Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘קופת חולים כללית’

בין השאר, כדי להפסיק לקבל דיוור שוביניסטי.

הערב נחת בתיבת המייל דיוור שכותרתו “למה כדאי לך שאשתך תהיה תמיד מאושרת?”. לקופ”ח כללית (סליחה, שירותי בריאות כללית. כולנו “לקוחות”) אין כנראה “לקוחות” נשים (או הומואים, או גברים לא נשואים).

כותרת המאמר שאליו מוביל הדיוור היא המתכון לחיים מאושרים: אשה מאושרת והליד שלו גורס:

עכשיו זה בדוק מדעית: מחקר של כ־400 זוגות נשואים מצא שככל שהאישה מאושרת יותר בחיים המשותפים, כך הבעל מרוצה יותר מהחיים באופן כללי – גם אם הזוגיות לא קוסמת לו. גברים, תתחילו לפנק.

אם זה כל כך דוחק לפרסם את המאמר הזה במסגרת דיוור בריאות (הרי “כללית הכי טובה למשפחה” כידוע), אפשר היה כמובן להציג את תוצאות המחקר תחת כותרת והפניה שלא מדירות למעלה מ-50% מלקוחות הקופה. אבל זה המתכון לחיים מאושרים. חיים הם גבריים, והאושר הגברי הוא המטרה.

את הצימוק של כל הסיפור אפשר למצוא כשרואים מהי כותרת דף האינטרנט של המאמר:
“גבר, אתה רוצה שהאשה תפנק אותך?”
אלא מה.

אני מיד ניגשת למשימה למצוא אשה. אחר כך אשתדל גם לעשות אותה מאושרת. בכל זאת, זה המתכון לחיים מאושרים.

(ואולי יום אחד, כשתהיה לי אשה ואז יהיה לי זמן, אקליד את כל המאמר המופתי של ג’ודי סייפרס “אני רוצה רעיה” שפורסם בקובץ ‘אשה נשים נשיות’).

יש כמובן עוד תשובות לשאלה שבכותרת. אולי נגיע אליהן בקרוב.

Read Full Post »

א. “מרפאה” בקופת חולים. בחדר הכניסה לבדיקה אחות כעסנית עושה טובה וקבלה. אני מסתכלת סביבי ונדהמת לראות שמשמאל שלוש מיטות, כשעל אחת מהן מצונף חולה ישן בחלוק, מתאושש מההרדמה לאחר הבדיקה, בלי שום הפרדה. בחדר תחנת רכבת של אנשים שנכנסים ויוצאים, אני נשאלת (בעמידה) שאלות על עניינים רפואיים רגישים, כולל היסטוריה רפואית ומשפחתית, וחולה שכבודו ופרטיותו מופקרים. אני נותנת ביטוי לתדהמתי.
תוצאה 1 – האחות: “אבל גם את באת לבדיקה”.

תוצאה 2 – הווילון מוסט. מתברר שאפשר.
תוצאה 3 (אחרי שאני מבקשת מהרופאה שכשיוציאו אותי מההרדמה יסגרו את הווילון ב”חדר ההתאוששות” שכזכור הוא גם חדר הכניסה והקבלה) – הרופאה: “טוב, הוא לא ערום”. אני: “הוא לא ערום, אבל לחולים יש זכות לפרטיות ולכבוד”.
התוצאה האולטימטיווית: אני מוכרזת לא רשמית לטראבל מייקר, נהפכת לאויבת המערכת ומקבלת יחס בהתאם.

ב. מתברר שהחדר השני, שאליו עברתי עם חלוק מהחדר (“אבל הוא לא ערום”) ההומה ובו אני יושבת לרגע עם הרופאה כדי לחתום על טופס ההסכמה, הוא הוא החדר שבו מתבצעת הבדיקה הפולשנית. אין דלת בינו לבין חדר הקבלה שבו כל ההמולה שתוארה לעיל. מציבים פרגוד בד קליל ש”יחצוץ”. הפרטיות חוגגת כבר אמרנו. עכשיו גם ההיגיינה.

לא תקציבים ולא עבודה קשה. רק הסטת וילון. לשמור על פרטיות וכבוד. לזכור שהחולה הוא אדם.

ג. אני בוכה כל הדרך הביתה. אבל זה כי הבדיקה לא הצליחה וצריך לחזור עליה.

מה צריך להיות השיעור הראשון בבי”ס לרפואה

Read Full Post »