קרוא וכתוב

כל-כך הרבה מתרחש. ושום דבר שבאמת מתחשק לכתוב עליו ממש.
פטור בלא כלום אי אפשר. אז הנה מקבץ קצר לכבוד חג האורים:
או ההיפך / לא ארץ לנשים / מוציאים מהארון: פרק חדש בסדרה של הבריון אוחובסקי / האתרוג של הארץ ופרס התנחומים / הכפתור הנכון.

המשך…

Read Full Post »

מנכ”ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, ניתץ את הלבנה האחרונה שנותרה מהחומה שפעם עמדה בין המחלקה המסחרית למערכת (או מחלקת התוכן) בתקשורת.

‘המחאה בקיץ היוותה מכה קשה לשוק הפרסום ובכללו לערוץ’, אמר לעובדים והוסיף כי ‘מחאה נוספת עלולה להוות מכת מוות’.

בעצם, צריך להודות למר ורשבסקי על גילוי הלב. הוא אולי הציג את העניין באופן עירום ובוטה, אבל הציג אותו ישר ולעניין. אולי עדיף על פני המתכסים בכל מיני סיסמאות יפות בעוד שבחדר האחורי אצלם במערכת השיקולים הם בסופו של דבר אותם שיקולים. מי שסבורים שהנכנסים לעסקי המו”לות עושים זאת מתוך חרדה לחופש הביטוי – כדאי שיחשבו שוב. במקרה הטוב, או הרע, חופש הביטוי הוא רק סיסמה שהמו”לים מדקלמים על מנת לאפשר לעצמם את החופש האמיתי שלשמו נכנסו לביזנס – החופש לקדם את האינטרסים המסחריים שלהם.

אבל לדבריו של ורשבסקי היה גם המשך. והוא יותר מעניין אותי כאן.

‘אנחנו עיתונאים’ אמר ורשבסקי, ‘אבל חשוב לשים לב שאנחנו מסקרים אירועים ולא מייצרים אותם’.

ואללה? ואללה!
ואני לתומי חשבתי שתפקידה של התקשורת – תמיד, ללא קשר למחאה או לעניינים אחרים שהיא עוסקת בהם – הוא לסקר חדשות ולא לייצר אותן. רק שיותר מדי עיתונאים שכחו את זה. הם מייצרים את החדשות ואחר כך מסקרים אותן; נהפכים למוקד הארוע (לדעתם); ומראיינים זה את זה בכל הערוצים כזונות המפרכסות זו את זו (הם יעדיפו שם את המשך הפסוק, מן הסתם. נו כן, תלמידי חכמים).

אז להוריד ווליום של סיקור כי זה פוגע במחלקה המסחרית – זאת בהחלט השחתה של העיתונות. לפחות זאת הראויה לשמה. אבל לפרסם בעמוד הראשון כותרת ענק “צאו להפגין!” – נו, גם זה לא מי יודע מה עיתונאות.

Read Full Post »

מועצת העיתונות לא קיימה אמש דיון על ערוץ 10 כפי שהתבקשה לעשות והופיע בסדר היום של הישיבה. מכל אנשי ערוץ 10 הגיעה רק רותי יובל, כדי לומר… שהיא לא יכולה לדבר. היא כבולה בהסכם סודיות שלא את כל פרטיו היא יודעת אפילו.

הסכם הסודיות הוא חלק מההסדר שבמסגרתו נעשתה ההתנצלות. יובל כן אמרה שהיא לא מהעיתונאים שחושבים שלא צריך להתנצל כשהם טועים. רמז לכך שאם היא התפטרה בעקבות ההתנצלות הכפויה – הדברים חמורים.

המשך…

Read Full Post »

ההתנצלות של ערוץ 10 אמש היתה מהמביכות שנראו על המסך (או נקראו). וכזאת היא היתה בין אם מוכתבת בין אם אותנטית. שכן אם אכן היה מקום להתנצל כי "לאחר שידור הכתבה בדקנו את ההאשמות. בדיקותינו גילו שהאשמות אלה היו – והינן – כוזבות לחלוטין" ו"אנו מצטערים מאד שלא בדקנו את ההאשמות האלה לפני ששידרנו אותן" – זהו ביזיון עיתונאי שהכתב, העורך ואולי עוד כמה היו צריכים לעוף בגללו. לבדוק בודקים קודם, לא אחר כך… אם, לעומת זאת, זוהי התנצלות שנכפתה על הערוץ ונוסחה הוכתב ע"י נשואה – שלדון אריסון אדלסון (כפי שנכתב למשל כאן) – הרי "אסור לעבור לסדר היום על מה שנראה בעינינו כשבירה של ערכים מקצועיים ואתיים" כדברי גיא זהר בהתפטרותו בשידור חי אמש.

זהר נקט צעד אמיץ (גם המחאה של אנשי המערכת, בשידור רולר הקרדיטים הריק), אף כי חלקי. הוא לא יגיש יותר את מהדורת 'השבוע' אבל ימשיך ב"מסגרות אחרות של ערוץ 10", לדבריו. אז נמשיך לראות אותו ב’היום שהיה’, אני מבינה. טוב, כולם צריכים להתפרנס. ואני אומרת את זה ברצינות לגמרי. נראה שכל משרה בתקשורת היום כרוכה בהתפשרות על סטנדרטים אתיים-מקצועיים. כי התקשורת משרתת יותר מתמיד את בעלי ההון שמממנים אותה, לא את האינטרס הציבורי. לראודור בנזימן המתפטר יש כנראה יותר אפשרויות במפת התקשורת הנוכחית. אם אכן ההתנצלות הוכתבה ונכפתה עליהם הר כגיגית בידי רון לאודר המחזיק כיום את הערוץ בחיים – ראשי הערוץ התכופפו, כנראה, כדי למנוע את התמוטטותו (שהיתה מביאה לפיטורין ואובדן פרנסה של עשרות אם לא מאות עיתונאים ועובדים אחרים בערוץ).

באותה מהדורה אמש שודרה כתבה ארוכה על אילן בן דב, שהכין אותו כתב עצמו שעל כתבתו על אדלסון נדרש הערוץ להתנצל. סגן מו"ל הארץ (והעורך המייסד של דהמרקר!) גיא רולניק אמר בדיון באולפן שהתקיים לאחר מכן, שלו בן דב היה נכנס כמשקיע לערוץ 10, כל הדיון לא היה מתקיים. צודק. ניפגש בכתבה שיכין הארץ על ליאוניד ("שלא בפניו") נבזלין.

הסיפור הזה עצוב ומדאיג מכל זווית שלא מסתכלים עליו. לכולנו יש אינטרס בתקשורת חופשית ומגוונת. שגם יודעת להתנצל כשבאמת צריך, לא רק כשהיא מקבלת מכתב מעורך-דין צמרת של טייקון זה או אחר. שבמבחן התוצאה אפילו לא פועל תמיד לטובת הלקוח שלו.

בכל מקרה, התקשורת כולה נחלשה מהביזיון שראינו אמש. מעתה בעלי ההון חזקים קצת יותר ולנו יש תקשורת חופשית קצת פחות. אבל לפחות אנחנו יודעים את זה; נחמה פורתא.

נוסח ההתנצלות של ערוץ 10

Read Full Post »

אנדראה דבורקין

אנדריאה דבורקין מתה

אנדריאה דבורקין, לוחמת פמיניסטית רדיקלית, נפטרה השבוע בגיל 58. דבורקין נודעה בעיקר במאבקיה נגד הפורנוגרפיה, שאותה ראתה כאלימות נגד נשים, תפיסה שהורחבה למין בכלל והפכה אותה לשנויה מאד במחלוקת. ספרה Intercourse תורגם לא מכבר לעברית.

מדברת אליך?

אפשר למצוא קשר בין האייטם הקודם לאייטם הנוכחי. ערוץ 10 מפרסם את עצמו בפרסומות קצרות שבהן כל מיני ארועים נהפכים ללוגו "10" המלוּוה בכיתוב: "ישראל 10, טלוויזיה שמדברת אליך". אחת המבחילות שבפרסומות הללו מראה אשה עושה ג'וגינג כשלפתע היא נופלת בצווחת פחד וכאב. הסצינה הבאה מראה שני פועלים הסוגרים את הפתח שאליו נפלה (ביוב?), ההופך לספרה "0". ילדים לפעמים לא יכולים שלא לצחוק כשהם רואים אנשים מחליקים. אבל איזו מין טלוויזיה מראה ארוע אלים כזה כקידום עצמי? לא אחת שמדברת אלי.

הלב ממריא אל-על?

שוב ושוב מתפרסמות כתבות על היחס המחפיר והמעליב של הבודקים הביטחוניים של אל-על. אין בעיה עם בידוק קפדני ומחמיר: בחו"ל יש בידוקים שבהם עוברים על כל פריט ופריט במזוודה. כל אחת מבינה שזה לטובת ביטחונה האישי לא פחות מביטחון הכלל. אלא שהבידוק הזה איננו מלווה בכל שאלה; הוא פשוט פעולה, המתבצעת בנימוס מופלג. לעומת זאת, התשאול הביטחוני של אל-על מתמחה בשאלות חטטניות, שכשמדובר בנשים צעירות מגיע במהירות גם לתחומים אינטימיים. באותו זמן שלוקח התשאול, יכולים הבודקים לעבור על כל חפץ וחפץ במטען, בלי להשפיל אף-אחד.

* "מקבץ" הוא שם נוסף למדור "עבר שבוע" ולכן ממשיך במִספור שלו.

Read Full Post »