יום הדמוקרטיה: איך היה צריך לציין את זכר רבין / העיוות של הנראוּת: על מה לא עונה קנת רות' / ישראל בחברה טובה / והבהרה ברוח ספורטיווית
יום הדמוקרטיה
אני לא משלה את עצמי שאם היה יום הזיכרון ליצחק רבין מתנהל אחרת לאורך השנים, הימין היה מצטרף ומכה על חטא. אבל אני סבורה שפספסו את המסר בגדול. תעשיית הזיכרון שנוצרה כאן מתנדנדת בין פולחן אישיות מוגזם לבין הנצחה של "מורשת" לא ברורה ("שר הביטחון של סדום", כלשון יוסי שריד באינתיפאדה הראשונה, מי שאוסלו נכפה עליו הר כגיגית, או אדם שפשוט ידע באופן מעורר הערכה לשנות את עמדותיו?). רצח רבין, מלבד רצח נורא של אדם, היה ניסיון פיגוע בדמוקרטיה. ניסיון לשנות הכרעות באמצעים אלימים. אם היו הופכים את היום הזה ליום שהמורשת שלו היא הדמוקרטיה, וסביבה מתפתח דיון, לימוד, ויכוח – זה היה הרבה יותר נכון וגם הרבה יותר מכיל. אפשר היה לשוב ולהסביר ביום כזה, למשל, שדמוקרטיה איננה "שלטון הרוב". אלא, שהכרעת רוב היא מנגנון לקבלת החלטות משותפות, בעוד שבתחום ענייני הפרט שולט העיקרון של זכויות הפרט (שום רוב אינו רשאי להחליט שנשים לא יכולות להצביע בבחירות, נניח, והחלטה כזאת – אף אם תתקבל ברוב עצום – לא תהיה "דמוקרטית"). בבסיסה של הכרעת הרוב באותם עניינים שאותם היא מכוונת, עומד הרעיון שעדיף לספור ראשים מאשר לכרות ראשים. כאן לעומת זאת, כרתו את הראש. לכן אין מתאים מלהקדיש את יום הזיכרון הזה למורשת הדמוקרטיה ולשאלות המעניינות והמורכבות שהיא מעלה. אבל כלום יחמיצו אצלנו הזדמנות לפספס משהו? המשך…
Read Full Post »
קרוא וכתוב 