אמנסטי אינטרנשיונל השעתה לפני זמן מה לחודש את אחת מעובדותיה הבכירות, גיטה שנגל, העומדת בראש יחידת המגדר בארגון העולמי. זאת בשל אי-מייל שכתבה לראשי הארגון, ובו יצאה נגד שיתוף הפעולה של אמנסטי עם מואזם בג, עציר לשעבר בגווטאנמו. בג מנהיג קבוצה ג'יהאדיסטית המזוהה עם הטאליבן ועם דיכוי האימים שהפעיל נגד נשים. שנגל כתבה באי-מייל שלה כי לדעתה הקמפיין המשותף עם בג פוגע ביושרה של אמנסטי ומהווה איום על זכויות אדם. "זוהי שגיאה מבחינת אמנסטי לתת לו לגיטימציה כפרטנר", אמרה שנגל לטיימס הבריטי. בעקבות הסערה לא הגיע בג לאחד מהארועים המשותפים עם אמנסטי שבהם היה צריך להשתתף. תגובתה של אמנסטי מאז פרוץ הפרשה ממשיכה להיות שהיא מגינה על זכויות האדם האוניוורסליות של כולם. אכן, ובצדק. אלא שהשאלה, כפי שהדגישה שנגל, איננה הגנה על זכויות האדם של בג כמי שהוחזק כעציר ללא משפט. אלא, האם צריך להפוך אותו גם לשותף לקמפיין ולפעילות כשבאותה עת הוא תומך פעיל של משטר המדכא נשים ופוגע בזכויות האדם (האוניוורסליות אף הן) שלהן. וגם, יש להוסיף, מהי המידה של חופש הביטוי – זכות אדם אף היא – שיש בארגון זכויות אדם, המשעה עובדת בכירה בשל ביקורת שהיא מעבירה על המדיניות שלו?
היום יצא הסופר סלמן רושדי בהצהרה כי בכך הגיעה אמנסטי לפשיטת רגל מוסרית. אינני בטוחה שעד כדי כך, אבל ללא ספק הפרשה הזאת מטרידה ביותר. במיוחד אי-נכונותה של אמנסטי לחזור בה מטעות ההשעיה ולברר בגלוי את אי-ההסכמות, אם ישנן. הפרשה הזאת תיאלץ את אמנסטי להוכיח מחדש שמחויבותה לזכויות אדם כוללת, הלכה למעשה, גם זכויות נשים; שבאופן לא מפתיע נמצאות בתחתית הרשימה גם בארגונים לזכויות אדם.
קרוא וכתוב 