Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘רופא משפחה’

ד”ר שפירא, רופא המשפחה שלי 24 שנים, מילדות עד בגרות, הלך לעולמו בבוקר שבת. קברנו אותו ביום ראשון אחה”צ. כשהובא למנוחת עולמים, הפציעה בינות ממטרים פזורים וקרני שמש אחרונות קשת יפהפיה. מזכירה לנו את הברית המיוחדת בין רופא לחוליו, שהוא היה בעיני הסמל לה. ראש וראשון לרופאים.

מילים קצרות שכתבתי לזכרו.

ד"ר שפירא. רופא ילדותי, נעורי ובחרותי. ה-רופא בה"א הידיעה. רופא כפרי במלוא מובנה הטוב של המלה. רוכב על אופניך לביקורי בית. מקבל אותנו בביתך בחדר העבודה הקטן. תמיד כשצריך. בלי חשבון ובלי שעה. מביא מרפא לאנשים ולקהילה. מסור עד בלי גבול; שואל בשביל לשלומנו ושלום בני המשפחה החולים; מבקר בבית החולים בכל אשפוז; עדין וקשוב; משרה ביטחון; תמיד מלה טובה בפיך; דיאגנוסטן בחסד ומעל הכול – אדם.

כל אדם נחרט בזיכרון ברגע. מתוך הרגעים הרבים זכור לי אחד באופן מיוחד. מילים שאמרת לי באחד האשפוזים של אבא שלי וביקשת למסור לו. המסר לא היה רפואי. הוא היה אנושי ובעיקר ביטא את הבנתך המיוחדת בנפש האדם.

ד"ר שפירא, הרופא שלי. מאז ומעולם שימשת לי אמת המידה לכל מה שרופא צריך להיות. גבוה גבוה מעל כולם, אך ניתנת להשגה. קשה למצוא כמותך בימינו. היום, כשרבים כל-כך השוכחים את שבועת הרופא, נדמה שהמשפט האחד המתמצת את דמותך, כרופא וכאדם, לקוח ממנה: "והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים". אשרינו שזכינו. ועל כך: תודה!

מי יתן ונחמת מעט לבני משפחתו תהיה הידיעה על האהבה וההערכה עד אין קץ שרחשנו לו, אנחנו שהיינו מטופליו.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

yaakov 001

קשת אחרת. צילום: אבא שלי ז”ל

Read Full Post »

כשהייתי בצבא, הוזמנתי יום אחד לבדיקה במחלקה הגינקולוגית של תל השומר. בדיקה הכרוכה בהתבוננות באמצעות מכשיר מיוחד. הרופא חשד שהוא רואה משהו לא תקין. ולא עברה דקה ולחדר נכנס מצעד של אנשים – רופאים, מתמחים, סטאז’רים, סטודנטים או השד יודע מי, כי איש לא טרח להגיד לי – ואחד אחד עברו כדי להתבונן בחלקים האינטימיים של גופי דרך המכשיר. החדר הומה מאנשים שאינני יודעת מי הם, בעוד אני שרועה שם בתנוחה שתוכלו לדמיין, ומרגישה בערך כמו גוש בשר על אנקול.

עברו שנים. מה שכשהייתי פחות מבת 20 חנק את גרוני ולא העזתי לומר (אפרופו החכמולוגים שלא מבינים אף פעם, בנסיבות אחרות, “למה היא לא פשוט הכניסה לו סטירה”), היום לא עובר אצלי. שום מתמחה או סטודנט לא נוכח בשעת בדיקה רפואית שלי מבלי שאני מאשרת זאת או למצער מציגים אותו ואת תפקידו בפני. ואני מודה שכשזה תלוי בי, כלומר אצל רופא המשפחה ולא בבית חולים – אני בדרך-כלל לא מאפשרת את זה. כן, אני יודעת שהם צריכים ללמוד על מישהו. רק יש לי השגות מה צריך להיות השיעור הראשון.

לפני יומיים חרגתי ממנהגי וכשרופא המשפחה הציג בפני את הסטודנט ששהה בחדרו כשנכנסתי ושאל אם זה בסדר – אמרתי שכן. ממילא באתי להתייעצות ולא לבדיקה. התייעצות בעניין חשוב מאוד. מבחינתי, החלטה קריטית. רק שאת הסטודנט זה ממש שיעמם והוא לא טרח אפילו להסתיר זאת. רק פיהוק היה חסר. כל כך מוקדם בתחילת ה”קריירה” שלו, וכבר החולה לא מעניינת אותו. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה לומר שהחולה לא אבל המחלה כן. מלבד זאת, נוכחותו לא איפשרה לי לומר לרופא ללא כחל וסרק מה דעתי כשהתגלעו בינינו חילוקי דעות עובדתיים לגבי מה שטען שהיתה המלצה שלו בעבר. פשוט לא היה לי נעים לומר לו בנוכחות הסטודנט שאולי זאת היתה דעתו אבל הוא מעולם לא אמר לי אותה.

אז כן, אתם צריכים להתחיל ללמוד מהיכן שהוא. אבל אם יורשה לי להציע, כדאי להתחיל בשיעור הראשון: יחס לחולה.  

Read Full Post »