Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘צדק’

בחוגים פמיניסטיים העלו לאחרונה לבחינה את הרעיון להחליף תביעות פליליות על עבירות מין בתביעות אזרחיות. בין הנימוקים: הרצון שהעבריינים ישלמו מכספם ושהנשים יקבלו קול בהליך, בין השאר יבחרו את באי-כוחן במקום שהמדינה תייצג אותן. לכך מתוספות מחשבות על תכלית הענישה ושאלות קרימינולוגיות הנוגעות לאו דווקא לעבירות מין.

אין בכוונתי להיכנס כאן לדיון מפורט בסוגייה, על שלל קשייה. אלא רק להצביע על הבעיות העקרוניות ביותר שעולות מההצעה הזאת, שבשלה יש לדעתי לדחות אותה על הסף. שלושתן קשורות לרעיון היסודי של הסכם חברתי.

המשך…

Read Full Post »

נאומים בשוודיה מאת אלבר קאמי. מצרפתית: עדינה קפלן, פתח דבר: דוד אוחנה, אחרית דבר: ק.ג. ביורסטרום, כרמל, 90 עמ'; הומניסט בשמש – קאמי וההשראה הים-תיכונית. מאת דוד אוחנה, כרמל, 157 עמ'

פורסם במעריב, 21.7.2000

מדף קאמי בעברית זוכה באחרונה לפריחה מרשימה. 'נאומים בשוודיה', שמצטרף אליו, כולל את נאומו של קאמי עם קבלת פרס נובל לספרות ב-1957, ונאום שנשא כמה ימים אחר-כך באוניברסיטת אופסלה, על 'האמן ותקופתו'. בין שני נאומים אלו, כפי שמסופר לנו הן בפתח הדבר והן באחריתו, הוא נפגש עם קבוצת סטודנטים, ותשובתו להתקפתו של אחד מהם, סטודנט אלג'יראי, נהפכה לקלאסיקה: "בין הצדק לאמי, אני מעדיף את אמי". דוד אוחנה מביא בפתח-הדבר שלו את התשובה המלאה, שהמשפט המצוטט כה רבות נותק מהקשרה:

"בשעה זו מטילים פצצות בחשמליות באלג'יר. אמי יכולה להימצא באחת מן החשמליות האלה. אם אלה פני הצדק, מעדיף אני את אמי". המשך…

Read Full Post »

עת מוכנים להצדיק את הלא-ייעשה בשם הסולידריות הלאומית, מתקוממת הסולידריות האנושית שבי. כאשר אנשים מוכנים לעשות מעשים נוראים לאנשים אחרים, אין זאת אלא משום שהם חדלים להיות בני-אדם בעיניהם. ואני אינני מעוניינת להיות אחותם של אנשים כאלו

איזה קסם יש בה, במלה 'שלי', שמצדיק את הפניית גבנו להכרעותיה של האמת חסרת-הפניות? (ויליאם גודין)

לא כל בני-האדם נולדו אחים. אך כל בני-האדם נולדו שווים. כך, לפחות, קובעת ההכרזה האוניוורסלית לזכויות-האדם,(1) המסמך שמהווה את הבסיס בן-זמננו לדרישות המוסריות של בני-אדם לכבוד אנושי וקיום הגון, מתוקף אנושיותם. אלא שמן העובדה שיש לי זכות, לא נובע שאני יכולה להשתמש בה באופן שמזיק לזכויותיהם של אחרים. ניתן להתווכח על השאלה האם מן הראוי שאנשים יאבדו חלק מזכויות-האדם שלהם עצמם כאשר הם רומסים את זכויות הזולת, אך אני רשאית להתנער מהם באופן אישי. אינני יכולה, ואינני רוצה, להיות אחותם. הערכתי אותם אינה נקבעת על-פי מוצאם הלאומי אלא על-פי האופן בו הם נוהגים באחרים. שום אדם איננו אי ושום משפחה איננה מבודדת; היא חיה בחברה ומקיימת זיקות שונות לאנשים, משפחות וקבוצות אחרות. אם זוהי אהבה, זוהי אהבה שתלויה בדבר.

האם מן הראוי כי ל'אחוות אחים' (brotherhood) יהיה מעמד בהכרעות פוליטיות או מוסריות? בחינה של שאלה זו תיתקל במהרה בשתי אינטואיציות מוסריות, שדומה כי הן מתנגשות ביניהן: זו אשר מתבטאת בציווי המוסרי "עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין",(2) וזו הקובעת כי הצדק הוא עיוור, ועל-כן דורשת לא לשאת פנים. המשך…

Read Full Post »