Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘נתניהו’

ראש הממשלה נתניהו גינה את שריפת תמונתו של השר אריה דרעי בדרום תל אביב. ובצדק גינה.
לעומת זאת, לא זכור לי ששמעתי ממנו מלת גינוי על התקרית הגזענית המזעזעת שארעה בחוף קרית חיים, שבה הותקפו בברוטאליות שלושה אזרחים תושבי שפרעם רק על שום שהיו ערבים. תקרית מקבילה נגד יהודים בכל אחת ממדינות העולם היתה ודאי סוחטת מנתניהו מנת גינויים גדושה. אבל זה רק כשזה נגד יהודים. כשהגזענות מרימה ראש ופורחת כאן – במדינה שהוא משמש כראש ממשלתה, במשמרת שלו – הוא שומר על שתיקה. ולא במקרה, שלא נתבלבל. הכול מחושב. למסחטת הקולות של הבייס בקלפי. לכאן הגענו. אם לסכם במשפט אחד מפרשת השבוע שתיקרא מחר: “וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה”.racism

תודה לפעילי ‘תג מאיר’ שהגיעו לשפרעם למפגן סולידריות עם המותקפים, ולכל משתתפי ההפגנה נגד הגזענות אמש בחוף קרית חיים, על שהם מחזירים לנו מעט צלם אנוש.

Read Full Post »

אמש בשעה מאוחרת יחסית כתבתי פוסט על היבט מסוים בהסכם עם נציבות האו”ם שנתניהו הודיע עליו. מזמן לא התיישבתי לכתוב משהו ממש עם התרחשות הארועים. לזכותי ייאמר שאת הפסקה האחרונה ברשימה פתח המשפט “בהנחה שמה שהתפרסם בנושא מדויק, ולא נעמוד מחר מול שוקת שבורה”… ובכן, הבעיה ככל הנראה לא היתה בפרסום לא מדויק של פרטי ההסכם, אבל לעומת זאת עמדנו מול שוקת שבורה כבר בהמשך אותו ערב. למעשה, תוך כדי שאני מתכוונת להעלות את הרשימה לבלוג. שמשהו קרה להסכם הבנתי מציוצים עקיפים בטוויטר. נתניהו התעלה אפילו על עצמו, יש להודות, במהירות שבה התהפך הפעם. איפה ה”משילות” שבה הוא מתהדר? מסתבר שמי שמושל הם המגיבים בחשבון הפייסבוק שלו.

המשך…

Read Full Post »

ומשפטיזציה כאבקת כביסה

מזווית מסוימת, במה שקורה כעת לנתניהו אין שום חדש. זהו הסיפור הישן מאוד על השיעור הכואב של מגבלות הכוח. אף כי כנראה השיעור לא באמת נלמד כאן, ולכן גם הנפילה תהיה כה כואבת (לו).

המשך…

Read Full Post »

השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.

Ishayנראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.

המשך…

Read Full Post »

מה שמסתמנת כפרשייה החדשה בלשכת נתניהו מדגישה היבט מוכר בנסיבות שבהן אשה נהפכת לקורבן להפעלת כוח מטרידה מצדו של גבר.
“אחת ההערכות בלשכת ראש הממשלה היא שהפרשה התפוצצה כחלק ממאבקי כוח במקום”. לשכת ראש ממשלה בלי מאבקי כוח היא כמו… טוב, לא חשוב כמו מה. זה ברור שמאבקי כוח הם חלק אינטגרלי מהפוליטיקה. וכשהם מסתבכים בפרשיות הטרדה למיניהן (זאת לא חייבת להיות הטרדה מינית), האשה נהפכת לקורבן כפול. גם להטרדה וגם למאבקי הכוח המתקיימים על גבה. היא תמיד תצא מפסידה. כדאי לזכור זאת וחשוב לומר זאת כבר כעת. כי לא יהיה זה מרחיק לכת לנחש שבקרוב מאוד נשמע את נתניהו, הקוזק הנגזל, מתבכיין על זה ש”גורמים פוליטיים מנסים להפיל אותו” או משהו כזה. הדרת נשים? זאת הכול מזימה כדי להפיל את ביבי. הטרדה בלשכה? גורמים עוינים שתלו מוטרדת.”סרק סרק”!

המשך…

Read Full Post »

הניצבים בדימוס אבן חן וקליין פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, שר הפנים, שר האוצר ושר הביטחון, בגין גרימת מוות ברשלנות. פנייה שהיא דוגמא מובהקת ל-overkill. כזה שעלול לקבור את הסיכוי שאיזו שהיא נטילת אחריות והפקת לקחים לעתיד תתבצע כאן. למעשה, נתניהו יכול להיות מרוצה מהפנייה. היא מהווה בטוחה לא רעה לכך שלא יארע לו שום דבר חמור כתוצאה מהשריפה בכרמל. ארוע שהוא אחראי לו לא רק אחריות על מיניסטריאלית, אלא גם כמי שהיה שר אוצר עם סדר-יום מפורש של ייבוש המגזר הציבורי (אך חלומות על תקיפת אירן כראש הממשלה).

השריפה בכרמל היא תוצאה ושיא של הפקרה מתמשכת של השלטון את אזרחי המדינה. מי שנבחרו על-ידם לנהל את ענייניהם המשותפים כנאמניהם מעלו בתפקידם. לכן עליהם ללכת הביתה. או עכשיו או בבחירות הקרובות, המועד שבו בדמוקרטיה אזרחים באים חשבון עם שלוחיהם. חקירה פלילית איננה הערוץ המתאים לבירור וקביעה של אחריות פוליטית. גם ועדת חקירה לא אמורה להעביר דרג נבחר מתפקידו, אף אם תצביע על ליקויי התפקוד שלו ועל אחריותו לארועים. (לו הייתי נתניהו לא היייתי מתנגדת כל-כך לוועדת חקירה, זה דווקא מתכון די בטוח לקבירת מסקנות. צורך אין בה זה ברור).
את הנבחרים מחזירים הביתה רק האזרחים. במגוון האמצעים שעומדים לרשותם במשטר דמוקרטי. לא רק בחירות אחת לארבע שנים. פעילות פרלמנטרית של האופוזיציה; פעילות מפלגתית אחרת; מחאה אזרחית; הפגנות; גיוס דעת קהל.  אזרחות פעילה היא הרבה יותר ממימוש זכות הצבעה. מדיה חברתית היא עוד כלי שהתוסף, אבל עם כל הכיף, לא הפייס יעשה את העבודה. הוא עלול אפילו להיות קאונטר-פרודוקטיב, ביוצרו אשליה של פעולה. עם כל הצער שבדבר (או לא), אין תחליף לעשייה הפוליטית, זאת אף אם צורותיה מתרחבות במאה ה-21.  לא בית המשפט, לא היועמ”ש ולא המשטרה. וזה לא שאי אפשר למצוא היבטים פליליים בסיפור הזה; הם רק לא העניין. העניין בעיקרו הוא יצירת תרבות פוליטית של נשיאה באחריות (accountability). ואת זאת שום חקירה פלילית לא תביא. רק אנחנו.

עוד בנושא:
שלוש הערות על המלחמה האחרונה (ולא בלבנון)
חולשתה של המערכת הפוליטית. וקלונה

 

Read Full Post »

ולכן לא למי שעלול לתמוך באפשרות שהוא יקים את הממשלה

נדב פרץ העביר אלי את השרביט במשחק הרשת למה לא ביבי, שפתח בו איתי אשר. למרות שהוא יודע שמשחקי רשת זה לא הקטע שלי, כתב.

נכון, משחקי רשת זה לא הקטע שלי (מכיוון שאני קצת תחת השפעתו של 'ואלס עם באשיר' שראיתי אתמול, אפשר לומר: לא בסיסטם שלי…). אבל זהו, שזה לא משחק. למרות שזה ברשת. ברור שאלו החיים שלנו, נכון? החיים האמיתיים. RL. שחלק מהם מתקיימים מול המסך, בגלישה, בקריאה וכתיבה, באינטראקציה ברשת. אבל החלק הרשתי שלהם לא מנותק מהמציאות, בעיני; הוא רק פן אחד שלהם. בדיוק כמו שלקרוא זה לא משהו מחוץ לחיים האמיתיים, כמו שאמרה לי נורא מזמן מישהי, אלא חלק מהחיים. חלק אהוב במיוחד. בכל אופן, איפה הייתי? כן. זה לא משחק. זה ממש ברצינות.

אני לא מתכוונת לכתוב דיסרטציה או לספק הסברים מלומדים למה לא ביבי. מה גם שאחת הסיבות המרכזיות מבחינתי שאסור שהאיש הזה ישוב להיות ראש הממשלה היא אישיותית: הוא נוכל בעיני. כמובן שאפשר להזכיר כמה סיבות כלליות יותר. בגלל המנהרה; בגלל הפזיזות וההילחצות; בגלל ה"הם לא יהודים"  ו"הם מ-פ-ח-דים";  בגלל הדמגוגיה, ההסתה וההשתלחויות הבלתי פוסקות; בגלל ליבוי השנאה בין הקבוצות השונות ופרימת אחרוני התפרים שהחזיקו יחד את החברה הישראלית.

מכיוון שבבחירות האלה יש מצביעים שוודאי לא זוכרים את כהונתו הראשונה והקטסטרופלית, כדאי היה להפנות למאמרו הנפלא של דורון רוזנבלום, שהתפרסם למחרת הבחירות שבהן הפסיד ביבי. למרבה הצער לא מצאתי ברשת את המאמר, שבו, בין השאר, דימה את השקט שהשתרר עם ירידתו מהבמה הפוליטית לשקט של הפסקת טרטור מחריש של מקדח הפועל מתחת לבית במשך שנים*. רק ציטוט קצר מצאתי:

"מה היה הדבר הזה שנמשך שלוש שנים? מי היה הטיפוס הזר והמוזר הזה, שצץ והרס את חיינו הישראליים, הגיר לתוכם את רעליו, הרס ככל שיכול היה, ונעלם פתאום כלעומת שבא? […] נתניהו, שהשווה את עצמו לצ'רצ'יל, סיים את דרכו כאפיזודה משונה וכהחמצה משוועת, כהערת שוליים בספרי ההיסטוריה שלנו: 'באתי, הרסתי, הלכתי'".

כשרוזנבלום פירסם את מאמרו, האפשרות שביבי יחזור אי-פעם אל הבימה הפוליטית נראתה הזויה, כמו שאומרים היום. " זהו, הוא גמור. הוא לעולם לא יחזור", אמרה לי אז מישהי. אז מה, חלום הבלהות הזה עומד להתגשם?

כלכלה היא כמובן עניין מרכזי בסיפור של ביבי, המנסה למצב את עצמו כמר כלכלה של ישראל. מכיוון שזה לא תחום התמחותי, אספר סיפור אישי.
לפני שנים אחדות, הייתי בביקור בניו-יורק. הוזמנו לארוחת ערב אצל בן-דוד של ד', שכיהן בתפקיד בכיר במוסד אקדמי בעל שם בעיר. דירתם של מ' וב' ממוקמת באחד הרחובות היוקרתיים של מנהטן וגם היא, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לא ממש משכן עוני. בואו נסתפק בכך שעל קירות פינת האוכל תלויות תמונות מקור של אנדי וורהול. ישבנו ונגסנו במתינות (אני ממש חששתי לעשות בושות, האמת). ואז מ' הזכיר את שמו של ביבי, כבדרך-אגב. "יש לך קשר עם ביבי?" שאל ד', חצי בנימוס חצי בהתעניינות. "בוודאי, הוא היה כאן פעמים רבות לארוחת ערב. ישב באותו כיסא שלך", השיב מ'. ד' כמעט נחנק. לאחר שלגם מעט מים, קיבלנו עוד קצת פרטים. מתברר שביבי היה מרצה אורח מבוקש בביה"ס שמ' עומד בראשו. השניים התיידדו וביבי, כאמור, התארח מספר פעמים (גם עם שרה) באותה פינת אוכל שבה ישבנו גם אנו. מ' מעריך אותו מאד. עכשיו הוא שר האוצר אז הם מתראים פחות. "אמור לי", שאלתי את מ', "האם היית מסכים לתֵאור שמה שביבי מבקש לעשות במודע זה לפרק את מדינת הרווחה?". "בהחלט", השיב מ'.  אני את התשובה שלי קיבלתי. מקווה שגם אתם.

* העירו לי שיתכן שהיה זה דימוי של עמוס עוז ולא של רוזנבלום. הציטוט שהבאתי, בכל אופן, מרוזנבלום.

את השרביט אני מעבירה לדניאל בלוך, לאורית קמיר ולאורית עריף [בתקווה לקבל תשובה מאוירת..:-)].

Read Full Post »

Older Posts »