Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘קרוא וכתוב’

(סיכום שנה אחר)

מאז שהבלוג עבר לפלטפורמה של וורדפרס.קום, בכל סוף שנה אזרחית אני מקבלת דוח על הפעילות באתר. השנה לא הייתי צריכה את הנתונים כדי לדעת שכתבתי פחות. העליתי פוסט פחות מפעם בשבוע (בממוצע), לעומת כתיבה תדירה הרבה יותר בשנים הקודמות (הבלוג קיים מ-2003). זה משהו שהרהרתי בו לאחרונה עוד טרם קבלת הסיכום השנתי. אינני חושבת שמדובר סתם, ודאי לא רק, בעייפות החומר. גם לא רק בסיבות אובייקטיוויות של מחסור בכוח, שהשנה החולפת סיפקה לי בשפע. אלא באיזה שהוא שינוי נרחב יותר, תנועה עמוקה יותר פנימה. ניתן לתארך פחות או יותר את תחילת השינוי הזה, על אף שככל השינויים המשמעותיים (כך נראה לי), הוא איטי ומדורג. שינוי שמקורו בהיסט בפרספקטיבה, בסדרי חשיבות. כך, למשל, אני ממעטת מאוד לצפות בחדשות ואם הרדיו פתוח הרי זה על ערוצי המוזיקה. אני מתעדכנת אמנם באמצעות הרשת, אך דברים רבים מעניינים אותי פחות וחלקם נראים אפילו חסרי חשיבות לעיתים. ומכאן שאני גם פחות מתייחסת אליהם בכתיבתי. הכתיבה עדיין מרכזית עבורי, אבל הדחף הזה לקפוץ אל המחשב כשמשהו שדורש התייחסות קורה – הדחף הזה הצטנן. הבלוג עדיין פוליטי במובן הרחב, אבל אני אולי קצת פחות. הדרך פנימית יותר.

041ללא קשר לבלוג, עדיין לא ברור מה ייצא מהתנועה הזאת פנימה. הרבה פעמים צריך קודם לפנות מקום כדי שדבר מה חדש יוכל להיכנס. ולפעמים די בהיסט במבט: הכול כבר נמצא. רק שלא ראינו, כי לא התבוננו בו. כל כך מרוכזים היינו בלהביט החוצה.

2014 היתה שנה קשה מאוד. כשהתחילה תשע”ד, אמרתי שבטוח שהיא תהיה טובה יותר. פשוט לא יכול להיות שלא אחרי ההתרסקות שבה הסתיימה השנה העברית שקדמה לה. אבל למען האמת, היא ארעה קרוב מאוד לתחילת תשע”ד. ובמושגים שבהם מדובר היא פשוט לא יכולה היתה שלא לצבוע את השנה כולה בצבעיה. כך שהשנה כולה עמדה בסימנה ובסימן הניסיון, אט אט, לגרד את עצמי מהרצפה ולהתחיל להתאושש ממנה. המסע שהתחלתי כמה שנים קודם לכן בצעדים מהוססים קיבל טלטלה נוספת. שעדיין לא נהירה לי אחריתה. ואולי גם לא תהיה. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

אז הנה הזדמנות נוספת להתחיל.
שתהיה 2015 טובה יותר. הברכה וההתכוונות הזאת תמיד רלוונטית.

087

Read Full Post »

כן, איך הזמן רץ…
בדרך כלל לא נהגתי לציין כאן את השנים שחלפו, אבל עשור זה עשור.
במאי 2003 נפתח הבלוג ‘קרוא וכתוב’ באתר רשימות. הרשימה הראשונה פורסמה ב-7.5.03, בדיוק היום לפני 10 שנים.
(פרוייקט רשימות הושק רשמית ב-17.5.03).
באפריל 2010 הבלוג עבר לפלטפורמה הנוכחית.
סה”כ פורסמו 1,184 רשימות.
צפיות: מהמעבר לוורדפרס באפריל 2010 קרוב ל-410,000, ועוד כמיליון וחצי בשנים ברשימות,  מאז שהכניסו שם מונה…
אפשר לעקוב אחרי פרסומים חדשים באימייל (רישום משמאל), ברסס, בפייסבוק ובגוגל פלוס.
אות מיס פיגי מתפרסם בסרגל משמאל ובדף הפייסבוק של הבלוג. זה הרסס של האות.  
לאחרונה נוסף לסרגל הצד כפתור תרומה, המאפשר לתרום דרך פיי-פאל לאחזקת הבלוג כאות תודה לשעות הרבות המוקדשות לכתיבתו. תודה לכל התורמות והתורמים.

‘קרוא וכתוב’: על שם שני הדברים שאני אוהבת ביותר.
הבלוג היה לחלק משמעותי וחשוב בחיי. המעניק לי חירות לעשות את הדבר שאני אוהבת ביותר: לכתוב.  

תודה מיוחדת לאורי ברוכין.
וכמובן תודה רבה לכם הקוראים! ברוכים תהיו.

Read Full Post »

לטור קצר בנושא שפרסמתי בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" ביום שישי 13.10.2006 – ראו כאן

אורהאן פאמוק

הסופר הטורקי אורהאן פאמוק הוא חתן פרס נובל לספרות לשנה זאת. ואם אתם זקוקים לדרבון נוסף כדי לרוץ ולקרוא את ספרו הנפלא 'הספר השחור' – שציטטה ממנו מהווה את המוטו לבלוג שלי מיום היווסדו – הנה לכם ההזדמנות. ספר נוסף משלו שיצא בעברית הוא 'המבצר הלבן', ספר מוקדם מ'הספר השחור' הנופל ממנו לדעתי. אני מקווה שההוצאות העבריות ינצלו את המומנטום של הנובל כדי לתרגם ספרים נוספים של פאמוק, ובעיקר את ספרו האחרון 'שלג'. זהו ספר שבמובן מרכזי עוסק בלב המחלוקת הטורקית כמדינה חילונית שכפתה את עצמה ככזאת על אוכלוסייה דתית ברובה, והפרדוקס שעל-פיו החוקה הטורקית קובעת כי הצבא הוא שומר הרפובליקה החילונית ונדרש להתערב כאשר היא נמצאת בסיכון. מבין ספריו של פאמוק הוא אולי הפוליטי ביותר, ובה בעת זהו רומן לירי וקסום על מקומה של האמנות בתוך החיים האלו, על בדידות ועל חיפוש אחר אהבה.

יצירתו של פאמוק ממוקמת בתפר שבין מזרח למערב, ורואה את טורקיה כגשר אפשרי ביניהם אך גם כזירת עימות קשה בין שתי התרבויות. כתיבתו מיוחדת באופן שבו נארגות אמירות חברתיות ופוליטיות בספרות שהיא לירית במובהק. פאמוק הועמד לדין בשנה שעברה בגלל התבטאותו על הכחשת רצח הארמנים בטורקיה, בגין עבירה על סעיף בחוק העונשין הטורקי שעניינו "ביזוי הרפובליקה הטורקית". כתב האישום אמנם בוטל לבסוף, אך זכייתו של פאמוק בנובל היא מקרה מבחן נוסף למשטר הטורקי, שרוצה מאד להצטרף לאיחוד האירופי.

ו'הספר השחור'? סמטאות איסנטבול הפתלתלות, שבהן מהלך המספר יד ביד עם הקוראים, הן אנלוגיה לסיפור המתפתל, אריג צבעוני רב גדילים השזורים זה בזה, השואב אותנו לתוכו. הקשר בין הספרות לחיים הוא אחד מרבדיו המרכזיים של הספר: הספרות נכנסת לחיים, החיים נכנסים לספרות, הספרים מתכתבים אחד עם השני, מה שהופיע בטקסט בהתחלה מתברר כשייך בכלל לטקסט אחר, או לייצוג ספרותי של חיים. קשה להסביר את הקסם שהוא מהלך על קוראיו, וגם לא צריך. בעיני, חוסר האפשרות (וגם חוסר הטעם) לשים את האצבע על סוד הקסם וההיקסמות קשור קשר הדוק לגדולתה של הספרות הזאת ובכלל. פאמוק הוא אולי מבין הסופרים הנדירים שגורם לנו להאמין כשהוא כותב (בספר אחר) "יום אחד קראתי ספר וכל חיי השתנו", כי הוא עצמו הולך שבי אחרי המילים שהוא מפיק.
"ככלות הכל, שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה". ברכות לאורחן פאמוק מ'קרוא וכתוב', מלוּוֹת בתודה גדולה על הקסם שהוא מעניק לנו, ועל הנחמה.

אריאנה מלמד על האיש שסירב לשתוק
אין זכאי ממנו! – יורם מלצר על פאמוק

Read Full Post »