על הפרשה הזאת כתבתי בזמנו מזווית מסוימת: תרגיל במבוא לסוציולוגיה.
החגיגות על סגירת התיק של פרופ’ אייל בן-ארי, בזמנו, היו מוקדמות. כן, היו מי ש”חגגו” על כך בניסיון לטעון שהועלו נגדו האשמות סרק. לא סגי, גם ניסו להשליך על מקרים אחרים שבהם הושמעו טענות אך לא מוצה הדין הפלילי מסיבות שונות. אבל ישנם בחיינו, תודה לאל, מעגלים נוספים שבהם נבחנת התנהגות מלבד זה הפלילי. שבו נדרשות ראיות חותכות המאפשרות הרשעה מעל לכל ספק סביר; ושבו התיישנות איננה מאפשרת העמדה לדין. אחד מהמעגלים האלה נסגר השבוע. האוניברסיטה העברית העמידה לדין משמעתי את פרופ’ אייל בן-ארי והשבוע ניתנה הכרעת הדין (PDF). בן-ארי הורשע(*) בניצול לרעה של מעמדו ובהתנהגות שאיננה הולמת עובד אקדמי. נגזרו עליו שנתיים של השעיה מהאוניברסיטה שבהן לא יקבל משכורת, לא יוכל להשתמש בתקציבי מחקר ובכספי שבתון ולא להדריך תלמידי מחקר או להשתתף בכל פעילות שהיא של האוניברסיטה.
בהודעת האוניברסיטה שליוותה את הכרעת הדין נאמר בין השאר:
קרוא וכתוב 