Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘משה קצב’

בתל אביב, כך אומרים, חוגגים בלילה לבן. מי ששנתה צריכה לנדוד היא מערכת המשפט. ומכיוון שזה לא קורה למערכות, הרי שנתם של בכיריה ושל מי שהיא עדיין חשובה להם. היועץ המשפטי לממשלה חייב לציבור הסבר על הפליק-פלאק לאחור שלו נתן פומבי היום, ולהתנהלותו בשנה האחרונה לאור הזיגזג הזה. ההסבר הזה צריך לבוא גם מבחינת מי שהשתכנעו שאמינותן של חלק מהתלונות נמוכה מכדי להשיג הרשעה בתיק; ודאי מבחינת מי שעדיין סבורים (למרות הודאתו) כי תפרו לנשיא תיק; וגם מבחינת אלה שרואים בהחלטתו של מזוז סטירת לחי לעיקרון של שוויון בפני החוק והקרבת גופן וכבודן של נשים למולך.

ד"ר אורית קמיר כתבה היטב גם על הטעמים שבשלהם אפשר להגן על עסקת טיעון וגם על הטעמים שאינם עומדים לה. המערכה הציבורית אכן בפתח, והשאלה הגדולה היא לאן תיטה הרוח. האם להבנה כי אפילו אחרי עסקת הטיעון וכתב האישום המדולל מאד, משה ("הכול עלילה שפלה") קצב עצמו מודה כי ביצע עבירות מין, זאת אומרת נחלץ בעור שיניו מכתב אישום חמור בהרבה. או, לספין שמנסים (שוב) עורכי-דינו לייצר, שעל-פיו הוא הודה בעצם במה שלא ביצע רק כדי לשים קץ למסכת הסבל של משפחתו, או לחילופין בדברים שניתן לפרש כ"חיבוק אבהי" ובכל מקרה התנהגות ללא כל כוונה מינית. עו"ד פלדמן כבר נדד היום מערוץ לערוץ כדי לערער את  אמינותה של א' הראשונה (אין מה להתרגש מהאיום המרומז שלו בתביעת דיבה על א'. זה הדבר האחרון שמשפטן אחראי יציע לקצב. לעומת זאת זה ישחק לידיה של עו"ד בראשי שסביר להניח שזה בדיוק מה שהיא רוצה, כדי שכל המגילה בכל-זאת תיפרש בבית משפט. אפשרות אחרת היא תביעה אזרחית נגד קצב); ואילו עו"ד אמיר תקף את כלי התקשורת על שנתנו בימה ל"מסע הכפשות" (כנראה שרק למרשו מותר לתת בימה כדי להשתלח מעליה בכל רשויות המדינה). מבחינה תקשורתית וציבורית המהלך של א' ושל עו"ד בראשי לצאת במסיבת עיתונאים היה חכם מאד. הוא נועד לא לאפשר לקצב להתחמק מסיפור כל המסכת בפומבי. מבחינה משפטית, לעומת זאת, ניתן היה להבחין בכמה נקודות תורפה שמסייעות להבין מדוע חששו בפרקליטות שהמקרה הזה לא ייגמר בהרשעה (ובכך אינני אומרת דבר בשאלת אמינותה בעיני באופן אישי). המערכה הציבורית שנפתחה היום היא חשובה שכן יש לזכור כי בית המשפט איננו מחויב לקבל עסקאות טיעון. את כוחה של דעת הקהל ראינו כבר בפרשת רמון, שבה פסק-דין חריף נהפך לגזר-דין של קול ענות חלושה, בעקבות מסע תקשורתי משומן שגייס את הציבור נגד הכרעת הדין. לנוכח החלטתו (המופרכת, לדעתי) של אותו בית משפט כי מעשה מגונה יכול שלא יהיה עִמו קלון, החלטה שנועדה לסלול את דרכו של רמון חזרה לממשלה, יכול קצב לנסות ולהמעיט עוד יותר בחומרת המעשים שבהם הודה. אך אם הוא יקרוץ יותר מדי לציבור זה עלול לשחק לרעתו: משפטן בכיר אמר לי הערב כי אם יתרשם בית המשפט שקצב הודה משפטית אך מכחיש ציבורית, אפשר ויחליט להבהיר לו את חומרת המעשים שבהם הודה באמצעים העומדים לרשותו. כך או כך, הציבור צריך לומר את דברו.

מזוז, לעומת זאת, אוכל כעת את הדיסה שבישל לעצמו בכך שאין לצִדו פרקליט מדינה פליליסט. גם למזוז וגם לשנדר אין את הניסיון הנדרש בתחום הפלילים והם בחרו שלא לקבל את עמדתם של אותם פליליסטים בפרקליטות שכן היו מעורבים בתיק. התנהלותו של מזוז בתיק הזה מעלה סימני שאלה רבים. אם הזיג-זג בעמדתו נבע מהשימוע שניתן לקצב, הרי יש לדרוש כי שימוע כזה ינתן לכל אדם, לא רק לרמי-מעלה. גם אם יתאמץ מאד מזוז להסביר את כל ההיבטים המתמיהים האחרים, הרי יש לדרוש ממנו דין וחשבון כיצד היה העיקרון של שוויון בפני החוק לחוכא ואיטלולא. יתכן ופרשת קצב מסמנת את סופו הקרב ובא של מוסד השימוע. גם זה משהו.

עיקרון נכון, דוגמאות שגויות

אם כבר הידרנו שינה מעיני מערכת המשפט הלילה, עוד קטנה אחת. עו"ד מוריאל מטלון פירסם השבוע מאמר בהארץ טוש ובו הציע אג'נדה לשופט בבית המשפט העליון. בין השאר, קרא מטלון לבית המשפט לא לפלוש לתחומן של הרשות המבצעת והמחוקקת כשמדובר בעניינים מדיניים. אכן, אג'נדה ראויה שאני מזדהה אתה. יש רק בעיה קטנה אחת, בדמות הדוגמאות שבחר עו"ד מטלון להביא לפלישה לא ראויה כזאת: ביטול "נוהל שכן" ושחרור "קלפי המיקוח" הלבנונים. שני מקרים שבהם התערבותו של בית המשפט לא רק ראויה אלא נדרשת, שכן מדובר בפגיעה בזכויות אדם. כדאי למצוא דוגמאות אחרות.

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור

Read Full Post »

ח"כ עזמי בשארה התפטר מהכנסת; שר האוצר אברהם הירשזון השעה עצמו לשלושה חודשים; השר ליברמן נחקר באזהרה; לקצב הוארכה הנבצרות; הכול ביום אחד, והוא עוד לא נגמר. אי-אפשר היה לחלק את כל המהומה לכמה ימים, כדי שנוכל להתרכז בחשוב באמת כמו הבחירות בצרפת?

כותרתו של עיתון דבר, לו היה בחיים, היתה ודאי "המדינה כמרקחה", על משקל "העולם כמרקחה" שנתן פעם כשלא ידע באיזו קטסטרופה עולמית להתרכז. אבל האמת, לא קטסטרופה ולא בטיח. השעייתו העצמית של שר האוצר אפילו לא מזיזה לבורסה (אנליסטים: "מאורע זניח וצפוי"); לשרים הבאים ויוצאים מחקירות המשטרה כבר התרגלנו, לבושתנו; את חרפת קצב נצטרך לשאת, כנראה, עד לתום כהונתו. ובאשר לאורח הכבוד של המשטר הסורי, שהעביר בדמשק ביקורת נוקבת על משטר האימים בישראל בעודו מלגלג על מתנגדי המשטר הבעת'י (שלהם, בניגוד לו, נדרש אומץ של ממש) – במלונות הפאר של  קטאר היאוש כנראה יותר נוח. אפילו במצרים (כלומר, אם אתה לא קופטי).

ובינתיים, עד להגעת תוצאות האמת מהקלפיות בצרפת, תוכלו להפיג את יאושכם בפתשגן אופטימי בדבר חורבן הבית השלישי שבדרך. יום עצמאות שמח.

Read Full Post »

השיפור של דיכטר / האתרוג של זיילר? / הכבוד של פלדמן / והמִלה של ליבאי

השיפור של דיכטר

מינויו של יעקב גנות למפכ"ל המשטרה מחדד את ההבדל בין חוק לאתיקה. גנות זוכה מקבלת שוחד והאשמות נוספות. כשהמדינה ערערה על כך לבית המשפט העליון נדחה הערעור ברוב דעות של שניים מול אחד. אך לאישור הזיכוי התלוו אמירות קשות על ההיבטים האתיים-המשמעתיים של התנהגותו. גנות יצא זכאי במשפטו, אבל מינויו איננו ראוי. בפראפרזה על אמירה ידועה (המיוחסת לכמה פוליטיקאים מיתולוגיים): אי אפשר היה למצוא במערכת אחד שלא זוּכּה?   המשך…

Read Full Post »

פרקליטי הנשיא חזרו בהם מהודעתם כי לא יופיעו בפני ועדת הכנסת, שתתחיל מחר בדיון להדחת הנשיא על-בסיס קובלנתם של 40 חברי-כנסת. אבל הם מותחים ביקורת חריפה על עצם זה שעוד לפני השימוע של קצב בפני היועץ המשפטי לממשלה הוא ייאלץ להציג ראיות ולהתגונן בפני הכנסת, שאיננה רשות שופטת. הם גם לא מתכוונים לדבֵּר או לענות לשאלות שם. ממש שלושת הקופים (פחות אחד).

קשה לחשוד בשני הפרקליטים המכובדים שאינם מכירים את חוק יסוד: הנשיא. נדמה לי שהם גם לא לוקים בהבנת הנקרא. כך שהאפשרות הנותרת היא שהם פשוט בוחרים להתעלם מסעיף 20(א) לחוק זה: "הכנסת רשאית, בהחלטה, להעביר את נשיא המדינה מכהונתו, אם קבעה כי אין הוא ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כנשיא המדינה". ההדגשה היא שלי, לנוחות עמיתי המלומדים. לא מדובר בכך שמדיחים אותו בשל כך שהוא מורשע בדין או מועמד לדין, משום שאותו חוק עצמו לא מאפשר העמדה כזאת לדין של נשיא מכהן. מדובר בהתנהגות שאיננה הולמת. אדם יכול לצאת זכאי במשפט, או לא להיות כלל מועמד לדין, ועדיין להתנהג באופן שאיננו הולם את מעמדו.

רחמונעס

הנשיא בדימוס ברק מסביר למה חיבק את קצב: "ריחמתי עליו, ופחדתי שהוא יתקע לעצמו כדור בראש".

סעיפים 20(ג) ו-20(ד) לחוק היסוד מפרטים את הנוהל שבו תינתן ההזדמנות לנשיא המדינה להשמיע את דברו ולהיות מיוצג בפני הוועדה. הזדמנות שהנשיא ובאי-כוחו הנכבדים רשאים לא לנצל, אבל שעולה בקנה אחד עם זכות הטיעון שהיא זכות יסוד. הם העדיפו לעשות כאן מניפולציה קטנה. זה רק מתאבֵּן זעיר בדרך למנות העיקריות שעוד נכונו לנו, ואני חוששת שהן תהיינה הרבה יותר קשות לעיכול מבחינת מה שירשו לעצמם המעורבים כלפי המתלוננות.

ישננו עורכי-הדין הנכבדים 100 פעם: "העניין שבגינו מבקשים להדיח את הנשיא איננו משפטי. העניין הוא תרבות פוליטית ואתיקה ציבורית". זה לא נכון, כמובן, שהפרקליטים לא מבינים. הם מבינים מצוין. אבל המניפולציה שלהם נופלת על קרקע תחוחה היטב שנקראת המשפטיזציה של החיים הציבוריים בישראל. המושג "זה לא ייעשה" לא קיים. הרעיון שיש התנהגות שאיננה ראויה או איננה הולמת איש ציבור – נעדר. הכול רק פלילי או תקין. מי שמקבל תעודת יושר או זיכוי מסתובב כתרנגול בלול, במקום להליט את פניו בידיו על כך שהגינותו מוטלת בכלל בספק. הפוליטיקאים מגלגלים הכול לפתחו של בית המשפט ואחר-כך מתבכיינים שהוא מתערב בתחומים לא לו. הפתרון חייב להיות בביסוס סטנדרטים של אתיקה ציבורית ובהחזרת המושג של "לא ייעשה" לתפקוד בחיים הציבוריים. מי שדבק רבב בבגדו לא יכול לכהן במשרה הרמה ביותר במדינה. רק כשהאמיתות הפשוטות האלו יחזרו להיות ברורות ומובנות מאליהן – תהיה תקומה לזירה הציבורית בישראל.

עוד בנושא: חזקת החפות והאמון הציבורי

Read Full Post »

מאוחר מדי: פרישתו של ליבאי / האבק של ברקלי: עוד מלה על התקשורת בפרשת רמון / בתחתונים של העליונים: ספר או מדור רכילות? / תודה, אבל לא תודה: זימון וסירובו

מאוחר מדי

עורך-הדין פרופ' דוד ("מי הן בכלל?") ליבאי איבד אצלי כל שמץ של הערכה כלפיו לאחר שיצא בטלוויזיה נגד המתלוננות בפרשת קצב. זה היה לפני פחות משבועיים, בערב שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי יש בדעתו להגיש כתב-אישום נגד קצב בכפוף לשימוע. ליבאי יצא נגד המתלוננות, שזהותן חסויה (כאילו שאינו יודע שמתלוננות בעבירות מין נהנות מחיסיון על-פי חוק), המשטרה לא בודקת אותן ומנין הגיעו ו"מי הן בכלל?". בעיני חצה בכך ליבאי קו אדום לא פחות מהקו שחצה מרשו בנאום ההתלהמות שלו נגד כל רשויות המדינה בעודו עומד (על-פי חוק) בראשה של אותה מדינה; נאום השצף קצף (על השפתיים) נגד התקשורת בעודו נהנה משידור ישיר של דבריו על-ידה; נאום האליטות מתנכלות לי המושמע ממי שהגיע לטופ של הצמרת ומשכורתו היא הגבוהה בשירות הציבורי. [אגב, למה לקרוא "מסיבת עיתונאים" לנאום לאומה שבו לא מורשים עיתונאים לשאול שאלות?] המשך…

Read Full Post »

עבריין מין מתבצר בבית הנשיא בישראל

הכותרת המבריקה איננה שלי אלא ניתנה על-ידי אחד מעיתוני אירופה לא מזמן, באחד הדיווחים על הפרשייה שהגיעה הערב לאחד משיאיה, עם החלטת היועמ"ש להגיש כתב-אישום נגד הנשיא קצב. כמובן, יתכן שבבוקר יום ד' הכותרת הזאת כבר לא תהיה מדויקת, אם כי רוב הסימנים מצביעים על כך כי קצב לא יבחר להתפטר, שהיא הדרך הראויה היחידה הפתוחה בפניו בנסיבות שנוצרו. הנשיא איננו יכול להשעות את עצמו, כפי שנכתב ופוטפט הערב ללא סוף, אלא להודיע על נבצרות זמנית (סעיף 22(א)(3) לחוק יסוד: נשיא המדינה). משמעותה של נבצרות היא שהוא מוסיף לשמש כנשיא המדינה, אלא שסמכויותיו ממולאוות על-ידי מחליף, במקרה זה מחליפה (נקודה של צדק פואטי, אולי, לנוכח אופי העבירות שבהן מואשם קצב). לכן אין זה ברור כלל שזה לילו האחרון של קצב בבית הנשיא, כפי שהעלה כאפשרות פרקליטו פרופ' ליבאי; גם לא שלא ימשיך לקבל מאתנו, הציבור, את משכורתו כנשיא, אף אם נבצר ממנו וגו'. אלו, כמובן, הסוגיות הפורמליות יותר בכל הפרשייה מעלת הקבס הזאת. הסוגייה המהותית היא שקצב כבר מזמן היה צריך להתחפף מבית הנשיא. התפטרות רק אחרי השימוע תביא את קצב כמעט לקו הסיום של כהונתו. לעמוד לדין הוא יעמוד אחר-כך בכל מקרה.  מילא שלו לא נשארה טיפה של כבוד. מה עם כבודנו?

קצביגרפיה
הטרדה ומלחמה
it's not done: רבב על קצב
הנשיא כפקיד לענייני חנינות

ברוכים הבאים למאה ה-21

כמעט שלא עובר שבוע בלי ידיעה נוספת על רצח אשה. על רקע "כבוד המשפחה" או על רקע "קנאה במשפחה", כמו ששמעתי אתמול ברדיו בניסוח מעודכן שהגיע זמנו להחליף את הרקע ה"רומנטי" עלק. שכיחותה של התופעה שבה גבר רוצח את אשתו או חברתו כי הוא חושד שהיא "בוגדת" בו או כי היא רוצה להיפרד ממנו מדהימה, משום שהיא מצביעה עד כמה מושרשת בתרבות התפיסה כי אשה היא רכושו של הגבר, גם במאה ה-21. כשמתגלה, לפתע, שיש לה רצונות משלה – זה לא דבר שאפשר לחיות אתו. כלומר, היא לא יכולה לחיות.

קו ישר

קו ישר נמתח בין רצח הנשים, הסחר בהן ואינוסן כאילו היו נתחי בשר באטליז, עסקאות הטיעון הנרקמות לאחר-מכן בבית המשפט והעונשים המגוחכים המוטלים על מי שסוחר בנשים כבהמות, האישומים (מהערב כבר לא חשדות בלבד) נגד נשיא המדינה וקמפיין הביבים (בניסוחה המדויק של עו"ד כנרת בראשי) שבו פתח בניסיון להבאיש את שמן של קורבנותיו, קמפיין שהדהד הערב ברמיזותיו של עו"ד ליבאי. שתדע כל מתלוננת פוטנציאלית ששמה יוכפש, וינסו להציגה כנערת ליווי במסווה (כאילו נערות ליווי מותר לאנוס, לבצע בהן מעשים מגונים או בעילה אסורה בהסכמה).
המאה ה-21 כבר אמרנו? גם במאה הזאת גופן, כבודן וחייהן של נשים עודם הפקר ומרמס.

Read Full Post »

חזקת החפות היא מערובות היסוד של ההליך הפלילי.
סעיף 14.2 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות קובע:

"כל אדם שהואשם בעבירה פלילית יוחזק חף מפשע עד אשר תוכח אשמתו כדין". חזקה (presumption) במובנה כאן משמעה כי נטל הראיה מוטל על מי שמבקש לערער את החזקה או לסתור אותה. כך, כדי לערער את חזקת החפות במשפט פלילי יש להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר.

יש הטוענים כי הדרישה מקצב להודיע כי נבצר ממנו באופן זמני למלא את תפקידו, או אף להתפטר, פוגעת בחזקת החפות שלו. האמנם? האם דרישה כזאת מנבחר ציבור בכלל, ומנשיא בפרט – שעה שהוא נחקר על הטרדות מיניות, בעילה אסורה, והחשדות החדשים בדבר האזנות סתר, מרמה והפרת אמונים – היא "משפט שדה"? האם עלינו להיות מודאגים מהשחיקה במעמדה של חזקת החפות? המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »