Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘נחום ברנע’

"השר"פ, אמרתי, הוא מוסד מושחת. הוא מפלה בין חולה לחולה, בין רפואה לרפואה, הוא יוצר קבוצה של רופאים מיליונרים שגוררת אחריה את כל האחרים". כך נחום ברנע לפרופ' שלמה מור-יוסף, לשעבר מנכ"ל הדסה, בראיון שהתפרסם בידיעות ביום ו' האחרון. ומור-יוסף משיב (משיב?):

המשך…

Read Full Post »

בפוסט האחרון עמדנו על כך כי נשים חזקות המועמדות לכנסת במקום ריאלי זוכות אצל הפרשן הפוליטי יוסי ורטר לתואר “ילדות שובבות”; וחטאיהן – החל מג’ינג’יוּת וכלה בישיבה על שולחן – נמנים ומוזכרים. אפשרות אחרת היא לנהוג מנהג נחום ברנע, ולתאר פוליטיקאית כזאת, שעה שהיא רצה בבגדי ספורט מהוהים על חוף הים, כמופיעה “בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט”. נו בטח, אחרת איך תיבחר. (“היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא”). דווקא זאת ש”אוכלת בידיים” זכתה אצלו באותו טור למחמאות על רצינות, כנות ומאבקה העקבי, במסגרת הטקטיקה הידועה של הפרד ומשול. אבל אז היא עוד לא היתה מועמדת.

ברם מה קורה אם הן בכל זאת מצליחות בפוליטיקה ואפילו נהפכות – אבוי – למנהיגות של מפלגה או רשימה? יש שלוש כאלה בזירה הפוליטית הישראלית, כידוע. ובכן, בסוף השבוע קיבלנו את התשובה. או אז הן שלוש הוויבערס (או “שלושת הוויבערס”, אם להשאיר את העברית הקלוקלת המקורית).
טל שניידר הביאה בבלוג שלה את ההגדרה ל’וייבערס’ כפי שמופיעה במילון הסלנג השלם של רוביק רוזנטל: 1. נשים הנוהגות לפטפט ולרכל.  2. נשים יהודיות פראיות ומטורללות.

אל דאגה, אם כן. תמיד יבוא הגבר – ולענייננו אין זה חשוב אם הוא הפוליטיקאי עצמו או רק מי שמפרשן אותו – ויעמיד אתכן, וייבערס, במקום.
ממש sequel.

Read Full Post »

העיתונאי המוערך נחום ברנע פירסם ביום שישי האחרון אייטם תמוה בטור שלו ב'ידיעות'. ברנע תיאר בו צילום של מועמדת לפריימריז במפלגת העבודה ב-2005, שצולמה באותה עת צועדת את צעדת הבוקר שלה "בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". בינתיים נבחרה המועמדת, גילה את אזנינו. "היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא". מהמועמדת העלומה עבר ברנע לעיתונאית מרב מיכאלי, תוך שהוא מחמיא לה על רצינותה, כנותה ומלחמתה העקבית למען השקפותיה הפמיניסטיות. אפרופו פרשת קצב הביעה מיכאלי את המשאלה, ממשיך ברנע, שיפסיקו אחת ולתמיד להתייחס אל נשים כאל אובייקט מיני.

המשך…

Read Full Post »

בלוג מודפס?

יש אדוה קלה ומוצדקת בבלוגוספירה, בעקבות דבריו של נחום ברנע במדורו אתמול. מצטטת ולווט:

“בלוג הוא הגיג שמאן-דהו משרבט על גבי מקלדת ומשגר לבלוגוספירה. אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות. כותבים מהר, מהבטן, בדרך כלל על פי סדר כרונולוגי: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שתיתי קפה עם מוישה, נכנסתי למכונית, שמעתי ברדיו ראיון עם חיים, אמרתי לעצמי, איזה אידיוט, סגרתי, חניתי, קפצתי לברית של הבן של יענקל, היו יופי של מעמולים, מחר ארשום לכם את המתכון, פגשתי שם את דובי מהמכולת, אמר לי, אריאנה, הגיע הזמן לצאת מהשטחים.
ההבדל התהומי בין בלוגר לרכילאי הוא שרכילאי מספר על סלבריטאים, בעוד שבלוגר מספר בעיקר על סלבריטאי אחד: הוא עצמו. הבלוג הוא עלוקה עצמית”

כמו שולווט כותבת, ברנע חוטא, פחות או יותר, במה שהוא מאשים. ברנע כותב כאן בלי לבדוק עובדות, מהר ומהבטן. ככל הנראה גם לא עורכים אותו. אולי הוא כותב בכלל בלוג מודפס? במקום להתפלמס אִתו על כך שיש בלוגרים אחרים, שלא כולם כותבים "קמתי התרחצתי התלבשתי" וגו', הנה אנקדוטה אחת על נחום ברנע, הקשורה לסוגייה שהבעירה את חמתו: אי-תיקון טעות (לדעתו) ע"י בלוגרית.

אני אוהבת לקרוא את ברנע, בדרך-כלל. והתרשמתי שהוא גם מתקן טעויות שלו. לכן טרחתי בזמנו להסב את תשומת לִבו לטעות כזאת שנפלה בטורו. מדובר היה בטעות עובדתית גסה בנושא שאני מצויה בו. שאלתי את א', עיתונאי מכר, גם הוא בליגה בכירה, אם יש לו כתובת האי-מייל של ברנע. לא. לא זכור לי אם לברנע אין כזאת או שאין לא' אותה. אבל את מס' הפקס בביתו היה לו. אז שלחתי פקס. לזכותו של ברנע ייאמר כי הוא חזר אלי אחרי כמה ימים. שוחחתי אִתו, העמדתי אותו על טעותו ואפילו שלחתי לו משהו שכתבתי בנושא (בבלוג שלי, רחמנא ליצלן!), שמסביר אותו היטב. עם מראי מקום.

עכשיו, אתם שואלים, האם ברנע פירסם תיקון לטעותו באחד מטוריו לאחר מכן? נו, אם כך היה אתם מתארים לעצמכם שלא הייתי כותבת שורות אלה. ועל כך נאמר: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

Read Full Post »

איבדה את הצפון

טלי פחימה ביקרה בבית האבלים על המפגע בישיבת מרכז הרב.
מה יש לומר, ממש מצפן מוסרי. קשה לי לקרוא לאדם כזה "שמאל", כמו שהיא מכונה בידיעה. אלא אם כן שמאל  חזר להיות משהו המנותק לגמרי מהומאניזם, כמו בימי סטאלין העליזים. כמה מהרואים עצמם משתייכים אליו, בכל אופן, צריכים דחוף לקרוא את ספרו המאלף של ניק כהן What's Left. אבל הם עסוקים בביקורי ניחומים.

ונהפוך הוא

מה שכן, על ישראל להחזיר למשפחה את גופת בנה. מי שצריך להשתכנע שיקרא את אנטיגונה. ורעיון העיוועים להרוס את ביתו של המחבל מעורר צמרמורת. מדובר בעונש קולקטיבי ברברי. ושלא יבלבלו את המוח שהוא מועיל (לא שאם היה מועיל היה מוסרי). אפילו צה"ל כבר הגיע למסקנה שלא.
רבנים בימין הקיצוני קוראים עכשיו למעשי נקם. לא חלילה ליחידים לקחת את החוק לידיהם, התפתל ה"רב" שהופיע בחדשות ערוץ 1. כציפייה מהשלטון. רק ליצור את "האווירה" המתאימה. כן, אנחנו גם בתקופה הנכונה לאווירה המתאימה. הרי עוד מעט נקרא במגילת אסתר, בפרק ט', על מסעות הנקם של היהודים, שעשו בשונאיהם כרצונם. "וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף;" אבל מה, "בַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם".

מה יעשה עורך הדין

עורך הדין והעיתונאי ארי שמאי הותקף בברוטליות. כנראה בתגובה לדברים שאמר ערב קודם, בתכנית (פרשנות) הספורט שאני לא רואה. מה שכן ראיתי היה את ארי שמאי עונה לשאלת העיתונאי אם הוא יודע מי תקף אותו. השיב העו"ד, שלו היה יודע לא היה מדבר אתו כי כבר היה הולך לרצוח אותו. כן כן, זה כנראה מה שמציע עורך הדין – "פקיד בית המשפט" – לאדם שהותקף לעשות לתוקפו לאחר מעשה. חוק וסדר בהתגלמותם. מצד שני, איך הם יתפרנסו, הוא ועמיתיו?

ברנע, קבל תיקון

נחום ברנע כתב בטורו ביום שישי האחרון שבריטניה לא חתמה על הפרוטוקול הראשון לאמנת ג'נבה. לא נכון. היא חתמה. אמנם לא מיד, ועם הסתייגות (מהסעיפים האוסרים על פעולות תגמול נגד אזרחים), אבל חתמה.

תודה

לפרופ' זאב שטרנהל, על הראיון המרגש, מעורר ההשראה ומרומם הרוח שנתן למוסף הארץ בשבוע שעבר. לגזור ולשמור (זאת אומרת, להכניס למועדפים). בעיקר את הקטעים בסוף הראיון.

Read Full Post »