Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘סאות'פארק’

פרק בסדרה סאות’פארק צונזר בעקבות איומים מחוגים מוסלמים קיצוניים. לאחר שבפרק קודם הוצג הנביא מוחמד בחליפת דב, הזהירו המאיימים את יוצרי הסדרה מפני תגובה אלימה. המאיימים, חובבי רמזים סובטיליים, אמרו שיוצרי הסדרה “יסיימו כמו תיאו ואן גוך על כך ששידרו את התוכנית הזו". ואן גוך, בימאי הולנדי, נרצח ב-2004 על רקע סרט שבו מתח ביקורת על אלימות נגד נשים באיסלאם. “זהו אינו איום, אלא אזהרה בפני המציאות של מה שככל הנראה יקרה להם", הוסיפו בתבונה. כן, אזהרה מפני כוחה הדטרמיניסטי של המציאות, מלווה בפרטים אודות הכתובות של משרדי היוצרים בקליפורניה ובניו-יורק.
באותו הפרק, יש לומר, הופיעו גם דמויות מרכזיות מדתות אחרות: בודהה תחת השפעת סמים וסנטה-קלאוס מחופש. טרם נרשמו אזהרות מצד מאמיניהם.

בעקבות פרשת הקריקטורה הדנית כתבתי רשימה שאני ממליצה לקרוא גם בהקשר זה. דנתי בה בשאלות שונות שהצעתי להפריד ביניהן. שאלות כגון האם הפרסום מוגן? להבדיל, האם הוא ראוי? האם פגיעה ברגשות יכולה להוות עילה להתערבות בחופש הביטוי?  האם יש הבדלים בין הקשרים שונים, ומדיה שונה, שבהם מתפרסם הביטוי? האם לפגיעה ברגשות דתיים ובדת יש מעמד מועדף?

בקצרה, אין לאנשים זכות מוגנת לא להיעלב. יש להם זכות לא להיות נתונים להסתה. כל אדם וכל קבוצה רשאים למחות נגד מה שנראה להם כהצגה בלתי-הוגנת או מעליבה שלהם. לכל חברה ומדינה חובה למנוע הסתה נגד בני-אדם על רקע שייכותם הקבוצתית, בין אם הסתה גזענית או אחרת. אבל אם כל ביטוי הפוגע ברגשותיו של אדם או קבוצה יצונזר, יקיץ הקץ על האפשרות לא רק לסאטירה אלא בעיקר לביקורת. שמוגנים במסגרת חופש הביטוי. איומים באלימות בשום מקרה אינם קבילים. ונגדם צריך לצאת חוצץ, ובלי הסתייגויות.

חופש הביטוי כקריקטורה. הפוסט המלא (2006)

Read Full Post »