Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘משטרת ישראל’

בערב שבת האחרון הגיעו שוטרים לביתו של מיכאל סולסברי ועצרו אותו. העילה: השתתפות בהפגנה לא-חוקית. בשייח ג'ראח, מוקדם יותר באותו יום. בהתערבות עורכת דינו שוחרר סולסברי בתנאי שיתייצב לדיון על הרחקתו מהשכונה. בדיון שהתקיים למחרת שיחרר בית המשפט את סולסברי, דחה את בקשת המשטרה להרחיק אותו ל-60 יום מהשכונה ומתח ביקורת על התנהלותה.

עד כאן הפרטים היבשים. הם אינם מעבירים את חומרת הארוע. ארוע שבו פעלה המשטרה, למעשה, באופן לא חוקי. לצורך ההסבר אפשר אפילו להניח שההפגנה היתה לא-חוקית, למרות קביעתם ההפוכה של בתי המשפט בנדון.
במדינת ישראל נגמרו הימים (רק דה-יורה, כפי שמוכיח המקרה הנ"ל) שבהם אפשר היה להגיע בערב לביתו של אדם ולעצור אותו בגין ביצוע עבירה ללא צו של שופט. חוק המעצרים [או בשמו המלא: חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשס"ו-1996],  קובע מפורשות: "מעצר אדם יהיה בצו של שופט (להלן – צו מעצר), אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו". סמכות לעצור ללא צו מוקנית בחוק לשוטרים אך ורק בנסיבות ספציפיות שאף אחת מהן לא התקיימה במקרה דנן. העיקרית שבהן היא תוך כדי ביצוע עבירה, לנגד עיניו של השוטר. או, כי קיים יסוד לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה או שישובשו בכך הליכי חקירה. וכן במספר עבירות חמורות ספציפיות.
לכן, גם אם מדובר בהפגנה לא-חוקית, מה שהמשטרה רשאית לעשות הוא לפזר אותה. או במקרה הקיצוני ביותר לעצור אדם תוך שהוא משתתף בה. מעצרו מאוחר יותר, בביתו, וללא צו שופט – איננו חוקי. ונוצר הרושם שהמשטרה נוהגת כך כחלק ממדיניות של הפחדה ודיכוי חופש ההפגנה במקום.

חירות ממעצר היא זכות חוקתית במדינת ישראל, מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירות בשנת 1992. זה קובע ברורות, בסעיף 5 הדן בחירות אישית: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". כמו כל הזכויות המנויות בחוק יסוד זה, הן נקבעות באופן גורף ומוחלט בסעיפים השונים. הגבלתן מסורה לסעיף 8, הידוע כ'פסקת ההגבלה', אשר מונה את התנאים שבהן ניתן להגביל את זכויות היסוד: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". ולענייננו, די ברישא של הפסקה: אין פוגעים בזכויות המנויות בחוק היסוד אלא בחוק. עוד לפני שנכנסים לשאלה של ראוּיוּת החוק (הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה), ולשאלת מידתיותו (במידה שאינה עולה על הנדרש). גישה זאת משתקפת בחוק המעצרים שצוטט לעיל, המכפיף את סמכות המעצר שעה שלא מבוצעת עבירה בזמן אמת – לצו שופט.

חג חירות שמח. גם למשטרת ישראל.
גרסה מורחבת מעט של רשימה זאת התפרסמה גם בפוסט מגזין במחשבה שניה

Read Full Post »

"פיגוע" ו"טרור" מכנה משטרת ישראל את ניסיונות החיסול של העולם התחתון שהורגים ופוצעים עוברי-אורח תמימים. אלא שחוץ ממותם של חפים מפשע אין שום דמיון בין השניים. טרור הוא הטלת אימה על אוכלוסייה אזרחית שלמה כדי להשיג מטרות פוליטיות ואסטרטגיות, ששיטתה העיקרית היא רצח אקראי וחסר-הבחנה של חפים מפשע. חיסול החשבונות של העולם התחתון איננו מיועד לעשות את זה. אדרבה, מטרתו היא להרוג באופן מובחן וממוקד אנשים מסוימים, רק שהם מפספסים.

מה שהמשטרה מנסה לומר הוא שצריך להתחיל להתייחס לתופעה הזאת ברצינות. וברצינות משמע בישראלית: כמו לטרור או פעולות איבה אחרות. מוות בתאונת דרכים לא נחשב, רצח של אלימות סתמית – לא סופרים. יש מדרג ערכי ברור והמשטרה מודיעה על שדרוג. בישראל מבינים רק את שפת הפיגועים.

מה שמדאיג הוא הניתוח של המשטרה: "במלחמה הזאת אנחנו בסוף ננצח, כמו בפיגועים על רקע טרור" (דה?) והמסקנות האופרטיביות: "במלחמה כמו במלחמה". טוב לשמוע שאנחנו "מנצחים" את הטרור אבל כדאי להזכיר למשטרת ישראל שגם במלחמה יש כללים. למה מתכוון מפכ"ל המשטרה כשהוא מכריז שהארוע של היום הוא ה'מלון פארק' של משטרת ישראל? אחרי הפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה פלשה ישראל לשטחים. לאן בדיוק מתכוונת משטרת ישראל לפלוש? והאם ייאסר על עיתונאים לסקר? סתאאם. ברור שהכוונה היא מטאפורית, לנקודת מפנה בדרכי המאבק. אבל גם אם השיטות שונות, שימו לב לדמיון: ב-Ynet מדווחים ש"ההערכה היא כי המשטרה תבצע בקרוב מאוד גל של מעצרים, אפילו אם הם יהיו 'מעצרי ראווה' בלבד". מעצרי ראווה? פגיעה בזכויות ההליך ההוגן כדי שהציבור ירגיש שעושים משהו? כן, זה בהחלט נשמע קצת מוכר. אם הצבא מבצע תפקידי שיטור, אין סיבה שהמשטרה לא תאמץ כמה מהשיטות שלו למלחמה ב"טרור".

Read Full Post »