Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘סבל’

משלג תמיד למדתי שיעור בנוכחות. חברת הנפש שלי כמעט 13 שנים תמיד היתה גם סוג של יוגית. מעצם כלביותה, אבל גם הודות למזגה הטוב באופן יוצא דופן. זכרונות מהעבר אולי יש לכלבים, לפחות בדמות הטבעות טראומתיות (פחד לחזור למקום שבו חוו חוויה לא נעימה או מפחידה). אבל תפיסה של עתיד ומודעות אליו – לא. לכן הם מצויים בהווה. עם כל מה שהוא מביא. שמחה והנאה כמו כאב וחוסר נוחות. הם נוכחים עם מה שנמצא כאן ועכשיו. כעת, כששלג נוטה למות בגלל גידול סרטני אלים ביותר, ואני מלווה אותה בתהליך המייסר הזה, היא מנהירה לי כמה שיעורים באופן מיוחד.

המשך…

Read Full Post »

התאבדותה של טובי בראונינג, מפתחת שיטת 'עוצמת הרכות', היא ארוע עצוב ומטלטל, ככל התאבדות. אך מעבר לכאב העצום שגרם הארוע הזה לבני משפחתה, חבריה הקרובים ותלמידיה הרבים, שאני משתתפת בצערם העמוק – זהו ארוע מטריד ברמות נוספות, החורגות מהטרגדיה הפרטית. הראשונה קשורה למסר שזה מעביר לגבי טיפול בכלל, יומרותיו, מגבלותיו של המטפל והצניעות שהוא נדרש לה. השנייה – להחלטה שקיבלה המשפחה (כך על פי הדיווח התקשורתי), לא לספר את דבר מותה לאמה הקשישה.

המשך…

Read Full Post »

הזמן (שעובר), ובעיקר המודעות לו, הוא מקור עיקרי לסבל האנושי. לכן מפליא שבני-אדם לא סתם נוהגים אלא אוהבים לציין תאריכים, ימי-הולדת ומעברי שנה. שלא לדבר על עשור (שכמובן מסתיים רק בעוד שנה). כל אחד מהם מציין את הזמן שחלף, על החמצותיו והישגיו, אך בעיקר את הזמן המצטמצם והולך שעוד לפנינו.
טוב, אולי לא כל-כך מפליא. מין דרך שכזאת לטשטש את הכּאוּב והבלתי-נתפס בהמון צבעי הסוואה ועוגות יומולדת, נשיקות ושמפניה. להפוך את מקור הסבל לחגיגה מתמשכת של הדחקה והתעלמות. כמו אינסוף סיכומי השנה והעשור שיצאו מכל החורים, המאיימים להטביע את האפשרות של אדם להרהר בשקט, בינו לבין עצמו, בסיכומים הפרטיים שלו, בתלי תילים של נייר, תמונות ומילים חסרות משמעות.

גאולה מהי? גאולה מהסבל. ולא סתם היא כרוכה, בדרך-כלל, בהשתחררות מהזמן ומושגיו האנושיים. אם היא באה עם תחיית המתים (חריגה מוחלטת מהזמן וכיוונו) – מה טוב.
מה יעשה מי שלא רק שאינו מאמין אלא גם לא מדחיק ומשכיח, ורואה נכוחה שכל יומולדת וכל שנה חדשה מקרבים אותו לקץ הבלתי-נמנע, שממנו אין חזרה? אולי מה שאומרת דליה רביקוביץ באחד משיריה האהובים עלי ביותר:

מַה שֶּׁנּוֹתָר לְאַחַר הַכְּאֵב הוּא הַסַּקְרָנוּת
לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר,
מַה יִהְיֶה בַּסוֹף,
לְכֹל הַדְבָרִים הַיָּפִים.

אנשים כנראה זקוקים לתאריכים, בעיקר עגולים, מחזוריות וטקסים. אני מודה שאני ממש לא. אבל שתהיה לכם שנת 2010 מצוינת.

Read Full Post »