Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘עינויים’

בצלם (שעבדתי בו פעם) הוא ארגון חשוב. פעולה של ארגוני זכויות אדם בתנאים לא פשוטים של סכסוך לאומי וממשלה שמצרה את צעדיהם איננה קלה ומתסכלת לעיתים קרובות. אלא שנסיבות אלה רק מחזקות את הצורך לפעול מתוך נאמנות לעקרונות היסוד של זכויות אדם. שכן לארגונים כגון אלה אין אלא את אמינותם ויושרתם כנכסים, וחבל שהם נוגסים בהן וכך גם במעמדם ובהערכה אליהם. וזה מה שקורה כשהם אינם מתנערים מהתנהגויות בעייתיות בקרבם, ובכך מוסיפים חטא על פשע. בפעם הקודמת, כשנחשף שתחקירן שלהם הוא מכחיש שואה, פעלו בבצלם כיאות: סלדו, בדקו ואחר-כך גם פיטרו (אף כי בשקט בשקט). תגובתם למה שחשפה תכנית ‘עובדה’ על עובד שלהם מצערת ומאכזבת. יתכן מאוד שמדובר בתחקיר מפוקפק ובעבודה עיתונאית לא רצינית. אבל מבצלם מצופה לא לתקוף את התכנית אלא להתייחס ברצינות למה שכן נחשף בה על נסר נוואג'עה, איש השטח שלהם בדרום הר חברון. ובעיני בצלם “זהו אפיק הפעולה הלגיטימי היחיד עבור פלסטינים בהתחשב בעובדה שהרשויות הישראליות נמנעות מלהגן על בעלי הקרקעות הפלסטיניים באזור מפני השתלטות של מתנחלים על אדמתם, ואף מסייעות באופן פעיל לניסיונות השתלטות כאלה. מובן שבצלם מתנגד מכל וכל לעינויים ולהוצאות להורג ללא משפט או לאחר הליך משפטי, בכל נסיבות שהן, בין אם הדבר נעשה במרתפי השב"כ או ברשות הפלסטינית.” בצלם מתנגד לעינויים, מובן, אך פעולה שעלולה להביא לעינוים של אנשים היא בעיניו אפיק פעולה לגיטימי בנסיבות. משהו רע מאוד עובר על בצלם בתקופה האחרונה.

המשך…

Read Full Post »

בג"צ 5553/09, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ראש הממשלה
(הניתוח נכתב עבור פרוייקט ‘פסיקה במבחן’ של המוקד להגנת הפרט)

תקציר

המאמר עוסק בעתירה אשר ביקשה סעד של מניעת שימוש בכבילה כאמצעי חקירה, מניעת כבילה בתנוחות מסוימות ופרסום הנחיות ברורות בנוגע לאמצעי ריסון שאינם גורמים לכאב או סבל. המדינה דחתה את הטענה כי איזוק מופעל כאמצעי חקירה וטענה כי מדובר באמצעי ביטחון שהפעלתו נעשית בסמכות וכדין. את הנהלים הקיימים סירבה לפרסם.

הביקורת במאמר מתרכזת במספר נקודות: (1) שתיקתו של בית המשפט לגבי טענת העותרים כי איזוק כנ"ל נעשה רק בחקירות שב"כ ולא בחקירות משטרה, עניין שדווקא המדינה השיבה לו בהרחבה בתשובתה, ואינו מחווה דעתו או קובע עמדה. (2) העובדה כי באיזוק זה הוכנסו כבר הקלות בעקבות פנייה מוקדמת של העותרת. בכך מכירה המדינה במשתמע בכך שהפרקטיקה מושא העתירה לא היתה תקינה, או למצער טעונת שיפור. (3) התנגדות המדינה לפרסום הנהלים הקיימים, "מעצם טיבם". ואולם, משטענה שלא מדובר באמצעי חקירה, עולה השאלה מדוע אין לפרסמם? מה ב"טיבם" מונע זאת? (4) בית המשפט אינו נחשף לנהלי השב"כ המסדירים איזוק, אך מניח אודותיהם הנחות ובעיקר אודות ההקפדה עליהם. לא ברור על מה מבוססת הנחה זאת, בעיקר על סמך ניסיון העבר, וראוי היה כי בית המשפט לא "יניח" אלא יקבע בצורה פסקנית שחובה על השב"כ לוודא כי לא יופעל איזוק מכאיב. (5) גם לו היה דבר זה נעשה, לא יכול היה בית המשפט לוודא שהוראותיו נשמרות. שכן לא רק שהוא לא מורה על פרסום אלא שהנהלים אינם גלויים לו עצמו.

המשך…

Read Full Post »

ב-1999, אחרי שבג”צ נתן את פסק דינו נגד שימוש בשיטות חקירה המהוות עינויים, שקל בנימין נתניהו (גם אז ראש הממשלה, בסיבוב ראשון) לחוקק חוק שיאפשר אותן בכל זאת. “כאן זה לא הולנד!” הכריז. רוצה לומר, אנחנו מתמודדים עם מציאות אחרת מזאת של מדינות אירופה. שמחייבת אותנו גם לאמצעים אחרים. למרבית המזל היוזמה לא הגיעה לכלל מימוש, ובכך נמנע מישראל להיות המדינה הראשונה שהעינויים יותרו בה בחוק.

ידיעה מעניינת מספרת שהולנד שוקלת לערוך חקירה שבעקבותיה יוחלט האם חייליה צריכים לשאת באחריות פלילית בגין הטבח בסרברניצה ב-1995. כוח האו”ם שמתחת לאפו נטבחו כ-8,000 גברים ונערים במובלעת שאליה נמלטו אזרחים לאחר שהוכרזה על-ידי האו”ם כ”אזור בטוח” – היה הולנדי. ממשלה בהולנד כבר התפטרה בשל כך, בעקבות דוח שהוכן לבקשתה על-ידי מכון מחקר הולנדי. זאת על אף שההולנדים טענו תמיד שהכוח שלהם הופקר על-ידי האו”ם שלא סיפק לו סיוע אווירי בעת המקרה. כעת, מסתבר, מגיע השלב הבא. הבדיקה הראשונית, שבעקבותיה יוחלט אם לפתוח בחקירה מלאה, נערכת לבקשת קרובי משפחה של הנרצחים. אחריות פלילית אישית היא עניין שונה לחלוטין מחקירה של המדינה אודות הכשלים שגרמו למקרה.

המשך…

Read Full Post »

מתברר שבין התאריכים העגולים והחצי-העגולים שהתרכזו להם השנה, מציינים החודש גם 25 שנים לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים. ללא קשר או עם, בסוף החודש (27-29 בדצמבר) מקיים הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל כנס במלאת עשור לבג"צ העינויים. הכנס יתקיים אחה"צ ברמת-גן (27-28.12) ובירושלים (29.12), בעברית ובאנגלית (בהתאמה). התכנית כאן (PDF).

הרקע לבג"צ: מקו 300 ופרשת נאפסו עד ועדת לנדוי

הורתו של בג"צ העינויים בפרשת קו 300 ובפרשת נאפסו. תקציר למי שעוד לא נולדו אז:
בקו 300 נרצחו בהוראת ראש השב"כ שני מחבלים שנתפסו בחיים בעקבות פיגוע חטיפת אוטובוס. מרוצץ הראשים היה אהוד יתום, לימים חבר כנסת מטעם הליכוד. לציבור דוּוח כי כל ארבעת המחבלים נהרגו במהלך ההשתלטות, אך צילום של אלכס ליבק שפורסם בחדשות, הראה את השניים מוּצאים בחיים מזירת הארוע. בעקבות הפרסום, שעורר סערה ציבורית, הוציאה הצנזורה באופן חסר תקדים צו סגירה לחדשות ונפתחו הליכים משפטיים שהסתיימו כעבור כעשור בזיכוי מוחלט (רע"פ 1127/93). [עד שניתן פסה"ד כבר נסגר חדשות לצמיתות, אף כי לא ע"י הצנזורה ומסיבות אחרות]. עבודתה של ועדה שהוקמה כדי לחקור את הפרשה שובשה קשות ע"י אנשי השב"כ ששיקרו והדליפו במצח נחושה, ולא היססו לטפול אשמה על איציק מרדכי (הקצח"ר דאז) כאילו הוא הורג המחבלים. בסופו של דבר פּוּצצה הפרשה מבפנים, ע"י כמה בכירי שב"כ שתבעו מראש הארגון להתפטר. זה סירב והם פנו בעניין ליועץ המשפטי לממשלה. ראש השב"כ טען כי פעל "ברשות ובסמכות"; על המשנה לפרקליט המדינה (דורית בייניש) הפיץ השב"כ שמועות כאילו קיימה רומן מחוץ לנישואים; היועמ"ש (יצחק זמיר) שהודיע עוד קודם על רצונו לפרוש הוחלף מיד ביועץ נוח יותר לרשויות (יוסף חריש); ובאופן חסר תקדים חנן נשיא המדינה (חיים הרצוג) את אנשי השב"כ המעורבים טרם משפט, על-מנת למנוע אותו. המשך…

Read Full Post »

עוד יום

שמתם לב שכמעט לא עובר שבוע שלא מציינים בו איזה יום של זכויות אדם? כמעט כמו שלכל קדוש יש יום… ה-26 ביוני הוא היום הבינלאומי לתמיכה בקורבנות עינויים. פוסט בבלוג של Sokwanele (קבוצה הנאבקת ברודנות בזימבבאווה באמצעים לא אלימים), קושר את היום הזה לרשימתי הקודמת על מוגאבה.

כדאי ביום הזה להפנות תשומת לב נוספת גם לכתבה על עינויים מהמוסף של הניו-יורק טיימס מלפני שבוע, שביום ראשון שעבר קישרתי אליה בסימניה שלי.

והערה על תרגום, אבל על יותר מזה: הכתבה פורסמה בתרגום עברי בהארץ ביום חמישי שלאחר מכן. אלא שהכותרת המקורית – "חוקרים את עצמנו" (או 'לחקור את עצמנו') – נהפכה בעברית ל"על עינויים כדאי ללמוד מישראל". אז אולי קוראים ישראלים מתעניינים בעיקר בקשר הישראלי, אבל זאת לא נראית לי סיבה מספקת לשנות כותרת באופן כל-כך משמעותי (ופרובינציאלי). ה"תרגום" הזה הופך אותה לממוקדת במה ש(בכל הכבוד) איננו מרכז הכתבה. את הכתבה כדאי לקרוא ולו בגלל היושר הנדיר שאִתו היא מתמודדת עם מורכבות הנושא, כמעט מבלי לחטוא בפשטנות.

עוד בנושא:
איך הופכים עינויים לחוקיים
הרשאה לענות
"תנועת הידיים המגוננות על הראש"
על עינוּיָם של אחרים

Read Full Post »

על-פי הדיווח בערוץ 1 על הארכת מעצרו של צחי יערי בגין הטרדת השדרנית מיקי חיימוביץ', אמר השופט כי החשוד הוא בבחינת "פצצה מתקתקת". זוהי דוגמא נוספת לאופן שבו מושחת השיח הציבורי והמשפטי בכל הקשור לשימוש במושג של "פצצה מתקתקת". מדובר בטיעון המשמש בספרות הפילוסופית בסוגיית העינויים, להדגמת מקרים קיצוניים שבהם השאלה היא האם מותר לחרוג מהאיסור (המוחלט, במשפט הבינלאומי) לענות. פצצה עומדת להתפוצץ במקום ציבורי. תפסנו אדם היודע את מקומה והזמן הולך ואוזל. אם לא נוציא ממנו את מיקומה של הפצצה וננטרל אותה, ייהרגו רבים חפים מפשע. (על הבעייתיות בטיעון של "פצצה מתקתקת" בהקשר של עינויים ראו כאן).

בשלב הבא, נהפך המושג "פצצה מתקתקת" מהתיאור לעיל לתיאור של אדם המהווה סכנה, דוגמת טרוריסט. כך הוא חדר גם לשיח על "סיכולים ממוקדים". אבל אין לבלבל בין העובדה שמדובר בטרוריסטים הנוקטים בשיטה של פעולות התאבדות, כלומר, הפצצה נמצאת על גופם, לבין המצב בדילמה של "הפצצה המתקתקת".
עכשיו, יוּבא המושג גם לשיח האזרחי. חוק המעצרים מתיר עילות מצומצמות להחזקת אדם במעצר לצורך חקירה: אם הוא מהווה סכנה לציבור, אם הוא צפוי לשבש את החקירה או אם הוא עלול לברוח. ובמקרים שבהם ניתן להסתפק במעצר בית יש להעדיף חלופה זו. אינני מתכוונת להמעיט כלל ועיקר בחומרתן של הטרדות, המיוחסות ליערי. המידע שהובא בפני השופט איננו נגיש לי ויש להניח כי בהחלטתו כיוון השופט למסוכנותו. השימוש במושג "פצצה מתקתקת" הוא הבלתי-קביל. וכי למה כיוון השופט הנכבד, כי כעת מותר לחוקריו לענותו?

ובשולי הדברים: לא מובנת הרלוונטיות של "ייחוסו" המשפחתי של צחי יערי, לפרסום. בדיוק כפי שלא מובנת הרלוונטיות של מוצאם הלאומי של הרוגי תאונות דרכים שעליהם מדוּוח. המעשים הרי מיוחסים ליערי הבן, לא לאב. מה יש בכך חוץ מרכילות?

Read Full Post »

"קריאה בתזכירים שכתבו המשפטנים בממשל בוש כיצד אפשר לנהוג באסירי 'המלחמה בטרור' היא חוויה משונה", כותב אנתוני לואיס ב-New York Review of Books. "הם נקראים כמו עצה של עורך-דין מן האספסוף לראש המאפיה איך לעקוף את החוק ולא להיכנס לכלא". חלק מהטיעונים המוזכרים בהם מוכרים למי שעסק בנושא בהקשר הישראלי…

היום מצוין ברחבי העולם היום הבינלאומי להזדהות עם קורבנות עינויים. והשנה, כשמציינים גם עשרים שנים לאימוץ האמנה נגד עינויים ויחס או עונש אכזרי, לא-אנושי או משפיל אחר, מבקשת אמנסטי לקדם את אימוץ הפרוטוקול האופציונלי לאמנה, המתרכז בצעדים קונקרטיים למניעת עינויים בתחנות משטרה, בתי כלא ומקומות אחרים שבהם נשללת חירותו של אדם.

ארוע מחאה נגד השימוש בעינויים וביחס לא אנושי כלפי כל אדם בכל מקום, יתקיים היום ברחבת הסינמטק בתל-אביב בין השעות 17:00-20:00.

עוד בנושא:
הרשאה לענות
על עינוים של אחרים
"תנועת הידיים המגוננות על הראש"

Read Full Post »

Older Posts »