Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘פרטיות’

משרד הבריאות מתכוון להחמיר את הנהלים ללידות בית.
לא כל הנהלים החדשים המוצעים נראים לי בעייתיים או מופרכים על פניהם (למשל, קרבה סבירה לבית חולים). אבל ההנחה העומדת בבסיסם, והנאמרת מפורשות, היא ש"ככלל, יש להעדיף ביצוע לידות בחדרי לידה בבתי חולים מוכרים ומורשים". יש בקיאים ממני בנושא, שיציעו נתונים אודות הסיכון שיש בלידה בבית חולים (לא המקום הכי בטוח והיגייני בעולם, ככלל) לעומת לידה ביתית. חלקם מתבטאים בכתבה. השאלה היותר מעניינת, ומטרידה, היא מהי המוטיווציה המסתתרת מאחורי היוזמה. על-פי מבקריה, ההתנגדות של הממסד הרפואי ומשרד הבריאות ללידות בית נובעת מטעמים כלכליים. בתי-החולים מקבלים עבור כל יולדת סכום נכבד למדי, מה שגורם להם להתחרות על היולדות. נראה שזהו התחום היחיד כמעט שבו קיים חופש בחירה גדול ברפואה הציבורית, המשחק בהחלט גם לטובת היולדות. אבל חופש בחירה צריך לכלול גם את האופציה ללדת מחוץ לבית חולים.

המשך…

Read Full Post »

הרשת מדברת על פרשה של תלונה על אונס, שלבקשת החשוד בה הוצא על זהותו צו איסור פרסום. הנושא חשוב. אבל בדרך התערבבו להן כל מיני טענות, אמירות והכללות לגבי איסור פרסום, שאינן מדויקות. לעיתים בתום לב, מתוך אי-ידיעה או אי-הבנה. לעיתים כדי לחזק את הטענה בדבר יד מכוונת ומדיניות העומדת מאחורי כל איסורי הפרסום כולם, כאילו היו זהים ועשויים מקשה אחת.

אני, מה לעשות, מאמינה בחשיבותו של הדיוק. והפסח טרם נגמר רשמית, אז אפשר עוד לעשות סדר.
יש הבדל בין איסור פרסום כללי לבין צו איסור פרסום (צא”פ) ספציפי המוצא על פרשה מסוימת. ויש הבדל בין צא”פים המוצאים לבקשת המשטרה או השב”כ לצרכי חקירה לבין צא”פ המוצא ע”י חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, מתוך מטרה לשמור על פרטיותו. נראה כי בישראל יש שימוש-יתר בראשונים. כתבתי על כך כאן. (אף כי מכיוון שלעיתים מוצא צא”פ על עצם הצא”פ, הנתונים המדויקים לא נמצאים במערכת, כפי שמוסבר שם).

המשך…

Read Full Post »

הפוסט הזה לא יעסוק ביורם זק ובשערורייה שנוצרה סביב התבטאותו, המכונה משום מה “פליטת פה” אף כי היא רחוקה מלהיות כזאת. אלא, באחת הסוגיות שעולה מהדיון שהתפתח סביב העניין. והוא הצורך והראויות של ההפרדה בין הפומבי לפרטי ובין הדברים שנאמרים בכל אחת מהזירות. יש המלינים על כך שכבר אי-אפשר לדבר בחופשיות אפילו בשיחות פרטיות. שזה מעקר את השיח. (אמירתו של זק איננה דוגמא לשיחה פרטית, כמובן). יש הקובלים על צביעותה של ההבחנה בין הפרטי לפומבי בהקשר זה; הבחנה הגורמת לנו להימנע מלומר את שעל לבנו אם זה אינו עומד בכללי הנימוס או התקינות הפוליטית.

המשך…

Read Full Post »

זהירות מיוחדת נדרשת מן התקשורת בבואה לצלם ולראיין ילדים. שתי המערכות הנורמטיוויות שאליהן כפופים עיתונאים – המשפטית והאתיקה העיתונאית – קבעו כללים מיוחדים וחמורים במיוחד בכל הקשור לחשיפת ילדים בתקשורת. העיקרון המנחה הוא כי טובתו ושלומו של הילד מועדפים על פני כל עיקרון וערך אחר. “גורלה של הילדה, טובתה ובריאותה הנפשית, עדיפים במקרה זה על זכותם של כלי התקשורת לדעת ולהודיע לציבור” (השופט אלון, בג”צ 243/88). המועצה לשלום הילד יחד עם מועצת העיתונות בישראל הוציאו בזמנו ברושור בנושא חשיפת ילדים בתקשורת, המפרט את ההנחיות הרלוונטיות. ככלל, קיים איסור לפרסם צילום או פרטים מזהים אחרים של מי שטרם מלאו לו 14 שנים, בנסיבות העלולות לפגוע בשמו, בפרטיותו או ברווחתו, אלא בהסכמת הוריו או אפוטרופסו ואם קיים עניין ציבורי בפרסום המזהה ובמידה הראויה (סעיף 10.א לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות).
מעל לכל ההוראות הנ”ל, מרחפת זכות היסוד המוקנית גם לילדים: הזכות לפרטיות.

אך מה קורה כאשר המפירים את זכותם לפרטיות, החושפים אותם לעדשת המצלמה או לכל עין סקרנית בעיתון אינם העיתונאים אלא ההורים עצמם? אלה שכביכול מורשים לעשות זאת?

אינני צופה ב’מחוברים’ ולא קוראת את דנה ספקטור. יש גבול לכמה נמוך אפשר לרדת ולבזבז את הזמן. אבל הבאזזז לא פסח גם עלי. הימנעות מכל פיסת מידע על התכנית המדוברת ועל נישואיה של “העיתונאית” הכוכבנית נהפכה לאחרונה למשימה קשה במיוחד. במיוחד כעת, כשאני מרותקת לבית למשך כמה שבועות. פה איזה אייטם אצל גיא פינס בזמן הכנת ארוחת הערב, שם ראיון בווינט עם “אשתו של”. שיתוף פעולה עם מכונת היחצ”נות המשומנת, והצטלמות בפוזות אה-לה mad man לתמונות שער של ירחונים זה חלק מהמשחק. כשזה נעשה על-ידי מי שמציגה את עצמה כמתנגדת לתכנית (כלומר, להשתתפותו של בן זוגה בה) זה נהפך למגוחך מה, אמנם. כשאחרת מתלוננת על כך שאנשים מרשים לעצמם להעיר לה הערות על חיי הנישואים שלה – אחרי שחשפה כל פינה מוצנעת שלהם קבל עם ועדה מעל המסך הקטן – נו, טוב.

אבל המטריד באמת הוא שיש ילדים בתמונה. תרתי משמע. שהוריהם חושפים אותם כחלק מחייהם, בטור בעיתון או פשוטו כמשמעו אל מול המצלמה. חלקם הרבה מתחת לגיל הסכמה כלשהו. אינני עוסקת כעת בפן המשפטי כלל, אלא בפן הנורמטיווי והמוסרי. לילדים תמיד יש פוטנציאל לסבול מהבחירות של הוריהם. החל מהיכן יגורו וכלה בלאיזה גן יילכו. מה שיותר קשה לקבל הוא את הפיכתם של הילדים האלה לילדי הבאזז. הדריסה של פרטיותם וצנעת חייהם בשם תשוקת הוריהם להיות לסלב. רוצים להתפשט מול פני כל האומה? “ללכת עד הסוף”? be my guest; אעביר ערוץ. את הילדים השאירו מחוץ לפריים.

עוד: שלוש הערות על פרטיות

Read Full Post »

לאחר שבמקור היא נכללה באופן שערורייתי במסגרת חוק ההסדרים, הוצאה ממנו הצעת החוק המרחיבה סמכויות חיפוש לשוטרים. כעת הופץ תזכיר חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (סמכות חיפוש לשוטר). ומעניין לעיין בו.

תכלית הצעת החוק היא מאבק באלימות הגואה, ולשם כך היא מבקשת להכניס תיקון בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס”ה-2005. תיקון שירחיב את הכלים שבידי המשטרה ויאפשר לשוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, במקומות מוגדרים מראש. החיפוש נועד לשם בדיקה אם אדם נושא עמו שלא כדין נשק. זאת אף אם לא קיים חשד סביר בדבר נשיאת נשק או בדבר כוונה לעשות בו שימוש.

המשך…

Read Full Post »

כי (מ)ידע הוא כוח והילדים הם רכוש המדינה

הקמת מאגר מידע על תלמידים בישראל, שאין לו כמעט אח ורע מבחינת היקף המידע הנאגר בו ורגישותו, תוסדר אם תתקבל הצעת חוק ראמ”ה: רשות ארצית למדידה והערכה במשרד החינוך. הצעת החוק אמורה להגיע ביום ראשון לוועדת השרים לענייני חקיקה. הדברים מתפרסמים היום בהארץ. כמו גם בקשתה של המועצה הציבורית להגנת הפרטיות (שאני חברה בה) משר המשפטים, לעכב את הדיון בהצעת החוק עד שיתוקנו בה הסעיפים הפוגעים בפרטיות. והפגיעה קשה.

המשך…

Read Full Post »

בעוד אני חוככת בדעתי אם לא לפרוש מפייסבוק לחלוטין (אני טרייה שם מאד), במחאה על הפגיעה בפרטיות שנעשית בראש חוצות וברי”ש גלי – היא פשוט לא חשובה! – הפנו את תשומת לבי לראיון עם פרופ’ שיזף רפאלי וד”ר יאיר עמיחי-המבורגר שהתפרסם במדגיש. הטענות של רפאלי לא חדשות. התייחסתי אליהן בזמנו ברשימה די מפורטת שמנסה להסביר למה פרטיות היא חשובה. ואני מביאה אותה להלן בשידור חוזר. 

 יש להבין שבעוד שפייסבוק מבקשת למגר את הפרטיות שלנו בדרכה להשתלט על האינטרנט מתוך מניעים כלכליים גרידא, כאן באים אנשים שהם בעלי מעמד בחקר האינטרנט ותרבותה, כמו רפאלי, וקובעים שהיא באמת לא חשובה. שמייחסים לה משקל יתר. יש גם בעיה בעובדות. כך, אפילו העובדה שמרשם האוכלוסין מסתובב חופשי ברשת ונוצל ע”י אינטרסים פרטיים למטרות רווח, היא עבור רפאלי בגדר “אגדה אורבנית” .

בוודאי שלפרטיות יש מחיר. בוודאי שצריך להיות מודעים לו. אבל לא פחות כך מודעים למחיר של איבודה. ובעיקר מיודעים על כך שזה מה שעושים לנו. את זה – הסכמה מדעת, אם תרצו – פייסבוק לא עושה, כמובן. כן, אפשר וצריך לעמוד על המשמר ולשנות את הגדרות הפרטיות בכל פעם שלפייסבוק מתחשק להשתלט על עוד נתח של האינטרנט, ולמכור לשם כך את הפרטיות שלנו. אבל השיטה של opt out, מעבר לכך שהיא דורשת יידוע שלא מתבצע, היא בעצמה פגיעה בפרטיות. כי במקום שהפרטיות תהיה חזקה שאני יכולה לוותר עליה, הוויתור שלי, מבלי שנשאלתי, נהפך לחזקה ולברירת המחדל.

אז הנה התשובה שלי: אסון החברה השקופה.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »