Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘נתניהו’

ומשפטיזציה כאבקת כביסה

מזווית מסוימת, במה שקורה כעת לנתניהו אין שום חדש. זהו הסיפור הישן מאוד על השיעור הכואב של מגבלות הכוח. אף כי כנראה השיעור לא באמת נלמד כאן, ולכן גם הנפילה תהיה כה כואבת (לו).

המשך…

Read Full Post »

השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.

Ishayנראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.

המשך…

Read Full Post »

מה שמסתמנת כפרשייה החדשה בלשכת נתניהו מדגישה היבט מוכר בנסיבות שבהן אשה נהפכת לקורבן להפעלת כוח מטרידה מצדו של גבר.
“אחת ההערכות בלשכת ראש הממשלה היא שהפרשה התפוצצה כחלק ממאבקי כוח במקום”. לשכת ראש ממשלה בלי מאבקי כוח היא כמו… טוב, לא חשוב כמו מה. זה ברור שמאבקי כוח הם חלק אינטגרלי מהפוליטיקה. וכשהם מסתבכים בפרשיות הטרדה למיניהן (זאת לא חייבת להיות הטרדה מינית), האשה נהפכת לקורבן כפול. גם להטרדה וגם למאבקי הכוח המתקיימים על גבה. היא תמיד תצא מפסידה. כדאי לזכור זאת וחשוב לומר זאת כבר כעת. כי לא יהיה זה מרחיק לכת לנחש שבקרוב מאוד נשמע את נתניהו, הקוזק הנגזל, מתבכיין על זה ש”גורמים פוליטיים מנסים להפיל אותו” או משהו כזה. הדרת נשים? זאת הכול מזימה כדי להפיל את ביבי. הטרדה בלשכה? גורמים עוינים שתלו מוטרדת.”סרק סרק”!

המשך…

Read Full Post »

הניצבים בדימוס אבן חן וקליין פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, שר הפנים, שר האוצר ושר הביטחון, בגין גרימת מוות ברשלנות. פנייה שהיא דוגמא מובהקת ל-overkill. כזה שעלול לקבור את הסיכוי שאיזו שהיא נטילת אחריות והפקת לקחים לעתיד תתבצע כאן. למעשה, נתניהו יכול להיות מרוצה מהפנייה. היא מהווה בטוחה לא רעה לכך שלא יארע לו שום דבר חמור כתוצאה מהשריפה בכרמל. ארוע שהוא אחראי לו לא רק אחריות על מיניסטריאלית, אלא גם כמי שהיה שר אוצר עם סדר-יום מפורש של ייבוש המגזר הציבורי (אך חלומות על תקיפת אירן כראש הממשלה).

השריפה בכרמל היא תוצאה ושיא של הפקרה מתמשכת של השלטון את אזרחי המדינה. מי שנבחרו על-ידם לנהל את ענייניהם המשותפים כנאמניהם מעלו בתפקידם. לכן עליהם ללכת הביתה. או עכשיו או בבחירות הקרובות, המועד שבו בדמוקרטיה אזרחים באים חשבון עם שלוחיהם. חקירה פלילית איננה הערוץ המתאים לבירור וקביעה של אחריות פוליטית. גם ועדת חקירה לא אמורה להעביר דרג נבחר מתפקידו, אף אם תצביע על ליקויי התפקוד שלו ועל אחריותו לארועים. (לו הייתי נתניהו לא היייתי מתנגדת כל-כך לוועדת חקירה, זה דווקא מתכון די בטוח לקבירת מסקנות. צורך אין בה זה ברור).
את הנבחרים מחזירים הביתה רק האזרחים. במגוון האמצעים שעומדים לרשותם במשטר דמוקרטי. לא רק בחירות אחת לארבע שנים. פעילות פרלמנטרית של האופוזיציה; פעילות מפלגתית אחרת; מחאה אזרחית; הפגנות; גיוס דעת קהל.  אזרחות פעילה היא הרבה יותר ממימוש זכות הצבעה. מדיה חברתית היא עוד כלי שהתוסף, אבל עם כל הכיף, לא הפייס יעשה את העבודה. הוא עלול אפילו להיות קאונטר-פרודוקטיב, ביוצרו אשליה של פעולה. עם כל הצער שבדבר (או לא), אין תחליף לעשייה הפוליטית, זאת אף אם צורותיה מתרחבות במאה ה-21.  לא בית המשפט, לא היועמ”ש ולא המשטרה. וזה לא שאי אפשר למצוא היבטים פליליים בסיפור הזה; הם רק לא העניין. העניין בעיקרו הוא יצירת תרבות פוליטית של נשיאה באחריות (accountability). ואת זאת שום חקירה פלילית לא תביא. רק אנחנו.

עוד בנושא:
שלוש הערות על המלחמה האחרונה (ולא בלבנון)
חולשתה של המערכת הפוליטית. וקלונה

 

Read Full Post »

ולכן לא למי שעלול לתמוך באפשרות שהוא יקים את הממשלה

נדב פרץ העביר אלי את השרביט במשחק הרשת למה לא ביבי, שפתח בו איתי אשר. למרות שהוא יודע שמשחקי רשת זה לא הקטע שלי, כתב.

נכון, משחקי רשת זה לא הקטע שלי (מכיוון שאני קצת תחת השפעתו של 'ואלס עם באשיר' שראיתי אתמול, אפשר לומר: לא בסיסטם שלי…). אבל זהו, שזה לא משחק. למרות שזה ברשת. ברור שאלו החיים שלנו, נכון? החיים האמיתיים. RL. שחלק מהם מתקיימים מול המסך, בגלישה, בקריאה וכתיבה, באינטראקציה ברשת. אבל החלק הרשתי שלהם לא מנותק מהמציאות, בעיני; הוא רק פן אחד שלהם. בדיוק כמו שלקרוא זה לא משהו מחוץ לחיים האמיתיים, כמו שאמרה לי נורא מזמן מישהי, אלא חלק מהחיים. חלק אהוב במיוחד. בכל אופן, איפה הייתי? כן. זה לא משחק. זה ממש ברצינות.

אני לא מתכוונת לכתוב דיסרטציה או לספק הסברים מלומדים למה לא ביבי. מה גם שאחת הסיבות המרכזיות מבחינתי שאסור שהאיש הזה ישוב להיות ראש הממשלה היא אישיותית: הוא נוכל בעיני. כמובן שאפשר להזכיר כמה סיבות כלליות יותר. בגלל המנהרה; בגלל הפזיזות וההילחצות; בגלל ה"הם לא יהודים"  ו"הם מ-פ-ח-דים";  בגלל הדמגוגיה, ההסתה וההשתלחויות הבלתי פוסקות; בגלל ליבוי השנאה בין הקבוצות השונות ופרימת אחרוני התפרים שהחזיקו יחד את החברה הישראלית.

מכיוון שבבחירות האלה יש מצביעים שוודאי לא זוכרים את כהונתו הראשונה והקטסטרופלית, כדאי היה להפנות למאמרו הנפלא של דורון רוזנבלום, שהתפרסם למחרת הבחירות שבהן הפסיד ביבי. למרבה הצער לא מצאתי ברשת את המאמר, שבו, בין השאר, דימה את השקט שהשתרר עם ירידתו מהבמה הפוליטית לשקט של הפסקת טרטור מחריש של מקדח הפועל מתחת לבית במשך שנים*. רק ציטוט קצר מצאתי:

"מה היה הדבר הזה שנמשך שלוש שנים? מי היה הטיפוס הזר והמוזר הזה, שצץ והרס את חיינו הישראליים, הגיר לתוכם את רעליו, הרס ככל שיכול היה, ונעלם פתאום כלעומת שבא? […] נתניהו, שהשווה את עצמו לצ'רצ'יל, סיים את דרכו כאפיזודה משונה וכהחמצה משוועת, כהערת שוליים בספרי ההיסטוריה שלנו: 'באתי, הרסתי, הלכתי'".

כשרוזנבלום פירסם את מאמרו, האפשרות שביבי יחזור אי-פעם אל הבימה הפוליטית נראתה הזויה, כמו שאומרים היום. " זהו, הוא גמור. הוא לעולם לא יחזור", אמרה לי אז מישהי. אז מה, חלום הבלהות הזה עומד להתגשם?

כלכלה היא כמובן עניין מרכזי בסיפור של ביבי, המנסה למצב את עצמו כמר כלכלה של ישראל. מכיוון שזה לא תחום התמחותי, אספר סיפור אישי.
לפני שנים אחדות, הייתי בביקור בניו-יורק. הוזמנו לארוחת ערב אצל בן-דוד של ד', שכיהן בתפקיד בכיר במוסד אקדמי בעל שם בעיר. דירתם של מ' וב' ממוקמת באחד הרחובות היוקרתיים של מנהטן וגם היא, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לא ממש משכן עוני. בואו נסתפק בכך שעל קירות פינת האוכל תלויות תמונות מקור של אנדי וורהול. ישבנו ונגסנו במתינות (אני ממש חששתי לעשות בושות, האמת). ואז מ' הזכיר את שמו של ביבי, כבדרך-אגב. "יש לך קשר עם ביבי?" שאל ד', חצי בנימוס חצי בהתעניינות. "בוודאי, הוא היה כאן פעמים רבות לארוחת ערב. ישב באותו כיסא שלך", השיב מ'. ד' כמעט נחנק. לאחר שלגם מעט מים, קיבלנו עוד קצת פרטים. מתברר שביבי היה מרצה אורח מבוקש בביה"ס שמ' עומד בראשו. השניים התיידדו וביבי, כאמור, התארח מספר פעמים (גם עם שרה) באותה פינת אוכל שבה ישבנו גם אנו. מ' מעריך אותו מאד. עכשיו הוא שר האוצר אז הם מתראים פחות. "אמור לי", שאלתי את מ', "האם היית מסכים לתֵאור שמה שביבי מבקש לעשות במודע זה לפרק את מדינת הרווחה?". "בהחלט", השיב מ'.  אני את התשובה שלי קיבלתי. מקווה שגם אתם.

* העירו לי שיתכן שהיה זה דימוי של עמוס עוז ולא של רוזנבלום. הציטוט שהבאתי, בכל אופן, מרוזנבלום.

את השרביט אני מעבירה לדניאל בלוך, לאורית קמיר ולאורית עריף [בתקווה לקבל תשובה מאוירת..:-)].

Read Full Post »

דילמת הסובלנות

אשה לא יכולה להיות ח"כ, הצהיר ח"כ ניסים דהן מש"ס בפני תלמידים. זה כמובן לא זלזול בנשים; הן רק לא יכולות להיחשף בזירה הציבורית בלה בלה בלה.

דהן וחבריו זכאים לדעותיהם החשוכות. השאלה הקשה היא שאלה כללית יותר, הנוגעת למידת הסובלנות של הדמוקרטיה הפרלמנטרית למפלגות לא-דמוקרטיות. מפלגות שלא רק מדירות נשים משורותיהן אלא גם מבקשות לקדם משטר שיפגע בזכויותיהן ובאופן כללי יותר משטר לא-דמוקרטי השולל זכויות אדם בכלל (כמו מדינת הלכה, בדמותה היהודית או המוסלמית). הטלת מגבלות על התמודדות בבחירות היא בעייתית ביותר בחברה דמוקרטית. משמעותה שלילת הזכות להשתתפות פוליטית מקבוצות שזוהי תפיסת עולמן. נדמה לי שאנחנו מאפשרים את השתתפותן של קבוצות לא-דמוקרטיות בתהליך לא מתוך תפיסה עקרונית, אלא משום שאנחנו מעריכים שמדובר בגורמים שוליים שלא יצליחו להגיע לשלטון ולקיים את הבטחותיהם המרנינות. באופן פרדוקסלי, כוחם הזניח הוא שמאפשר להם להתחרות בשוק הדעות. אבל כמובן שאיש אינו יכול לערוב לכך שהם יישארו שוליים. זה הרי הרעיון של התמודדות דמוקרטית – האפשרות לצבור כוח פוליטי על-ידי שכנוע. מה יקרה אם הם ישכנעו מספיק אנשים ויום אחרי שיעלו לשלטון יבטלו את החירויות האזרחיות שלהם? הרי דמוקרטיה אין משמעה החלטת רוב; הרוב לא יכול לשלול זכויות מהמיעוט רק כי הוא רוב. מדינות בעלות חוקה מוצקה הכוללת מגילת זכויות מתמודדות עם הבעיה הזאת לאו דווקא (או לא רק) על-ידי איסור על התמודדות בבחירות, אלא על-ידי שריון של עקרונות מסוימים וזכויות יסוד באופן שקשה או אף בלתי-אפשרי לשנות. אבל ברור שחוקה איננה תרופה, ודאי לא תרופת פלא: מי שאחרי שעלה לשלטון ביקש להשליט משטר טוטליטרי פשוט ביטל את החוקה. כך שנראה כי הדילמה העקרונית של סובלנות דמוקרטית לכוחות לא-דמוקרטיים צריכה למצוא פתרון בשלבים מוקדמים יותר, שימנעו את התסריט הזה. לא ברור לי בדיוק אופיו של הפתרון הרצוי; ברור לי מאד שלא צריך להכחיש את הבעיה.

אגב, מי שלא מתרגש מדי מהצהרות ש"ס לגבי נשים, שיחליף את המִלה ב"ערבים", "יהודים", "מזרחים" או "אתיופים". שמא אז אופייה האמיתי של ההצהרה יתחוור לו ביתר בהירות.

האדמו"רים של שינוי (החדשה)

טומי לפיד ואברהם פורז מתכוונים להרכיב את הרשימה לכנסת של ח"ץ – זהו שמה של המפלגה בראשות פורז והפורשים שלא אהבו את תוצאות הבחירות במפלגתם שינוי. זוהי כבר המפלגה השנייה שלא מקיימת בחירות דמוקרטיות אלא חוזרת לימי הוועדה המסדרת. בשתיהן מדובר בוועדה מסדרת בת שני אנשים. בקדימה מחוסר ברירה – אולמרט השלים את מה שהתחיל שרון. בח"ץ מדובר בשני אנשים שאחד מהם הכריז על פרישתו מהפוליטיקה, אך על-פי הפרסום ישמש למפלגה "מנהיג רוחני". בעצם, למה אמרתי שזאת המפלגה השנייה? המפלגות החרדיות הרי אף פעם לא מקיימות בחירות פנימיות. המנהיג הרוחני שלהם (גם להן יש כזה) קובע מי יופיע ברשימה ובאיזה מקום; ומועצת גדולי התורה שלהן קובעת איך יצביעו בכל דבר ועניין. רגע, אלו לא המפלגות שאותם אדמו"רים חילוניים מבקרים תמיד בצווחנות על אי-הדמוקרטיות שלהן?

אם לומר מִלה אחת ברצינות, לפיד שיבח את השיטה של הוועדה המסדרת וקבע כי הפריימריס הם מתכון לשחיתות. הפריימריס הם ללא ספק שיטה בעייתית ביותר. בין השאר הם פועלים נגד מיעוטים ומי שאינם שטופים באור הזרקורים של התקשורת. אבל לחזור אחורה לימי הוועדה המסדרת איננו צעד דמוקרטי במיוחד. הוא מרוקן מתוכנו את כל הרעיון של ייצוג ושל נשיאה באחריות בפני הבוחרים. יש גם עוד כמה אפשרויות ביניים מלבד הוועדה המסדרת והפריימריס. רק מה, זה דורש מוסדות מסודרים. לא מתאים למי שמתרגל שעל-פיו ישק דבר, יהיה אדמו"ר חרדי או אדמו"ר חילוני.

המחסל

נתניהו הכריז כי יחסל את העוני תוך שלוש שנים. האמת, אני לא מבינה למה לא מאמינים לו: הוא לא רק מצהיר אלא מקיים. העניים אצלו חוסלו לאט לאט. וכשכולם יהיו מחוסלים, הרי לא יהיה עוני, לא?

שלוש הערות על הבחירות (2)
שלוש הערות על הבחירות (1)

Read Full Post »