Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘פסח’

שנים רבות, עד שהייתי ממש מבוגרת, פירשתי בטעות גמורה את ארבע הקושיות של ליל הסדר. פירוש המשותף להרבה אנשים, למיטב ידיעתי, ושהלחן ואופן השירה של הטקסט מחזקים אותו. כך, סברתי שהקושייה היא “מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות”?, שהיא נשאלת ארבע פעמים, וכל פעם מקבלת תשובה אחרת. בעצם ארבע תשובות יותר מארבע קושיות. פעם אחת: “שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה. הלילה הזה כולו מצה”. פעם שנייה: “הלילות אנו אוכלין שאר ירקות. הלילה הזה מרור”. פעם שלישית: “שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת. הלילה הזה שתי פעמים”. ופעם רביעית: “שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין. הלילה הזה כולנו מסובין”.

אהה, לא! כל הטקסט לעיל הוא הוא הקושיות. ארבע במספר, אכן. כך:

המשך…

Read Full Post »

16042011150איזו חירות? אנחנו הרי משועבדים, כל אחת בדרכה. ומה עם כל האחרים שאנחנו משעבדים?
הטעות באמירות האלה, ששמעתי וקראתי לא אחת בימים האחרונים, היא בהנחה שאנחנו חוגגים חירות.   ובכן, לא. אנחנו מציינים את תחילתו של תהליך של יציאה לחירות; כל אחת ויציאת מצרים שלה. את המאמץ להיות חופשיים. לא רק במובן של השתחררות מ… אלא גם להיות חופשיים ל…, כהבחנתו של ברלין. לברוא את עצמנו מחדש. וזהו מאמץ גדול, שלעולם איננו מסתיים. אריך פרום כתב על המנוס מחופש, ובאסקפיזם הזה ניתן לפגוש בכל מקום שאליו נפנה את ראשנו. אנו נדרשים כאן לסוג של התגברות עצמית. ואל הארץ הזאת תגיע דרך המדבר.

”עבדים היינו” איננו רק ציון של זיכרון אלא התחייבות לא להיות עוד עבדים ולמגר את העבדות על צורותיה. גם המשעבד, המנצל והמדכא אחרים לא יכול להיות חופשי בעצמו. המחויבות שלנו כלפי האחרים – הגֵרים בארצנו, הנכבשים על-ידנו – גדולה עוד יותר. “הבא עבדים לכנען, וכנען תהפוך עד מהרה למצרים שנייה”, כותב מייקל וולצר בספרו ‘יציאת מצרים כמהפכה’.

16042011147חירות איננה היעדר מגבלות, ודאי לא היעדר מחויבות. היא מושגת דווקא בשלן ובמסגרתן. היא גם מסוג המטרות שלעולם לא תושג במלואה. המאמץ להיות חופשיים הוא מאמץ תמידי. כל זמן הוא טוב להתחייב לו ופסח – טוב במיוחד.

איפה אתם בסגר?
אקסודוס
עבדות, חירות והבטחה

התמונות: מהגינה, ש(חג)האביב פרץ אליה. חג שמח.

Read Full Post »

הבוקר שמעתי ברדיו על גזירה חדשה של הרבנות לקראת פסח. רשתות השיווק והמרכולים יידרשו לחסום את הברקודים של מוצרים שאינם כשרים לפסח, כך שאי אפשר יהיה לשלם עבורם בקופה. לא מספיק לרכז את החמץ מאחורי נילון/וילון/סדין, כנהוג עד כה.
הרב הסביר שמי שרוצה תעודת כשרות צריך לציית להוראות הרבנות בעניין. כמו שמקום כשר לא יכול להכניס בשר טרף, כך מקום כשר לפסח לא יכול למכור מוצרים שאינם כשרים לפסח. מדובר רק במה שהוא בבחינת "חמץ ודאי", הרגיע. לא אורז, קטניות וכיו"ב, שאינם כשרים לפסח רק על פי עדות אשכנז, למשל. גם מוצרי תינוקות הוצאו מהחוּמרה. המשך…

Read Full Post »

עבדים היינו –

לא מקורי במיוחד לגייס את חג החירות לעניין מבקשי המקלט המגיעים אלינו בשנים האחרונות דרך מצרים. יציאת מצרים משלהם. עם כל ההבדלים, כמובן.
הפעם אני רוצה להתייחס אל צד אחר של העניין, הקשור אף הוא לחירות ולחג החירות, אבל ליציאת מצרים שלנו. כמעט מדי פסח אני מזכירה כאן את 'יציאת מצרים כמהפכה' של מייקל וולצר, ואת הפרשנות הפוליטית הנפלאה שהוא מביא לסיפור ההיסטורי הזה. בסיומה של יציאת מצרים, אומר לנו וולצר, נהפך עם ישראל מערב רב של עבדים לאומה המאוחדת בשותפות מרצון, באמנה חברתית, תחת שלטונה של חוקה. בפסח לפני שלוש שנים כתבתי קצת על הקשר בין חוק לחירות. שעיקרו חירות מתוך הסכמה חופשית, התחייבות מרצון. החירות המדינית מושגת באמנה החברתית שבה מתחייבים בני ישראל לחיות על-פי כללי התנהגות משותפים וליטול אחריות למעשיהם. רק אז הם נהפכים מעבדים לבני-חורין.

– עתה בני חורין?

בישראל היום אין מנגנון עצמאי המטפל במבקשי מקלט המגיעים לארץ, בודק וקובע האם להעניק להם מעמד של פליטים אם לאו. אנו סמוכים בעניין זה על שולחנו של האו"ם והמנגנון הקיים כאן הוא שלוחה של נציבות האו"ם לפליטים בג'נבה. שלוחה כזאת מתאימה למדינות מתפתחות. היא ממילא גם לא עומדת בעומס המוטל עליה בשלוש השנים האחרונות. בסדנה בינלאומית שהתקיימה באוניברסיטת ת"א לפני כשבועיים, דובר על כך כי הגיע הזמן שישראל תמסד מנגנון עצמאי משלה. מנגנון כזה אין פירושו שכל מבקש מקלט מקבל מעמד של פליט. דווקא כדי לבדוק את טענותיה של המדינה כי רוב האנשים שבהם מדובר אינם פליטים (אלא מהגרי עבודה), חיוני להקים מנגנון כזה. התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל על-פי אמנת הפליטים דורשות כי היא לא תחזיר פליט למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. קיימות גם עילות נוספות, רחבות מאלה המצוינות באמנת הפליטים, המבססים לעיתים חובה של המדינה לא לגרש אדם (אם נשקפת לו סכנת עינויים, לדוגמא, או על בסיס הומניטרי אחר). כן, זה דורש הקצאת משאבים וכוח-אדם. אחד ממחירי החירות. העמידה ברשות עצמנו. אין זה אומר שכל מי שמגיע לשטח המדינה זכאי להישאר בה. גם מי שמקבל מעמד של פליט איננו קונה בה בהכרח מעמד של קבע. אבל כדי לבדוק האם ניתן להחזיר אדם למקום שממנו בא – יש למסד מנגנון כזה, וזה מה שישראל מתחמקת ממנו בעקביות. יש לזכור גם הקשיים שבהם אנו נתקלים כאן אינם ייחודיים, וכמעט כל מדינה חווה אותם.
ממה שנאמר בסדנה אולי הכי חשוב לזכור הוא, כי לא מבקשי המקלט נוגסים בריבונותה של מדינת ישראל (או של כל מדינה אחרת) לקבוע מי יבוא בשטחה ומי יראנה מנגד. זוהי אמנת הפליטים שעושה זאת. וישראל הסכימה לחתום עליה מרצונה. היא חתמה כמדינה ריבונית, עצמאית, מתוך חירות מדינית. שצריך לקיים אותה. גם את החתימה וגם את החירות המדינית. אחרי הכול, מזכיר לנו וולצר, "הבא עבדים לכנען, וכנען תהפוך עד מהרה למצרים שנייה".

היום אתם יוצאים

ישראל גם מייצאת מבקשי מקלט, לא רק מקבלת. בין 2006-1990 קיבלו 1,461 ישראלים מעמד של פליטים בקנדה. בעיקר בקוויבק. ברוב המקרים מדובר בעולי חוק השבות שאינם יהודים, שטענתם בדבר אפליה בישראל על רקע דתי הקימה להם, לדעת הטריבונל העצמאי המופקד על הנושא, מעמד של פליט (!). את המידע המעניין הזה קיבלתי בכנס על הגירה בישראל ובקנדה שהתקיים במרכז האקדמי רופין. מיד התעורר שם ויכוח עד כמה טריבונל זה אכן "עצמאי", שכן חבריו ממונים על-ידי הממשלה, ועד כמה החלטותיו מוגבלות להענקת מעמד של פליט אך ורק על-פי האמנה או גם לעילות הומניטריות נוספות שאינן מנויות בה. ויכוח שמעיד, כנראה, על האופי הפוליטי בחלקו, לפחות, של ההחלטות.

– ושפחות נשארנו

הקריקטורה בהארץ אתמול לא מעלה אפילו חיוך מר. החלוקה המגדרית במשפחה ברורה: האשה טורחת אצל התנור, טרודה ומזיעה. הגבר מסתפק בזירוזה כשהוא צופה מהחלון ורואה את האורחים המתקרבים. אבל הכי מדכא זה הדור השני. בעוד שהילדה עוזרת לערוך את השולחן, הילד… משחק על המחשב. ככה מונצחת חלוקת התפקידים המגדרית ועוברת הלאה. בכל דור ודור.
חג שמח ושפע חירות.

Read Full Post »

עושים סדר

[פוסט פוסט פסח]

איכשהו נדמה לי שהשנה נחשפתי ליותר התבטאויות של אנשים שלא עושים סדר (פסח…) ומסבירים למה. חלקם יותר בחן, חלקם, כהרגלם – בגסות רוח. אני מבינה אותם מאד. למען האמת, שנים רבות לא עשיתי סדר מאותן סיבות. המשפחתיות החונקת; התחושה שזה לא מדבר אלי; הרצון לבעוט בכל מה שעושים רק כי "צריך" (או הבן-דוד היותר גרוע שלו, כי "כולם עושים"). בקיצור, כי זה מעיק. מצד שני, לא ברור למה מי שבאמת הופך את הסדר לערב רגיל, כמו שעשיתי כ-16 שנים ואולי עוד אחזור לעשות – צריך לנפנף בזה. (טוב, אולי למטרות הסברתיות…).

אבל נתקלתי גם בכאלו שהתיעוב שהם רוחשים לפסח לא נובע מכך שזהו הכיעור המשפחתי בהתגלמותו בעיניהם, אלא מכך שהם מרגישים שלא מובן להם על מה מדברים שם ומה רוצים מהם. זה דווקא נראה לי חבל. כי אם כבר עושים סדר – בין אם כי רוצים בין אם כי מתפשרים – כדאי להבין ועוד יותר כדאי לצקת בו משמעות. כמו כל דבר שעושים בחיים. בשלוש השנים האחרונות כן עשיתי סדר. בחברה שבה לא רק הסבירו לכל מי שלא הכיר מה המשמעות של כל מנהג, אלא התדיינו, התווכחו ובעיקר יצקו משמעות מודרנית ורלבנטית בטקסט העתיק. זה יכול להיעשות בצורות שונות. אפשר להוסיף טקסטים; אפשר לדלג על "שפוך חמתך" (כמו שעשינו); אפשר לכתוב טקסט מחודש. ההגדה הקיבוצית, לדוגמא, היא בעיני תרומה תרבותית נפלאה לתרבות הישראלית המתחדשת.

על מה מתדיינים בערב פסח? קחו את מושג החירות, למשל. התשובה לארבע הקושיות היא "עבדים היינו לפרעה במצרים". האופן השונה שבו מציינים את ליל הסדר ("מה נשתנה?") נועד לדאוג לכך שלא נשכח שהיינו עבדים. אפשר לפרש את "עבדים היינו עתה בני חורין" כהבעת משאלה או החלטה נחושה לעולם לא לשוב להיות עבדים. ואפשר גם לזכור עד כמה מושג החירות הוא דיאלקטי. עד כמה חירותנו איננה יכולה להיות מותנית בשיעבודם של אחרים. שהמנצל איננו יכול להיות חופשי; שהמדכא עם אחר איננו יכול להיות חופשי, שהשותקת מול העבדות המודרנית והסחר בבני-אדם איננה יכולה להיות חופשית. לא רק שהמדכא, המנצלת והמשעבד בעצמם אינם חופשים, בגלל תלותם בעבדיהם. אלא שכל עוד תופעות כאלו קיימות בעולם – אין בו חירות. ואנחנו, כידוע, צריכים לעשות תיקון…

רשימות פסח קודמות:
חירות, עבדות והבטחה
אקסודוס
איפה אתם בסגר?

Read Full Post »