Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘עבירות מין’

התפרסם כפוסט אורח בסלונה

זה היה רגע מכונן. הרגע שבו עמדה ד"ר אורלי אינס על הבמה והצהירה מול המיקרופונים והמצלמות: "אני כבר לא א'. אני לא מסתתרת, אני לא מתביישת, אני לא עשיתי שום דבר רע". זהו רגע מכונן ללא קשר לשאלה מה יהיו תוצאות החקירה. רגע שבו הקורבן מחזירה לעצמה את פניה, את שמה ובעיקר את זהותה. ויחד איתם מחזירה את הדברים כולם לסידורם הנכון. מחזירה לנו כחברה את הדיון החשוב בשאלה מדוע נשים שנפלו קורבן לעבירות מין מתביישות ומוסתרות, במקום שיתביישו ויסוו את פניהם הפוגעים בהן. אלה שבאמת עשו רע.

המשך…

Read Full Post »

כבר הפוסט הראשון שלי בנושא, אך במיוחד הפוסט שקרא יחד עם כותבים אחרים לנפגעות נוספות לגשת להתלונן – גרר גם ביקורת וגינויים: אי-נקיבת השם המפורש יחד עם רמיזות בדבר זהותו מפליל קבוצה של גברים העונה לתאור הכללי ויש בו משום חוסר אומץ. לינץ' בכיכר האינטרנט במקום פנייה למשטרה; קריאה לאחרות לבצע פעולה (לפנות למשטרה…) שלא אנו נשלם עליה את המחיר.

המקרה הזה, וכך גם כתבתי למגיבים, אכן מציב דילמות לא פשוטות. שלל מהן. תאור כללי תמיד מחשיד קבוצה שלמה. עם כל הבעייתיות שבתלונה למשטרה על עבירות מין וחסרונותיה של ההתנהלות המשפטית, אם מגיעה, שאחריה – זה מה שיש לנו. ואכן קראתי לנשים שנפלו קורבן לאותו אדם לנקוט בפעולה שלא אני אשלם עליה את המחיר. המשך…

Read Full Post »

עדכון 12.2: רשימתה של אשכר והתגובות הנרחבות שעוררה ברשת נתנו כוח לנפגעות אחרות והביאו לתוצאות: פניות של נשים נוספות שיש בידינו. אנו פונות לכל מי שנפגעה מאותו אדם לעשות מעשה.  כדי שהדפוס הזה של אלימות, פגיעה וניצול – ייפסק. אפשר לפנות אלינו, למשטרה או למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

פוסט של אשכר בבלוג שלה

"התוקף, המבקש להשתמט מאחריות על פשעיו, עושה כל מה שביכולתו לעודד שכחה. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון שלו. אם לא עולה הדבר בידו, הוא תוקף את אמינות קורבנו. אם אין הוא יכול להשתיקו לגמרי, הרי הוא יכול להבטיח שלא יהיו לו שומעים" (ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה).

בעקבות המאמר של אשכר והפוסט הקודם שלי בנושא, שהיה אחד מני רבים וטובים שעלו בימים האחרונים ברשת (קישורים אצלי בפוסט) – אני קוראת למתלוננות להשמיע את קולן. זו ההזדמנות לעשות משהו כדי שהוא יועמד לדין, כדי שיושת עליו קלון וכדי שלא יפגע בנשים נוספות.עיתונאית שמעוניינת לכתוב על הנושא נתקלה היום בלא מעט אמירות מפורשות המציינות את שמו ומעשיו הנקלים, אולם גם בהיעדרן של נשים שתעזנה להתלונן. על הפחד הזה התוקפן בונה. בלי השם שלכן והשם שלו – הוא ימשיך במעשיו ללא הפרעה, כפי שעשה עד היום. בלי תלונה שלכן (גם אם חלה התיישנות!) – נשים נוספות תיפגענה. לא רק קורבנותיו שלו, אלא גם קורבנות של עוד רבים אחרים, שיקבלו תחושת לגיטימציה מהשתיקה. לכאורה – אם הן שותקות, הפוגעים יבינו שאפשר להמשיך ולהיחלץ ללא פגע.

המצב שנוצר אינו מה שאתן רוצות. ולא מה שאנחנו רוצות. ולא מה שאנחנו כחברה רוצים. אנחנו יודעות שיש לכך מחיר. אנחנו מבטיחות לתת כתף, להיות שם בשבילכן, לסייע בכל מה שניתן. וכמונו יש רבות. ורבים. שרוצים לעשות כל שביכולתם כדי שהוא ישלם את המחיר.

הבהרה: הקריאה הזאת משותפת לכמה כותבים שהעלו פוסטים קודמים בנושא.

Read Full Post »

מאוחר מדי: פרישתו של ליבאי / האבק של ברקלי: עוד מלה על התקשורת בפרשת רמון / בתחתונים של העליונים: ספר או מדור רכילות? / תודה, אבל לא תודה: זימון וסירובו

מאוחר מדי

עורך-הדין פרופ' דוד ("מי הן בכלל?") ליבאי איבד אצלי כל שמץ של הערכה כלפיו לאחר שיצא בטלוויזיה נגד המתלוננות בפרשת קצב. זה היה לפני פחות משבועיים, בערב שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי יש בדעתו להגיש כתב-אישום נגד קצב בכפוף לשימוע. ליבאי יצא נגד המתלוננות, שזהותן חסויה (כאילו שאינו יודע שמתלוננות בעבירות מין נהנות מחיסיון על-פי חוק), המשטרה לא בודקת אותן ומנין הגיעו ו"מי הן בכלל?". בעיני חצה בכך ליבאי קו אדום לא פחות מהקו שחצה מרשו בנאום ההתלהמות שלו נגד כל רשויות המדינה בעודו עומד (על-פי חוק) בראשה של אותה מדינה; נאום השצף קצף (על השפתיים) נגד התקשורת בעודו נהנה משידור ישיר של דבריו על-ידה; נאום האליטות מתנכלות לי המושמע ממי שהגיע לטופ של הצמרת ומשכורתו היא הגבוהה בשירות הציבורי. [אגב, למה לקרוא "מסיבת עיתונאים" לנאום לאומה שבו לא מורשים עיתונאים לשאול שאלות?] המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts