Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘עמוס שוקן’

מיס פיגי: הכנס השוביניסטי של החודשאחד הפרוייקטים שהבלוג החדש איפשר לי להרים הוא אות מיס פיגי. אם אתם לא מכירים, זה מופיע בסרגל הצד בבלוג מתחת ל’סימניה’ והקישור לדף הפייסבוק. הדרך הנוחה ביותר להתעדכן במקבלי האות בלי להיכנס כל פעם לבלוג היא באמצעות הרסס הזה. הרשימה המלאה נמצאת בדף הדלישס שלי. האות מוענק מטעם הבלוג לאנשים המתבטאים באופן שוביניסטי נגד נשים, לפעולות שוביניסטיות ולכנסים (וועדות) המתקיימים ללא נשים. נו, שוביניזם, הוא בכל מקום.

לפעמים נדמה שהאות ניתן על “קטנות”. אבל כל הרעיון הוא להסב את תשומת הלב גם אל הקטנות האלה. כי מודעות פמיניסטית איננה רק התקוממות הלב אל מול אלימות כלפי נשים, דיכוין וסחר בהן למטרות זנות. לאלה קל להתנגד, לפחות מצוות אנשים מלומדה. את המודעות צריך לפתח מול מה שרגילים לעבור עליו בלי לשים לב; או לעבור עליו לסדר היום (תמיד יש, הרי, דברים “יותר חשובים”); שמוצנע ולפעמים אפילו נסתר מרואי. הרעיון הוא להרגיל את העין. לחדד את הקשב. לאמן את המודעות. לא כי אין היררכיה בין חשוב יותר לפחות. אלא כי, כנאמר, “אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין”. אליו אני רוצה להפנות את העין ולהרגיל אותה. עליו אני רוצה להסתכל מחדש.

ולמה כתבתי להתנגד מצוות אנשים מלומדה? כי יש אנשים שמסכימים על זה רק כשזה אצל אחרים. אבל מתעדפים אפילו את ההתנגדות להטרדות מיניות לסוף, כשזאת קורית בחצר האחורית שלהם עצמם. בראיון שערכה צפי סער עם חמש פמיניסטיות צעירות, המתפרסם היום, אומרת תמר זנדברג, חברת מועצת ת”א-יפו מטעם מרצ, בעניין הטענות על ההטרדות המיניות בשמאל: 

נתקלתי בכמה נשים מזירת השמאל שהתחבטו בשאלה אם להתלונן נגד אדם כזה או אחר. ובין היתר, עמדה על הפרק שאלת המחיר שהן יצטרכו לשלם, גם בתוך הקהילה שלהן. יש העניין הזה של: אבל הוא כל כך פעיל נגד הכיבוש והוא עומד בראש המאבק וכו’.

תמונה: ויקיפדיהכך גם ממשיכים לתת בימה ב”מעוז הליברליות” למי שהושמעו נגדו טענות קשות על הטרדות מיניות ויותר. גם אצלם במערכת. זאת ללא קיום כל הליך של בירור פנימי, לכל הפחות. וללא מתן הסבר נאות לציבור. זה שבשמו הם דורשים תמיד הסברים מאחרים. ליתר ביטחון פרי עטו מתפרסם סגור לתגובות באתר, בניגוד לכל שאר הכתבות. שמא איזה טוקבקיסט נרגן יזכיר את זה. אז אולי באמת (גם כי שני כותבים שלו מככבים דרך קבע ברשימת מקבלי האות), עמוס שוקן הוא המועמד הראוי לקבל את אות מיס פיגי של השנה, לרגל יום האשה.

היה פה גם קדימון, קודם, עם המלצות.

Read Full Post »

ד”ר אורלי אינס היתה מקורבן לגיבורה, הכריזה הכותרת הראשית בעיתון של יום שישי, שלא היתה אלא טור דעה (אנטי-עיתונאות, אך לא לשם כך התכנסנו). באותו יום קרא מאמר המערכת למפכ”ל נקי מכל חשד. אכן, מדובר בעניין של היגיינה ציבורית, ללא קשר לדיני ראיות שבהם מוכחת אשמתו של אדם בפלילים. שני טורים נוספים התפרסמו באותו עיתון באותו יום. אחד במדור הדעות והשני במדור הספרות. שניהם סגורים לתגובות. שמא יזכיר אחד הקוראים לכותב את הטענות הקשות על הטרדות מיניות שהועלו נגדו. מאמריו הם המאמרים היחידים במדור הדעות שסגורים לתגובות באתר העיתון. כך ייעשה לאתרוג שהעיתון חפץ ביקרו. ביום ראשון מאמר מערכת נוסף(!) באותו נושא: א’ יצאה לאור, כותרתו. המשבח את ד”ר אינס. אפילו לא שמו לב שם לאירוניה שבכותרת.

מילים כדרבנות כתב ביום שישי גדעון לוי, פרשננו לענייני פמיניזם. (כולל הערה מתנשאת למחנה הפמיניסטי, "שאין לו די חיילות ומנהיגות", מפי מי שכידוע לא עובר שבוע בלי שהוא כותב על ענייני מגדר וזכויות נשים).  אבל רגע, הכותב הוא לא מי שמילא פיו מים בפרשה אחרת, שגם בה נשמעו האשמות על הטרדות מיניות ותקיפות, מפי יותר מאשה אחת, אבל לפחות אחת מהן נחשפה אף היא? איך זה שאז לא זכינו לטור שקיבל את הכותרת הראשית בעיתון?  יכול להיות שמשום שבמקרה ההוא הנילון חבר לדרך? כותב בעצמו באותו עיתון? והעיתון ממשיך לתת לו את הבמה?

אין גבול לצביעות, לצדקנות ובעיקר לחוצפה. עיתון הנושא על דגל את ההיגיינה הציבורית – ראוי שינקה את המערכת שלו עצמו לפני שהוא יוצא במאמרי מערכת צדקניים. עיתון הקורא למאבק בהטרדות מיניות – ראוי שיבוא למאבק בידיים נקיות. במקרה של האתרוג הפרטי שלו, נשמעו טענות מפי נשים לא מעטות. אחת מהן יצאה אף היא לאור ונחשפה בשמה, ואף הגישה תלונה במשטרה.

לנו, מר שוקן, לקוראים ולקוראות, מגיעה תשובה. הכיצד יוצא עיתון הנאורות בכותרת ראשית המשבחת את אינס – גם שם עדיין לא הוכח דבר בבית משפט, כזכור – ובה בעת ממשיך לתת טורים, ומשכורת, למי שהושמעו נגדו טענות לא פחות חמורות?

הבהרה: יתפרסמו תגובות המתייחסות לעניין עצמו, של האתיקה העיתונאית. לא לעצם בחירת הנושא ולא לשאלה למה שוב אני כותבת על הארץ. מלבד העובדה שבחירת הנושאים בבלוג שלי נתונה לי;  מלבד העובדה שאני כותבת על העיתון שאותו אני קוראת – הארץ מקפיד לאורך כל השנים למתג את עצמו כעיתון איכותי המקדם אג’נדה של זכויות אדם. מי שמפתח בעקביות ובהתנשאות ציפיות גבוהות, שלא יבוא בטענות למי שמחילה את אותם סטנדרטים עליו עצמו. קשוט עצמך תחילה.

עוד בנושא:  ששש… אל תפריעו / הו הצדקנות 

Read Full Post »

הארץ ממשיך לשתוק. העיר לא.

אז מה היה לנו? –

  1. כשפוליטיקאי דוגמת אולמרט או קצב מכנסים “מסיבת עיתונאים”, נושאים נאום ארוך המועבר פעמים רבות בשידור ישיר ואז אומרים: “בלי שאלות” – התקשורת מתרעמת. ובצדק. השתמשו בה כשופר ולא נתנו לה לעשות את מלאכתה. שהיא בין השאר לשאול שאלות קשות.
  2. העיר מעמיד בימה חופשית ליצחק לאור לפרסם בו טקסט ארוך מאוד מפרי עטו שבו הוא מביא את גרסתו. לא כתבה עיתונאית, לא ראיון שבו שואלים גם שאלות.
  3. העיר והארץ שייכים לאותו מו”ל. שמו עמוס שוקן. מערכת העיר יושבת היום בבניין עיתון הארץ, רח’ שוקן 21 בתל-אביב.
  4. יצחק לאור עובד שנים רבות בהארץ. בעבר בדסק והיום ככותב במדור הספרות ופובליציסט לעת מצוא.
  5. על-פי עדויות שהובאו בתכנית המקור, מערכת הארץ עצמה היתה זירה להתנהגות לא נאותה של לאור.
  6. עורך העיר, אלון עידן, כתב בהארץ ביקורת טלוויזיה על תכנית המקור, שהובילה את האפולוגיטיקה הצדקנית של הארץ על לאור.

המשך…

Read Full Post »

משהו רע קורה בהארץ. לא שזה חדש: ההצהבה וירידת הסטנדרטים בכל תחום (כולל הלשוני)  כבר פשו בעיתון מזמן. וכתבתי על כך לא אחת. אני לא מנויה על העיתון כבר כשנתיים, אני חושבת. עדיין, אתר הארץ הוא מקור להתעדכן בו, ואני מרפרפת על מהדורת האינטרנט שלו.
המגמה הרעה הזאת כנראה מכוונת מלמעלה, כך אני קוראת. אכן יכולה להיות מחלוקת בשאלה איך (מה שהיה) עיתון איכות יפח את נשמתו יותר לאט: בכך שיבדל עצמו ממתחריו, זאת אומרת ינסה להמשיך להיות אליטיסטי ולהעניק לקוראיו קריאה מאתגרת, או בכך שינסה להתחרות אתם במגרש שלהם, של העממיות והנמיכות. בהארץ בחרו מזה זמן באפשרות השנייה.

אבל הרוח הרעה הגיעה בזמן האחרון לליבה של העיתון: למאמרי המערכת ולטורי הדעות. אתמול פירסם ארי שביט, המוביל את מגמת הנפיחות העצמית של הארץ (שטרם הסתנכרנה עם הצְהבתו) – מאמר בגנותה של ציפי לבני. מה זה בגנותה, מאמר אזהרה. תעיד כותרתו. רק שכל ה"עדויות" ה"מפלילות" את ציפי לבני, חלק גדול מהן מתחום הפסיכולוגיה, נמסרו בעילום שם. לא רק שאמיץ זה לא, רציני זה לא. העניין איננו בחיסול החשבונות עם לבני, שאם להמשיך בשדה הדימויים של העולם התחתון, שביט מלוהק בו רק לתפקיד הרוצח השכיר, לא מזמין הרצח. העניין הוא בסטנדרטים העיתונאיים המאפשרים לפרסם פתשגן כזה בעילום שם.  (עוד על מאמרו של שביט מומלץ לקרוא אצל יוסי גורביץ).

מאמרי המערכת הם סוגה בעייתית הרבה יותר, משום שעל-פי המסורת של העיתונים שהארץ מנסה להידמות אליהם (אך הולך ומתרחק מהם), הם אינם חתומים. כביכול מייצגים את דעת העיתון. מאמר המערכת מיום חמישי שעבר, התערב התערבות אדיטוריאלית חסרת תקדים בחופש האקדמי ובמינויים אקדמים. המאמר נכתב, כך מלחשים, לא על-ידי גדעון לוי  – המועמד הטבעי לעמוד מאחורי מאמר שערורייתי כזה, הכותב לאחרונה רבים ממאמרי המערכת – אלא על-ידי המו"ל של העיתון, עמוס שוקן. לא פחות. מאמר המערכת של היום קרא לא להצביע מרצ.  שוב, מקובל בין עיתונים דעתנים, מקבוצת ההתייחסות של הארץ עד לא מזמן, שערב בחירות הם ממליצים למי להצביע. בין אם בכיוון הכללי ובין אם הם נוקבים בשמם של המועמד או המפלגה. עד כאן זה בסדר גמור. לקרוא למי לא להצביע – זה נע בין תמוה לנבזי. גם הנימוק מעניין. מרצ תמכה בשלב הראשון של מבצע 'עופרת יצוקה'. מכיוון שקשה לי להאמין שהארץ יקרא להצביע לחד"ש (זה בכל-זאת לא בדיוק מתאים לקו של הדה-מרקר), מעניין יהיה לראות למי הוא כן יקרא להצביע. האם בעוד מי שתמך תמיכה מסויגת וחלקית נפסל, תקבל מפלגתו של יוזם ומוביל המבצע את ההכשר של הרב גדעון לוי (או האדמו"ר עמוס שוקן)? אני לא אפול מהכיסא.  (מזה זמן שאני צופה בפליאה משועשעת בנטייה של המביעים עמדות אולטרה-שמאלניות מדי יום, לקרוא ערב בחירות להצבעה מאד מיינסטרימית. כך גדעון לוי שקרא לפני שנים אחדות להצביע פרס, ואורית שוחט, שקוראת היום להצביע לבני. כן, ברור שגם לתופעה הזאת יש הסבר, אני יודעת).

לי נדמה שהשילוב של צהוב, סטנדרטים מקצועיים נמוכים, רישול לשוני וסהרוריות פוליטית – הוא מתכון בטוח להתאבדות של עיתון. אבל מי יודע, אולי הקהל שאליו מכוונים בשלושת הגורמים הראשונים בכלל לא מגיע לקרוא את מאמרי הדעות המגלומניים של ממליכי מלכים מטעם עצמם, ואת מאמרי המערכת הסהרוריים. אולי אנחנו עומדים לצְפּוֹת בהצלחה כלכלית מזהירה. איכות עיתונאית? זה כבר סיפור אחר.

Read Full Post »

אמש השתתפתי בערב למנויי הארץ, אחד מסדרת הופעות שבכיריו מקיימים ברחבי הארץ, כדי לצאת מהחדרים הממוזגים ולפגוש בקהל קוראיהם. השתתפו יואל אסתרון, אבירמה גולן ואמיר אורן, וקצת אחר-כך הגיע פתאום (באופן בלתי מתוכנן?) המו"ל עמוס שוקן. היה בידור וגם די צפוי. המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts