לפני ימים אחדים ראיתי כי מישהו כתב באחת הרשתות החברתיות על ההבדל בין שמאל לימין, כשמתפרסמים באחד מהצדדים דברי בלע נגד הצד השני: כשזה קורה מימין נגד השמאל, הימנים מסתייגים קלות מהסגנון ויוצאים נגד השמאל. וכשזה קורה משמאל נגד הימין, השמאלנים מתפרקים מהסגנון ויוצאים נגד השמאל. וזה, כך הכותרת שהוא נתן לתיאור שלו, “למה אנחנו מפסידים”.
Posts Tagged ‘פייסבוק’
המכים על חזה זולתם
Posted in מדיה, שונות, tagged Cosi fan tutte, הארץ, ימין, מדיה חברתית, עיתונות, פייסבוק, שמאל on 16 באפריל 2017|
2015: קשה למצוא את הקול
Posted in מדיה, שונות, tagged 2015, echo chamber, בלוג, סיכום שנה, פייסבוק, רשתות חברתיות, שיח on 31 בדצמבר 2015| 5 Comments »
כמו בשנה שעברה, גם השנה לא נזקקתי לקבל את סיכום הנתונים של הבלוג, שוורדפרס.קום שולחים כל סוף שנה כדי לדעת שכתבתי פחות. ברור היה לי כי המגמה הזאת של הכתיבה ההולכת ופוחתת – שכתבתי עליה בסוף השנה שעברה – נמשכה השנה ואף הועצמה. ושוב, כמו בשנה שעברה, לא מדובר רק בעייפות החומר או התייבשות פשוטה, אף כי אולי גם אלה נותנות אותותיהם. זוהי אותה תנועה של התכנסות פנימה ושינוי במה שנראה חשוב.
כך, אם לומר משהו על הנתונים, שלוש מתוך חמש הרשימות הנקראות ביותר בבלוג השנה (מקומות 3,1 ו-4) עסקו ברופאים ויחסם ובפוליטיקה של רפואה. רשימה אחת בחופש הביטוי ואחת בתופעה של הטלת האחריות על בחירותינו על אחרים. הרשימה הנקראת ביותר היתה זו שבה הצלחתי – אחרי שנתיים! – לתאר שתי תמונות (רק שתיים…) מחוויותי בבית חולים, והפניתי את המבט אל התמונה הגדולה המצטיירת מהן. קישורים בסוף הפוסט.
אבל יש עניין נוסף, חיצוני יותר. והוא הקושי למצוא את הקול בקקפונייה הרעשנית שאנחנו מוקפים בה.
חיים בפייסבוק: הפוליטיקה כפיד
Posted in מדיה, שונות, tagged אדם ורטה, חינוך, לימור לבנת, פוליטיקה, פייסבוק, שי פירון on 8 בפברואר 2014| 3 Comments »
כתבתי בזמנו רשימה על 'הפייסבוקאות כעיתונות החדשה'. הסעיף הראשון שלה עסק בטורים עיתונאיים הנכתבים כאילו היו סטטוס בפייסבוק. המון מילים חזקות וסימני קריאה, מטאפוריים או לא; בלי לדעת או להבין במה שכותבים, בלי לבדוק, בלי לקחת אחריות על המילים. הסעיף השני שלה עסק ב"ידיעות" עיתונאיות הנוצרות ע"י ציטוט סטטוסים מפייסבוק:
עשר הערות על התגובות לפרשת רוזן
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, פמיניזם, tagged הטרדה מינית, חזקת החפות, חנוך מרמרי, משפטיזציה, עבירות מין, עמנואל רוזן, פייסבוק, רביב דרוקר, רוגל אלפר on 6 במאי 2013|
1. (א) כפי שכתבתי מיד עם תחילת הפרשה, אין שום חובה להתלונן במשטרה על הטרדה מינית כדי שהיא תטופל על-ידי המעסיק. החוק קובע את חובתו לעשות זאת באופן נפרד. למעשה ערוץ 2 טיפל בכך כאשר פיטר את עמנואל רוזן בעבר, עוד מידע שמשום מה מתגלה לעיני הציבור רק בעקבות התפוצצות הפרשה. ערוץ 2 לא עשה זאת על סמך "שמועות" אלא על סמך מידע, תוך קיום הליך שבו נמסרה הן גרסה של הנפגעת הן של רוזן (כך על פי הדיווח בידיעות של שבת). לו רוזן היה סבור שההליך לא היה תקין או שנעשה לו עוול – הוא היה מן הסתם תובע את הערוץ. השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, ציינה אף היא בתוכנית 'תיק תקשורת' שהחוק אינו מחייב תלונה במשטרה. ועוד דברים חשובים. רוזן נמצא כיום בחופשה או השעיה מתוך אותה חובה בדיוק של המעביד לברר מידע המגיע אליו. תא העיתונאיות פנה למנהליו של רוזן בערוץ 10 עם החומר הרב שברשותו, בדיוק כפי שהיה עליו לעשות, כמו גם מאוחר יותר לראש אגף החקירות במשטרה, בבקשה שזאת תפתח בחקירה. המשטרה גם לא צריכה לקבל תלונה כדי לפתוח בחקירה במקרה של חשד לעבירה פלילית אם יש. בסופו של דבר, כידוע, היא נפתחה.
(ב) יצירת סביבת עבודה נקייה מהטרדות איננה עניין למשטרה! למרות שחובתו של המעביד ליצור אותה מעוגנת כיום בחוק והוא חשוף לתביעה (אזרחית) היה ומעל בה. ניתוב הכול לתלונה במשטרה ימקד את השיח בשאלות אחרות, אבל לא יביא לסביבת עבודה כזאת. אנחנו מוכרחים לחזור ולהבין שיש גם נורמות שאינן משפטיות. ושצדק אינו נעשה רק בבית משפט (הציניקנים יאמרו ששם הוא בדרך-כלל לא נעשה). כאילו מדובר בעניין בינארי: או פלילי או צח כשלג. המשפט הוא סף מינימום, לא חזות הכול. אפשר לצטט את מי שאמר: נו, אני אף פעם לא יצאתי זכאי… נניח שכל מה שעשה רוזן לא היה פלילי. האם זה תקין בעינינו? האם גברים היו רוצים שנשותיהם, בנותיהם, אחיותיהם או אמהותיהם (לא, לא מטרידים רק נשים צעירות) יעבדו בסביבה כזאת?
פייסבוקאות היא העיתונות החדשה
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, מועצת העיתונות, פייסבוק, פשעים נגד האנושות, צפי סער, רגולציה, תקשורת on 19 ביוני 2012| 10 Comments »
פשע! נגד! האנושות!
קשה לכתוב טור שבועי בעיתון על סוגייה אחת. כל עיתונאית מכירה את התחושה: לפעמים צריך לחפש מתחת לאדמה את הנושא, את הזווית, את הייחודיות; לא לחזור על עצמך. התוצאה, לפעמים, היא שנכתבות שטויות, או שהכותב מפליג למחוזות רחוקים שהקשר בינם לבין מה שהטור אמור לעסוק בו קלוש.
קשה לי במיוחד לבקר טור פמיניסטי, שעצם קיומו בתקשורת הוא ברכה. אבל כשצריך אז צריך. לצפי סער זה קורה יותר מדי לאחרונה והטור היום של ‘גברת מג’ונדרת’ הוא דוגמא בולטת. האייטם הראשון עוסק בגירוש הילדים הסודאניים. זה מושווה לחטיפת ילדי תימן ונקבע שהוא מהווה פשע נגד האנושות. שכולנו משתפים איתו פעולה.
לתקשורת מותר הכול
Posted in מדיה, tagged בלוגוספירה, ווינט, מונופול, פייסבוק, תקשורת on 13 באוקטובר 2011| 9 Comments »
כתבתי כאן לא אחת על כך שהתקשורת, המבקרת כל מה שזז, לא עומדת בעצמה לביקורת. זה נכון בדברים גדולים שלהם היא מטיפה אך לא מיישמת על עצמה, כמו ציות לחוק או שקיפות. זה נכון גם בדברים קטנים.
רגע, איפה שמתי את התיק שלי?
Posted in מדיה, פמיניזם, tagged סרטן השד, פייסבוק, פרובוקציה, קמפיין on 24 באוקטובר 2010| 16 Comments »
לקמפיין הזה, שמסעיר את חוצות פייסבוק, התוודעתי לא באופן בלתי-אמצעי, אלא דרך הפוסט הביקורתי הזה. שבהזדמנות זאת זיכה את קורא הרסס שלי בבלוג מבטיח נוסף. בתכלית הקיצור: אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. בקמפיין הפייסבוק רשמו נשים בסטטוס שלהן את התשובה לשאלה (הסמויה) “איפה את שמה את התיק שלך כשאת נכנסת הביתה?”,כשהתשובה (גלוית הסטטוס) צריכה להתחיל ב”אני אוהבת”. למשל: “אני אוהבת על השולחן”, “אני אוהבת על המטבח”. הבנתם את הרעיון. מין טיזינג כזה. הפוסט המומלץ מאד המלונקק לעיל, מנסח בבהירות מה הבעיות בקמפיין הזה. אבל כרגיל, הוא עצמו נהפך עד מהרה למוקד של מחלוקת זוטא. לא כולן אהבו את מה שנראה להן כנשים שאומרות לנשים אחרות מה פמיניסטי לכתוב על עצמן ומה לא. ומכאן הדיון הוסט מהעניין עצמו לשאלה האם הניסיון למשוך אליו את תשומת הלב, כפי שבוצע, הוא אנטי-פמיניסטי. לא סרטן השד ולא תיקים, אלא רק איפה נשים אוהבות את זה. כי הרי ברור שהן רוצות את זה כל הזמן ובכל מקום. או כך לפחות רוצה התעשייה הפורנוגרפית שנאמין. והאם הקמפיין בכלל פונה לנשים או מנסה למשוך את תשומת לבם של גברים דווקא? טענה נפוצה בזכות הקמפיין היתה שהוא השיג את מטרתו: תשומת לב רבה. עובדה, כ-ו-ל-ם מדברים על זה.
הטענה האחרונה דורשת התבוננות מיוחדת. האמנם הקמפיין השיג את מטרתו? בואו ניזכר בה רגע. העלאת המודעות לסרטן השד? לחשיבות הבדיקה השגרתית שצריכות נשים לעבור, כדי לאבחן אותו בשלב מוקדם וכך להגביר מאד את הסיכויים להירפא ממנו? בלי לקלל, התשובה היא לא. תשומת הלב ניתנה לקמפיין עצמו. לפרובוקציה. זה שמין מוכֵר זאת ממש חדשה ישנה. זה שקמפיינים פרובוקטיביים מושכים תשומת לב תקשורתית וציבורית – גם זה לא ממש גילוי מדהים. אבל כדאי לא לבלבל בין הבאזז והדיבור על אודות לבין השאלה האם מטרת הקמפיין הושגה. בעיני התשובה שלילית. אין לי שום ספק בכנות כוונתן של יוזמותיו. אבל בדרך, כרגיל, נרשמו נפגעים. כמו שכתבה מישהי: “העניין כאן הוא לא החופש לעסוק במיניות, העניין כאן הוא זילות של עניין כואב לנשים רבות. ולבנותיהן.” נכון. כי בעוד שהומור הוא בהחלט כלי נשק חיוני גם במאבק בסרטן, הוא כזה כאשר החולים בוחרים בו. לא כאשר מציגים את מחלתם באופן זול או מגוחך. (אני מקווה שלא צריך להצהיר הצהרת טובין אישית כדי לומר זאת). זה באמת עניין כאוב מכדי שהוא יעבור את כל המניפולציות האלה, ובמיוחד את זה שאמנם כולם מדברים על הקמפיין, אבל השאלה אם הוא הניע נשים לפעולה המתבקשת מקבלת, כנראה, תשובה שלילית. לכן אפשר להצטרף לליהי יונה בהצעה לכתוב משפט אחד בסטטוס: “לכו להיבדק”.
שתי מילים אחרונות:
א. אף כי שיעורם נמוך, גם גברים חולים בסרטן השד.
ב. יש בדיקות ידועות ואמינות לגילוי מוקדם של סרטן השד. סרטן השחלות, לעומת זאת, מכונה “המחלה המתגנבת”. זהו הסרטן החמישי בשכיחותו בקרב נשים וגורם התמותה הראשון מבין גידולי מערכת המין הנשית. אך ברוב המקרים הוא מתגלה בשלב מאוחר ואז אלים וקטלני עד אימה.
הרופא כאֵל. הדרך. פייס. ומינהלות
Posted in חוק ואתיקה, שונות, tagged אחריות, אתיקה רפואית, דורון כרמי, חולים, חניית נכים, מינהלות, משפטיזציה, עדנה אולמן-מרגלית, פייסבוק, צבי צמרת, רופאים on 17 באוקטובר 2010|
הרופא כאל: על הסכנה שבהאללת רופאינו / הדרך שהלכו בה פחות: לזכרה של עדנה אולמן-מרגלית / פייס 2 פייס: את מי לאשר בפייסבוק / תגובה של ד”ר צבי צמרת / והודעה מינהלתית
הבורגנים האלה, פרטיות הם רוצים
Posted in זכויות אדם, tagged opt out, פייסבוק, פרטיות, שיזף רפאלי on 30 באפריל 2010| 8 Comments »
בעוד אני חוככת בדעתי אם לא לפרוש מפייסבוק לחלוטין (אני טרייה שם מאד), במחאה על הפגיעה בפרטיות שנעשית בראש חוצות וברי”ש גלי – היא פשוט לא חשובה! – הפנו את תשומת לבי לראיון עם פרופ’ שיזף רפאלי וד”ר יאיר עמיחי-המבורגר שהתפרסם במדגיש. הטענות של רפאלי לא חדשות. התייחסתי אליהן בזמנו ברשימה די מפורטת שמנסה להסביר למה פרטיות היא חשובה. ואני מביאה אותה להלן בשידור חוזר.
יש להבין שבעוד שפייסבוק מבקשת למגר את הפרטיות שלנו בדרכה להשתלט על האינטרנט מתוך מניעים כלכליים גרידא, כאן באים אנשים שהם בעלי מעמד בחקר האינטרנט ותרבותה, כמו רפאלי, וקובעים שהיא באמת לא חשובה. שמייחסים לה משקל יתר. יש גם בעיה בעובדות. כך, אפילו העובדה שמרשם האוכלוסין מסתובב חופשי ברשת ונוצל ע”י אינטרסים פרטיים למטרות רווח, היא עבור רפאלי בגדר “אגדה אורבנית” .
בוודאי שלפרטיות יש מחיר. בוודאי שצריך להיות מודעים לו. אבל לא פחות כך מודעים למחיר של איבודה. ובעיקר מיודעים על כך שזה מה שעושים לנו. את זה – הסכמה מדעת, אם תרצו – פייסבוק לא עושה, כמובן. כן, אפשר וצריך לעמוד על המשמר ולשנות את הגדרות הפרטיות בכל פעם שלפייסבוק מתחשק להשתלט על עוד נתח של האינטרנט, ולמכור לשם כך את הפרטיות שלנו. אבל השיטה של opt out, מעבר לכך שהיא דורשת יידוע שלא מתבצע, היא בעצמה פגיעה בפרטיות. כי במקום שהפרטיות תהיה חזקה שאני יכולה לוותר עליה, הוויתור שלי, מבלי שנשאלתי, נהפך לחזקה ולברירת המחדל.
אז הנה התשובה שלי: אסון החברה השקופה.
אסון החברה השקופה
Posted in זכויות אדם, tagged טכנולוגיה, פייסבוק, פרטיות on 18 בינואר 2010| 24 Comments »
פרטיות הולכת ונעלמת – למה זה רע
לאחרונה שומעים יותר ויותר לא רק על זה שבעידן הרשתות החברתיות הפרטיות נעלמת – אלא שטוב שכך. ואם אתם חושבים אחרת – תתרגלו. ברוכים הבאים לחברה השקופה. הנה כמה מילים (שיצאו בסוף לא מעט…) על כמה זה רע. המשך…
ד"ר נעמה כרמי
וְזֹאת הַתְּרוּמָה
-
רשימות אחרונות
סימניה
קרוא
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
אות מיס פיגי
הטוויטר שלי
הציוצים שלימפתח
ארכיון
יש לי יום יום תג
יזכור
©
