Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘פשעים נגד האנושות’

כלבי זיכרון מאת מדלן טיין. מאנגלית: ברוריה בן-ברוך. כתר 2013, 192 עמ'.

רדופים על-ידי עברם, יוצאים שני חוקרי מוח המתגוררים כיום בקנדה למסע. הירוג'י, בן למשפחה יפנית, נעלם יום אחד ממרכז המוח במונטריאול. הוא יוצא לחפש אחר אחיו, ג'יימס, רופא בצלב האדום שנעלם בקמבודיה. שלושים שנה אחרי מסע החיפוש הקודם שלו, בתום המלחמה שם. ג'ייני, תלמידתו שהגיעה מקמבודיה וכיום חוקרת מוח עצמאית באותו מרכז, יוצאת בסופו של דבר בעקבותיו, כשהיא משאירה מאחוריה את משפחתה החדשה, בן זוג ובן קטן. אך מסעה העיקרי הוא בזיכרון. קרעים קרעים. ערבוביה של מציאות קשה מנשוא וחלום או הזיה. שהם לעיתים הדרך היחידה לשאת את משא הזכרונות הזה או לשחזר אותו בדרך שניתן יהיה לשאת אותו. גם מסעה של ג'ייני הוא במובן מסוים בעקבות אח אובד. אך לא כזה שעוד אפשר לחפש אחריו.

המשך…

Read Full Post »

פשע! נגד! האנושות!

קשה לכתוב טור שבועי בעיתון על סוגייה אחת. כל עיתונאית מכירה את התחושה: לפעמים צריך לחפש מתחת לאדמה את הנושא, את הזווית, את הייחודיות; לא לחזור על עצמך. התוצאה, לפעמים, היא שנכתבות שטויות, או שהכותב מפליג למחוזות רחוקים שהקשר בינם לבין מה שהטור אמור לעסוק בו קלוש.

קשה לי במיוחד לבקר טור פמיניסטי, שעצם קיומו בתקשורת הוא ברכה. אבל כשצריך אז צריך. לצפי סער זה קורה יותר מדי לאחרונה והטור היום של ‘גברת מג’ונדרת’ הוא דוגמא בולטת. האייטם הראשון עוסק בגירוש הילדים הסודאניים. זה מושווה לחטיפת ילדי תימן ונקבע שהוא מהווה פשע נגד האנושות. שכולנו משתפים איתו פעולה.

המשך…

Read Full Post »

למה הידיעה הזאת כל כך מזעזעת אותך? הרי אנחנו מוצפים באלימות מכל עבר. והאב שירד להשתיק את הצעירים שהרעישו ונדקר למוות? הרי כבר מזמן את מרגישה שצריך להלך בעולם עם גבס על הנשמה, או למצער להפסיק לקרוא באתרי החדשות.

אז הכול מזעזע. יש דברים שנאלמים מולם; יש דברים שלא מבינים את ההסבר להם; ויש דברים שדווקא קיים הסבר שאפשר להציע, והוא ראוי להישמע.

אלה חדשות ישנות מאוד שלאונס אין קשר למין. אונס הוא אקט של שליטה והפעלת כוח. ולכן רוב רובם של מעשי האונס, מה לעשות, מתבצעים על-ידי גברים כנגד נשים. ומיעוטם על-ידי גברים כנגד גברים.

המשך…

Read Full Post »

רק לפני יומיים ראיתי את מירנדה מ'סקס והעיר' מדברת בצ'כית עם קארי, ואתמול נחתתי הישר אל העצומה החדשה הקובעת כי פינוי התנחלויות הוא פשע נגד האנושות.

אמנת רומא קובעת, בין היתר, מה נחשב לפשעים נגד האנושות לצורך שיפוט בבית הדין הפלילי הבינלאומי. אני שמחה להביא, כשירות לציבור המתנחלים, את הרשימה המלאה (סעיף 7.1 לאמנה):
"לצורך האמנה הנוכחית, פשע נגד האנושות משמעו כל אחת מהפעולות הבאות כאשר היא מבוצעת כחלק ממתקפה נרחבת ושיטתית המופנית כלפי אוכלוסייה אזרחית, מתוך ידיעה:
א) רצח.
ב) השמדה.
ג) שיעבוד.
ד) גירוש או טרנספר כפוי של אוכלוסייה.
ה) מאסר או שלילה חמורה אחרת של חירות גופנית תוך הפרה של כללים יסודיים של המשפט הבינלאומי.
ו) עינויים.
ז) אונס, עבדות מינית, זנות כפויה, הריון כפוי, עיקור כפוי, או כל צורה אחרת של אלימות מינית בחומרה דומה.
ח) רדיפה של קבוצה מזוהה על בסיס פוליטי, גזעי, לאומי, אתני, תרבותי, דתי או מיני כפי שמוגדר בפסקה 3, או כל בסיס אחר המוכר באופן אוניברסלי כבלתי-מורשה במשפט הבינלאומי, הקשור לכל פעולה שאליה מתייחסים בפסקה זו או לפשע שנמצא בסמכות שיפוטו של בית הדין.
ט) העלמה כפויה של אנשים.
י) פשע האפרטהייד.
י"א) פעולות לא-אנושיות אחרות בעלות אופי דומה הגורמות במכוון לסבל קשה או לפגיעה חמורה בגוף או בבריאות הגופנית או הנפשית."

לא מצאתי ברשימה הזאת פינוי אוכלוסייה אזרחית ממקום מושבה הלא-חוקי על-פי הדין הבינ"ל בחזרה אל גבולות מדינתה, תוך מתן פיצויים. לא, ברצינות: למרות הניסיון הפאתטי להיאחז בסעיף ד', פינוי שכזה איננו בגדר פשע נגד האנושות ולא יכול להיחשב לכזה. אין זה אומר שפעולה כזאת לא מעוררת בעיות, בעיקר לגבי דור שני ושלישי של מתנחלים. כתבתי על זה כאן. אבל אלו שהלכו בעצמם להתנחל ידעו היטב שישיבתם בשטחים היא זמנית, וכי מעמדם של ישוביהם ייקבע בהסכמים. בית המשפט העליון קבע זאת כבר בבג"ץ בית-אל.

Read Full Post »

בזמן שהעולם ציין עשור לרצח-העם ברואנדה ונשבע שוב "לעולם לא עוד", זה קרה שוב, בסודאן: טיהור אתני רחב היקף המגיע לכלל ג'נוסייד. בחבל דארפור שבסודאן, מיליציות ערביות בחסות הממשלה רוצחות, אונסות ומגרשות את בני השבטים האפריקנים השחורים ומעלות את כפריהם באש. מי שניצל גווע ברעב ובמחלות במחנות. ההערכות מדברות על 30 אלף הרוגים, מעל מיליון עקורים ויותר מ-100 אלף פליטים שנמלטו לצ'אד. חייהם של 350 אלף בני-אדם נוספים נתונים בסכנה בתנאים הנוכחיים.

האו"ם מגנה אך איננו שולח כוחות, מארה"ב והאיחוד האירופי נשמעו דיבורים רפים, הליגה הערבית והעולם המוסלמי – שותקים;  והשוחט – ממשיך לשחוט.

ענישה על פשעים נגד האנושות, ככל ענישה, באה לאחר מעשה. מי שיכול לעצור, אולי, את המעשים האלו בעת התרחשותם הוא הגוף שהוקם בין היתר לשם כך – האו"ם. אך באופן המזכיר את המקרה של רואנדה, המדינות האפריקניות החברות במועצת הביטחון מסכלות את התערבותה, בתואנה שתהא זאת "התערבות בענייניה הפנימיים של סודאן". המדינות האחרות אינן מפעילות את הלחץ הדרוש לכך, מטעמים פוליטיים שונים.
לו היו מעשי הזוועה האלו נעשים בידי מדינה מן המערב, היה קול הזעקה כבר עולה השמיימה, על עוולות הקולוניאליזם. אבל אותם חיים של אותם בני אדם בדיוק שווים כנראה פחות כאשר מי שטובחים בהם הם בני העולם השלישי עצמם. הציניות חוגגת, והחרפה היא חרפת כולנו.

וסודאן? טוב ששאלתם. בחודש שעבר היא נבחרה שוב כחברה בנציבות זכויות האדם של האו"ם.

אמנה בדבר מניעת והענשת הפשע של רצח עם

התפרסם גם, בשינויים קלים, כמכתב למערכת הארץ

Read Full Post »