Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘רופאים לזכויות אדם’

אי אפשר להגיד על ההחלטה להוציא סוף סוף את יגאל עמיר מהבידוד שבו היה מצוי שנים ארוכות בכלא שהיא בעִתה, כי היא הרבה יותר מדי מאוחרת. אבל זאת החלטה שיש לסמוך עליה את שתי הידיים ולברך עליה. כליאה בבידוד היא פגיעה בזכויות אדם ומהווה צורה אכזרית במיוחד של ענישה. היא גורמת הן להפרעות גופניות הן להפרעות נפשיות שעלולות להיות ארוכות טווח. יש לזכור שאין להעניש אסירים מעבר לעונש שהושת עליהם בעצם שלילת החירות שבמאסר. וזה חל גם על רוצחי ראש ממשלה.

לא כך חושבת מפלגת מרצ, המפלגה הנאורה שבאג’נדה שלה זכויות האדם מופיעות די גבוה. לפחות ביומרה. מרצ – המפלגה שהביאה לכם את החוק הפרסונלי של שלילת אפשרות החנינה מיגאל עמיר – מכה שנית. המזכ”ל שלה, דרור מורג, שכשחגי עמיר השתחרר מהכלא אחרי קרוב ל-17 שנים הצהיר “בכל רגע בחיים נזכיר לו מה עשה”, פלט היום את האמירה הבאה, שהתפרסמה רשמית בדף הפייסבוק של המפלגה:

מדובר בהחלטה שגויה ומקוממת שנועדה להעביר מסר סלחני כלפי רוצח ראש הממשלה, שמעולם לא הביע חרטה על מעשיו. עמיר הוא רוצח נתעב ומסוכן שלא ראוי להקלה בעונש והוא עשוי לנצל את מפגשיו עם האסירים האחרים כדי להמשיך ולהפיץ את משנתו הרצחנית.

תודה, מרצ, שאתם מאשרים שוב שזכויות אדם בעיני יותר מדי אנשים וארגונים, ודאי מפלגות – הן עניין פוליטי במובן הרע של המִלה. כזה שהיחס אליו הוא אינסטרומנטלי, על פי עמדותי. כשהן נשללות מהמקורבים לי בדעותיהם – אצעק חמס. כשהן נשללות מאויבי הפוליטיים – אצדיק את הפגיעה ואקרא להמשיך את שלילתן. אנחנו בהחלט יודעים ממי עלינו להתיירא, כפי שכבר כתבתי בעבר.

ותודה אמיתית, ללא ציניות, לרופאים לזכויות אדם, שמן הצד השני ממשיכים לעמוד על העקרונות האוניוורסליים של זכויות אדם, וקראו כבר בעבר להוציא את עמיר מבידוד ולהפסיק את הפרקטיקה הפוגענית הזאת. 

עוד בנושא:
לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים

 

Read Full Post »

היום הוא יום הבריאות העולמי. רופאים לזכויות אדם משיקה קמפיין לסגירת פערים בבריאות. הנה דוגמא אחת.

בתמונה נראות שתי תחנות לבריאות המשפחה. מימין: תחנה סגורה בכפר הבדואי אבו תלול (אל-אעסם). משמאל: תחנה בשיכון בבלי בתל-אביב. שלוש התחנות שנסגרו בנגב ב-2009, בהוראת משרד הבריאות, סיפקו שירותים ל-18,000 בני-אדם.
עוד פרטים כאן
. ורק בריאות, כמובן.

Read Full Post »

לפני שנה וחצי, בתקופה הראשונה של קליטת חמשת הפליטים מסודאן, נקלע א' למצב קשה. גם פיסית וגם נפשית. א' לא הגיע מדארפור. הוא הגיע מאזור אחר בסודאן. אבל זה לא הקל על סיפורו. א' עבר עינויים בסודאן. פניתי לחברת הביטוח הפרטית שבה ביטחנו את הסודאנים. הבעיה שלו לא היתה מכוסה בביטוח. גם בגלל סוג הבעיה וגם כי אין כיסוי לבעיות שהיו קיימות לפני תקופת הביטוח. כמובן שפניתי לרופאים לזכויות אדם. עמותה שאני מכירה היטב במשך שנים כחברה ותומכת, וגם התנדבתי אצלם (לא כרופאה, חלילה). א' התקשה להגיע באותו זמן לת"א, למרפאת העמותה. זה היה טרם הופטר מתנאי חלופת המעצר, ונסיעה כזאת דרשה ליווי של אדם נוסף. היה לי גם חשוב שהוא יגיע לרופא דובר ערבית, כדי שהתקשורת תהיה מיטבית וכדי שהוא יחוש בנוח לשוחח בגילוי לב עם הרופא. לקח זמן למצוא רופא מתנדב של העמותה בתחום הרלוונטי, ודובר ערבית. אבל זה קרה. חברים התנדבו להסיע אותו לביתו של הרופא, מרחק של קרוב לשעה לכל כיוון. בערב באתי לשאול אותו לשלומו. עיניו ברקו כשהוא סיפר לי על הד"ר הנחמד ואשתו. על החברים שהזמינו אותו לקפה בדרך חזרה. לאחר מכן הוא המשיך בטיפול על פי ההמלצה שקיבל.

המרפאה שרופאים לזכויות אדם הפעילה במשך שנים בדרום ת"א קרסה לאחרונה תחת עומס הפליטים וחסרי המעמד המגיעים אליה. חלקם גם היו זקוקים לסוג טיפול שאין ביכולתה של מרפאה ראשונית לספק באמצעות מתנדבים. בעיקר, היא גמרה אומר לא לשמש יותר עלה תאנה לשלטון המתנער מחובותיו (זכויות אדם מגיעות לכל אדם הנמצא בשטחה של המדינה, ללא קשר למעמדו בארץ). היא החליטה לסגור את המרפאה ולהפנות את הזקוקים לטיפול לבתי החולים. תוכלו לקרוא כאן עדכון על המצב כעת. התלבטות ידועה של ארגוני החברה האזרחית היא בין רצון לסייע לנמצאים במצוקה לבין ההכרה שזהו תפקידה של המדינה ולא ראוי לשחרר אותה מחובתה זאת. בעניין שעל הפרק, נטתה כעת המטוטלת לכיוון השני. המאבק עכשיו הוא על כך שמשרד הבריאות יקבל את התקציב הנדרש. תקציב שהמשרד אכן תובע לקבל.
"חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ". זה אפילו רלוונטי יותר מתמיד, עכשיו לפני הפסח.

בלוגרים דורשים מהמדינה לקחת אחריות. הפוסט המתעדכן של שוקי

Read Full Post »