלימות. גם לא כל אלימות היא ישירה. אלימות מבנית, למשל, היא אלימות שנוצרת כתוצאה מהפקרה של אוכלוסייה מסוימת על רקע סוציו-אקונומי, אתני או מגדרי, שמביאה לתוצאות כמו תחלואה או תמותה מוגברות. אלו הם קיפוח או אפליה המובנים לתוך הסדר החברתי ולכן פחות נראים לעין מאשר אלימות גלויה, אך תוצאותיהם קטלניות לא פחות.

אשר לאלימות הקשה, hard core, שבאופן מסורתי מציין ה-25 בנובמבר, היום הזה עמד השנה בסימן בקשתו של קצב לדיון נוסף. זאת לאחר שערעורו נדחה בבית המשפט העליון והוא אמור להיכנס לכלא כדי לרצות את עונשו בעוד פחות משבועיים. אני מרשה לעצמי להמר שהבקשה תידחה: אין עילה משפטית לקיים דיון נוסף. אבל אחרי הדחייה תבוא בקשת החנינה, כמובן.
שלושה ימים לפני יום המאבק, דווח בהארץ בזו הלשון: “חשד: דייר מרכז קליטה בקרית גת רצח בדקירות דיירת על רקע רומנטי והתאבד”. וזה במעוז השמאל הליברלי, הרוצה מאוד שנאמין כי הוא עומד גם בחזית המאבק נגד אלימות מינית (מלבד כשהיא קורית אצלו בבית;  ומלבד הדיווחים מקלי הראש על חיים רמון ואיל בן ארי; ומלבד כל ההערות והבדיחות הסקסיסטיות המשובצות במאמרים רבים. ומלבד בני ציפר, הפרובוקטור בשקל, הכופר מכל וכל באלימות נגד נשים ובהדרת נשים, שמקבל שם מקום של כבוד). את הכותרת המקורית כבר
לא תמצאו באינטרנט. אולי כי הכותרת שונתה בהמשך; אולי בעקבות המכתב למערכת מהיום, שמחה על כך ותבע: די עם הרקע הרומנטי. באמת די. אלימות היא אלימות. אין בה דבר רומנטי.

Read Full Post »

בפרשת קדושים נאמר לנו: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,טו). בדין הישראלי אנו מכירים את המצווה השיפוטית הזאת בתור 'מבחן בוזגלו'. זוהי התביעה לשוויון בפני החוק, שאמור שלא להבחין בין חשודים או נאשמים על-פי כוחם או מעמדם החברתי והכלכלי. דין שווה לראשון הבכירים כלאחרון האזרחים.

המשך…

Read Full Post »

בחודש שעבר התקבל בכנסת חוק הקובע כי מחבר כנסת המסרב להתייצב לחקירה משטרתית בגין חשדות חמורים תישלל הפנסיה. אמש אישרה המליאה את החלטת ועדת הכנסת לשלול את תשלומי הפנסיה לעזמי בשארה ובכך הושלם ההליך שלשמו נחקק החוק. החוק קיבל את הכינוי “חוק עזמי בשארה”, מה שמדגיש את היותו חוק פרסונלי, ה”תפור” למידותיו של אדם אחד מסוים. זאת בעוד הדרישה מחוקים היא שיהיו כלליים (בניסוחם) ואוניוורסליים (בתחולתם). נכון שלעיתים מקרה פרטי מאיר לקונה בחוק שיש למלא. אך לא זה העניין הפעם. שכן החוק פסול גם לו היה כללי ואוניוורסלי. פנסיה היא זכות, הנגזרת מן הזכות לביטחון סוציאלי.* היא חלק מפרי עבודתו של אדם. זאת גם אם מדובר בפנסיה תקציבית, שבה העובד איננו מפריש ישירות משכרו לצורך כך אלא הפנסיה משולמת מתקציבו השוטף של הגוף המעסיק או מהתחייבותו לעשות כן. קרוב לוודאי שאפשר לטעון גם שזוהי ממש זכות קניינית.   
אחד הח”כים שיזמו את החוק אמר:

אישור החוק שם סוף להפקרות ולמצב האבסורדי שבו אדם אשר בגד במדינה, עשה שימוש ציני בזכויותיו כחבר כנסת וזלזל ברשויות, ממשיך לקבל ממדינת ישראל אלפי שקלים מדי חודש.

אכן, נחת רבה אין מהתנהגותו של בשארה; אף כי עדיין לא הוכח בשום ערכאה משפטית כי הוא בגד במדינה, כפי שממהר לקבוע חה”כ לוין. הימלטותו ואי-חזרתו לישראל לחקירה שהוא מבוקש בה עבורה אינן מצביעות על תום לב, אך הכנסת עדיין איננה בית משפט. ובעיקר, טיבן של זכויות הוא שהן מוקנות גם למי שאנו מתנגדים מאוד להתנהגותו ולמעשיו. לעומתן, ישנן זכאויות, פריווילגיות והטבות שניתן ללא ספק לשלול. כך, נשללו ממשה קצב כל ההטבות שקיבל כנשיא לשעבר, מרגע שבית המשפט קבע כי בעבירות שביצע יש קלון. הפנסיה שלו לא נשללה, וכך צריך להיות. ואם זכויות הפנסיה נשמרות למי שהורשע באונס – קל וחומר שהן אמורות להישמר למי שעדיין לא הורשע בדבר.
כדאי להדגיש שגם ממי שהורשע, אפילו באונס, אין ליטול את הפנסיה, לנוכח יותר ויותר קולות הקוראים לעשות כן למשה קצב, או למצער קובלים על העוול בכך שזה לא נעשה. טוב שזה לא נעשה במקרה של קצב ואין לעשות זאת גם במקרה של בשארה או בכל מקרה אחר.

* סעיף 9 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

Read Full Post »

העיתונאי המוערך נחום ברנע פירסם ביום שישי האחרון אייטם תמוה בטור שלו ב'ידיעות'. ברנע תיאר בו צילום של מועמדת לפריימריז במפלגת העבודה ב-2005, שצולמה באותה עת צועדת את צעדת הבוקר שלה "בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". בינתיים נבחרה המועמדת, גילה את אזנינו. "היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא". מהמועמדת העלומה עבר ברנע לעיתונאית מרב מיכאלי, תוך שהוא מחמיא לה על רצינותה, כנותה ומלחמתה העקבית למען השקפותיה הפמיניסטיות. אפרופו פרשת קצב הביעה מיכאלי את המשאלה, ממשיך ברנע, שיפסיקו אחת ולתמיד להתייחס אל נשים כאל אובייקט מיני.

המשך…

Read Full Post »

סוגרים מעגל

סוגרים מעגל במובן הרע של המלה. ה-8 במרץ, שבמקורו החל כמאבק נשים על תנאי עבודתן, חוזר לשם כנראה. לפחות נקווה שהוא יחזור להיבט של המאבק: בחוגים רבים מדי הוא נהפך ליום פינוק ל"מין היפה" או לעוד יום צרכנות המעודד אותנו לקנות עוד דברים שאיננו זקוקות להם.  יש סיכוי שהוא יחזור למקורותיו משום שנשים משלמות ביוקר על המשבר הכלכלי. והראשונות לשלם במשרתן. הן הרי מפרנסות שניות… המשבר הזה עתיד להשפיע על מעמדן של נשים כפי שהוא עתיד להשפיע על היבטים נוספים שאינם קשורים אליו ישירות.
אבל "סקס" מוכֵר הרבה יותר, כמו שיעידו הארועים המזינים את שתי ההערות הבאות.

על גו-גו וצביעות

יש לי משהו להגיד על צ'ייניגייט? בואו נראה. אני לא חושבת שאם מדובר בארוע חד-פעמי צריך להדיח את מפקד חיל הים מהצבא. אני כן חושבת שבילוי במועדון חשפנות שמשפיל נשים ומחפצן אותן (על ה"בחירה" כבר כתבתי. שיקום מי שרוצה שבתו תתפרנס מכך) – איננו נאות לקצין בכיר בצבא שאמור לשמש דוגמא אישית. בשנות ה-70 הם בילו במסעדות פאר וחלקם התחככו עם העולם התחתון. היום הטרנד הוא המועדונים באלנבי, כנראה.   אבל בעיקר יש לי לומר שני דברים אחרים:
# הייתי רוצה שהצבא יראה בחומרה לא רק בילוי של קצין בכיר במועדון גו-גו, ואולי הסתבכות בשקרים אודותיו, או אודות תאונה שנגרמה מכך שקצין נתן לבנו לנהוג בטרקטורון ללא רישיון, כמו בפרשת צ'יקו תמיר (וגם על זה כתבתי). הייתי רוצה שהצבא יתייחס בחומרה לא פחותה למה שקצינים אלה או אחרים אחראים לו בהתנהגות הצבא בשטחים, למשל. חשדות רציניים להפרת דיני המלחמה אינם נופלים מבילוי במועדון גו-גו.
# יש מידה לא מעטה של צביעות בכך שהעיתון שמוביל ברעש וצלצולים את פסטיבל צ'ייני הוא אותו עיתון שקבוצתו עושה קוּפּה ממודעות הזנות (סליחה, נערות הליווי) במקומוניו.

סוף קצב לתלייה?

לא ברור אם הבחירה להודיע כי קצב יועמד בסופו של דבר לדין דווקא ב-8 במרץ היא מקרית. (אחרי ששמענו שמפגעי מלון 'פארק' לא ידעו שבאותו יום חל ליל הסדר ויצא להם "פוקס" במקרה, אפשר להאמין הכול). אבל סיבה לחגיגה היא לא. לי נראה שאישום האונס הוא סולם גבוה מדי, וידרוש רמת הוכחה ראייתית שיהיה קשה מאד לבסס. בכל מקרה, הפרשה הזאת מבישה מכל זווית שלא מסתכלים עליה. כולל הזיג-זג של היועמ"ש והפרקליטות לאורך כל הדרך. ולא שזה פוטר במשהו את קצב ופרקליטיו.

Read Full Post »

עסקן שהורשע במעשה מגונה שב לממשלה, לאחר שנעתר להפצרותיו האינסופיות של ראש הממשלה (וקצת משחקי hard to get); משל היה איזה אישיות שזוהרה של הממשלה הועם בלעדיו. ראש הממשלה הודיע בשמנו שבציבור(!) יש תחושה ש"חיים" חזר למקומו ה"טבעי". מה זאת אומרת, "חיים" נולד עם חליפת מיניסטר לגופו. זה אותו ראש ממשלה שלא טרח להגיע לאזכרה למלחמת לבנון השנייה (כן כן, הוא רצה לחסוך לנו את סידורי האבטחה) – אותה מלחמה שכשהקבינט התכנס עם פריצתה היה העסקן לעיל עסוק בשמירה בנייד שלו מספר טלפון של קצינה צעירה שרגע קודם דחף את לשונו לפיה; אותו ראש ממשלה שממלא פיו מים בפרשה המסעירה את ישראל בשבוע האחרון (כן כן, הוא ביקש משר המשפטים לגבות את היועמ"ש. זה המשיך לעשות לו את העבודה בסרבו. חלק מהביקורת על הפרקליטות מוצדק, אבל לא זה מה שמניע את שפרידמן. על שמו יירשם לדראון עולם כיצד הוא הורס את האמון הציבורי במערכת המשפט, שלא ברור אם אפשר יהיה לשקם בחזרה). פרקליטיו ויחצ"ניו של הנשיא מביאים לשיא את מסע ההכפשות וההדלפות המגמתיות שיוכיח לכולנו – אם נותר בנו ספק – שלמי שיש כסף וקשרים, גם פוליטיים וגם יותר מפוקפקים, יכול לצאת מכל תיק.

מה יכול להיות עיתוי טוב יותר מאשר לארוז מזוודה ולצאת לחופשת קיץ קטנה. להותיר מאחור את הבל פיהם של אביגדור ("סורקים במסרקות ברזל") פלדמן וציון ("מסע הכפשות") אמיר; את החליפה בת שלושת החלקים של משה ("עלילה שפלה") קצב החמוש באשתו גילה לצדו, "מתראיין" בעמידה לערוץ 2; את פרידמן מהמהם בעודו עסוק בחקיקת נקמה נוספת נגד בית המשפט העליון; את אולמרט משלח ספין נוסף לקראת התיק שלו, כדי שיגיע לפרקליטות מותשת.

טוב, זה כמובן היה מתוכנן ללא קשר. אבל עדיין העיתוי מוצלח. הבלוג יוצא לחופשה קצרה. יתכן עדכון גם משם, אבל ממש לא מובטח. אם לא,להתראות במחצית השנייה של יולי.

Read Full Post »

סיפור על טיוטת כתב-אישום שהיתה או לא, ועל עו"ד שמנסה לפתע לאחוז את החבל משני קצותיו.

אמנם ימי הפסח חלפו, אך אני מרשה לעצמי לשאול ארבע קושיות בעקבות הפרשה הנוכחית (נו איזו, באמת). וגם, אני מודה, כי בתקופה האחרונה נדמה לי שאולי אנחנו בעיצומה של יציאת מצרים הפוכה, מחירות לעבדות. מחירות של נשים על גופן לעבדות מינית לבעלי שררה ולאדישות משפטית. יתכן שבדיעבד נכון יותר היה להכתים את הנשיא (לשעבר) כאן ועכשיו (ציפור אחת ביד) מאשר למשוך משפט על שלוש שנים, שבסופן ייתכן זיכוי. זה תמיד אחד השיקולים בעסקת טיעון. אבל לא רק שכאן יש אינטרסים ציבוריים כבדי-משקל, שנעדרים מהסדרי טיעון אחרים. נדמה לי שבעקבות הפרשה האחרונה עלולה החברה הישראלית לסגת לאחור שנות דור בכל הקשור למודעות לעבירות מין, למחויבות למאבק בהן ולתמיכה בקורבנותיהן. בכל הקשור לזכויות נשים בכלל. תיתכן, אגב, גם תוצאה הפוכה לגמרי. זאת תמיד תנועה דיאלקטית אפשרית, והיא בהחלט בוטאה אתמול על-ידי הרבים מאד שהגיעו לכיכר. ועכשיו לקושיות.

שלא כמנהגי, צפיתי אתמול בראיון שנתן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לערוץ 2. שלא כמנהגי, ראשית משום שאינני נוהגת לראות את ערוץ 2 ושנית משום שבדרך-כלל אני מעדיפה לעשות דברים אחרים בשבת. הפעם החלטתי לראות את הדברים מכלי ראשון ולא לקבל סיכומים אחר-כך בתקשורת. וכך חזיתי במשך שעה ארוכה ביועץ המשפטי לממשלה מתפתל מול מראייניו ומתקשה לתת תשובות משכנעות לשאלות העיקריות שנשאל, תוך ששפת הגוף שלו זועקת לפתח מילוט. האמת, כמעט ריחמתי עליו.

  1. היתה טיוטת כתב-אישום או לא היתה? מזוז התעקש שלא היתה טיוטת כתב-אישום, אין יציר משפטי בשם הזה. הוא עשה הקבלה בין השימוע לבין מכתבי אזהרה שנשלחים מוועדת חקירה למי שעלולים להיפגע מממצאיה, שרק אחר-כך מוצא הדוח הסופי והקובע שלה. אז מה כן היה? סתם קיבלנו רושם שמזוז עומד להגיש כתב-אישום על אונס נגד "האזרח מספר אחת"? כמובן שלא. אבל הוא לא הצליח להסביר, בוודאי שלא באופן משכנע, מה כן היה.
  2. אם לא היה מתבצע שימוע – האם היה מוגש כתב-אישום על העבירות החמורות שהופיעו בטיוטה שלא היתה (כביכול), או לא? דנה וייס התעקשה לשאול, בצדק. (נניח שעורכי-דינו של קצב לא היו מנצלים את זכותו לשימוע, כן?). אבל מזוז אמר במהלך הראיון פעם אחת שכן ופעם אחת שלא, או לא בטוח.
  3. היה ועסקת הטיעון לא תצא לפועל (לא כי ביהמ"ש לא יאשר אותה אלא כי אחד הצדדים, הפרקליטות נניח, תיסוג בה שכן הודאתו של קצב לא תהיה שלמה וכנה) – איזה כתב-אישום יוגש? הפרקליטות רמזה כי זה המקורי (שלא היה…), שכולל את עבירות האינוס. זה שלדברי היועמ"ש (ואני מאמינה לו לחלוטין, סברתי מראש שזה עלול להיות בעייתי להאשים בתיק הזה בעבירת אינוס) אין סיכוי להרשעה בהן. אז ממה נפשך: אם אין סיכוי, אז למה להגיש? ואם לא היתה טיוטת כתב-אישום, איזה כתב-אישום אתה עומד להגיש לחילופין, למקרה שעסקת הטיעון תקרוס? והנה אנו שוב חוזרים לתעלומת הטיוטה שהיתה או לא היתה. לא רק עו"ד פלדמן התייחס היום לכתב-האישום שאת טיוטתו קיבל ב-23 בינואר. פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנל, פרקליט בעל ניסיון רב בתיקים פליליים (שלא כמו מזוז ושנדר), שמלכתחילה התנגד להכנסת עבירות האינוס לכתב האישום (שלא היה, כאמור), הגן היום על החלטתו של מזוז ועל יושרתו. בסדר גמור. אבל הוא גם אמר שיתכן שהאינטרס הציבורי במקרה הזה יגבר על זכותו של הנאשם והפרקליטות תיאלץ לתת פרסום לכתב-האישום המקורי, למרות שלא בו מואשם קצב. אז לאיזה כתב-אישום יתנו פרסום, זה שלא היה?
  4. במהלך הראיון אמר מזוז לא רק כי הנשיא שיקר בגרסה שמסר (מה שברור מכתב האישום שבו הוא מוכן להודות, אבל יש חשיבות רבה בכך שהיועמ"ש אמר זאת), אלא גם כי מחומר הראיות עולה שהוא התנהג כעבריין מין סדרתי. כאן למעשה עולות שתי שאלות, אבל נכניס את שתיכן לקושייה הרביעית, כדי לשמור על המסורת. ראשית, מזוז אמנם התעקש שבכתב האישום שבו יודה קצב יופיע יותר ממקרה אחד, אבל בכל זאת נדמה שקביעה חמורה כזאת צריך לקבוע בית-משפט, לא מי שלצד היותו ראש התביעה הכללית מייצג גם את שלטון החוק. שנית, כיצד משחרר היועמ"ש לחופשי עבריין מין סדרתי? גם אם הוא לא מהווה סכנה לציבור, שהרי עבריינות המין שלו קשורה לשררה שעכשיו נלקחה ממנו, האם סביר שמי שמורשע בעבירות שהעונש המרבי עליהן הוא 7 שנות מאסר ייצא במאסר על תנאי? אה, כן, בהזדמנות זאת שמענו שמאסר על תנאי חמור יותר מעבודות שירות.

בסיפור הזה יש גם קושיה חמישית. הפעם היא איננה מופנית ליועמ"ש מזוז אלא לעו"ד פלדמן, סניגורו של קצב. אני סבורה שאביגדור פלדמן הוא איש מוכשר ביותר, הן כמשפטן והן ככותב. אבל כבר מזמן אינני נמנית עם אלו שסבורים שהוא לוחם גדול לזכויות אדם. בין השאר כי גם זכויות נשים הן זכויות אדם (באנגלית זה נשמע יותר טוב, כמובן), וכמה מהתבטאויותיו בפרשה הנוכחית (כמו גם בחירותיו בפרשיות קודמות) הציבו אותו בצד השני של המתרס. יש כאלה שגילו את פרצופו הזה של פלדמן רק כעת, והם, בצדק, מאוכזבים מאד. לאכזבה הזאת ניתן ביטוי בימים האחרונים, בבימות שונות; חלקן הן קבוצות התייחסות שחשובות למגן העשוקים. היום ניסה פלדמן להציל את שאריות כבודו האבוד, בראיון מתון יחסית שנתן להארץ. רק אבוי, כל-כך התחשק לו לחזור לפרסונה של עורך-הדין המסור לקידומו של הצדק (עלק), שהוא עשה זאת הפעם תוך הפרה גסה של האתיקה המקצועית המחייבת אותו כלפי לקוחו, דווקא.

"אם הנשיא משה קצב לא יודה בפני בית המשפט באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שהוא ביצע את העבירות שבכתב האישום, בית המשפט לא יוכל לקבל את ההודאה. ואז, כל הדרכים פתוחות בפני התביעה, לרבות הגשת כתב אישום אחר מזה שאמור להיות מוגש מחר"

כך  מצוטט פלדמן, שלפתע בחר באינטרס הציבורי, לא בזה של הלקוח שלו. או שאולי בחר ללחוץ על מרשו בדרך זו כדי להציל את עסקת הטיעון. כך או כך, עו"ד שיש לו מסר ללקוחו בכל הקשור לניהול משפטו, צריך למסור לו אותו פנים מול פנים, לא בפומבי מעל דפי העיתון. אפילו אם הוא מנסה בכך (לשווא) לטהר את דימויו הציבורי שלו עצמו. קוראים לזה ניגוד אינטרסים.

Read Full Post »

Older Posts »