Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘קאנט’

הרעיון לקצץ בקצבאות הילדים של מי שלא מחסנים את ילדיהם עורר בי מלכתחילה אי-נוחות רבה. ראשית, משום שחיסונים אינם חובה על פי דין בישראל. כך שיש קושי בהטלת סנקציה על מי שבוחרים לא להישמע למה שהוא בגדר המלצה בלבד. התיקון המוצע בחוק הוא תיקון לחוק קצבאות ילדים המאפשר את הקיזוז, לא חוק המחייב חיסון. שנית, משום שקצבאות הילדים ניתנות להורים בגין ילדיהם ויש בכך פגיעה בילדים שאינם אחראים לבחירת הוריהם. עתירה נגד ההחלטה, הטוענת בעיקרה כי מדובר באפליה, תלויה ועומדת בבג”צ.
בואו נתבונן על זה רגע יותר מקרוב.

המשך…

Read Full Post »

צחי הנגבי הורשע בעבירה של עדות שקר. זהו אחד ההקשרים שבהם שקר אסור בחוק. הם די מעטים. הונאה היא דוגמא נוספת. אבל תודה לאל, עדיין לא מעמידים אנשים לדין כי הם אומרים לחברים שלהם שיש להם מחויבות משפחתית קודמת ולכן לא יוכלו להגיע למסיבה שלהם. או להיפך. ואפילו לא על שקרים הרבה יותר רציניים ומזיקים בעליל.

בכל שאר ההקשרים משאירים את השקר לתחום המוסר, וגם שם מעמדו מורכב. בדרך-כלל אנחנו אוהבים לספר לעצמנו ששקרים לבנים מותרים כי הם נועדו לא לפגוע בזולת. וזאת הרי מטרה חשובה. למה שנגיד לאותם מזמינים מהפסקה הקודמת: “שמע, לא בראש שלי. אני לא סובלת את המסיבות שלך”? אפשר לזרוק הכול על הארוחה המשפחתית שהוזמנו אליה במקביל. ואז לשבת בבית ולראות את סיינפלד בפעם המאה. כל זה נכון, אבל צריך לזכור גם שהרבה פעמים אנחנו מייצרים שקרים לבנים כדי להקל על עצמנו יותר מאשר כדי לחמול על הזולת. ואפשר להשתמש באותה דוגמא עצמה לצורך זה. פשוט לא בראש שלנו שוב לפגוש את ר’ וס’. יש לנו דברים יותר מעניינים לעשות. סיינפלד כבר אמרנו?

המשך…

Read Full Post »

עמנואל שלי

"לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד".

כך פותח את ספרו הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות הפילוסוף הדגול עמנואל קאנט, שהיום מציינים 200 שנה למותו.
תמיד טוב לחזור אל הספרון הזה, מעט המחזיק את המרובה. קאנט הציב רף גבוה מאד להתנהגות המוסרית. אבל הוא אמר מפורשות כי אין לו תשובה לשאלה מדוע עלי להיות מוסרית. רק איך לנהוג אם ברצוני להיות כזאת.

על-פי שלוש ביוגרפיות חדשות, הוא אפילו לא היה כזה קרש כפי שנהוג לחשוב.

Read Full Post »

שלוש מהפכות קופרניקניות מאת זאב בכלר. אוניברסיטת חיפה-זמורה ביתן, 418 עמ' + ביבליוגרפיה ומפתח

פורסם במעריב, 17.3.2000

ספרו של פרופסור זאב בכלר הוא דיון ביקורתי בהתפתחות של פילוסופיית המדע מהמאה ה-17 ועד המאה ה-20. במרכז הדיון נמצאת התזה בדבר התרוקנותה של פילוסופיה זו מכל מידע על העולם כישות ממשית הנמצאת שם בחוץ, שבאה בד-בבד עם הדרישה המתודית והאפיסטמית לוודאות.

דרישה זו משמעה המעשי הוא התגברות על כל ספק, בעוד שפילוסופיה אינפורמטיבית – שאומרת לנו דבר-מה על העולם הממשי – כרוכה בהכרח בספק מתמיד. ספק זה מייאש את החפצים בוודאות, אך הוא הכרחי לפילוסופיית המדע האינפורמטיבית, שבה דוגל בכלר. אפשר לתמצת אותה בטענה, כי "לעולם צורה משלו שאינה תלויה בהכרתנו אותו, ולכן, מבין כל התיאוריות התואמות את התופעות יש רק תיאוריה אחת שהיא אמיתית, משום שרק היא מתארת צורה זו" (עמ' 17). דלדולה של הרוח והפילוסופיה, מתרחש עם המעבר מנסיון לגלות תיאוריות אמיתיות ואינפורמטיביות אל תיאוריות ריקות מאינפורמציה – מעבר שנובע כל כולו מפילוסופיה של יאוש: יאוש מחוסר היכולת להשיג אמת ודאית במדע. המשך…

Read Full Post »