Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, בג"צ, בחירות מוניציפליות, גאולה אבן, הלכת דרעי פנחסי, סבירות, רשות השידור on 25 באוקטובר 2013| 3 Comments »
1. סבירות נוסח בג”צ
לפי רוב שופטי בג”צ, בפסק דין שניתן זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות, סביר לאפשר למועמד לראשות עיר שהם מדיחים להתמודד שוב בבחירות; אך אם ייבחר שוב – יוכלו לשוב ולהדיח אותו אם מועצת העיר לא תעשה כן. אין ספק, סבירות במיטבה. אולי תחליטו שם: אם אתם מאפשרים מראש לבוחר לתת את פסק דינו הדמוקרטי בנסיבות אלה, מי אתם שתתערבו בו לאחר מעשה?
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, גאולה אבן, גדעון סער, ידיעות אחרונות, רשות השידור, תקשורת on 24 במאי 2013| 2 Comments »
כתבתי כבר פעמיים על הקושי האתי שמולו ניצבות גאולה אבן ורשות השידור. בפוסט שני גוונים של אפור (מתי גילוי נאות אינו מספיק), שנכתב אחרי שהיא נאלצה לעשות גילוי נאות בשידור חי על הקשר העז והאישי שלה, במילותיה, עם גדעון סער. ולפני כן בפוסט בשביל זה יש כללים, שהתייחס לתגובה הלא מספקת של רשות השידור בתחילת הפרשה, כשמדובר היה בהגשת משדר הבחירות על-ידי אבן. ולכך שבדיוק בשביל מקרים כאלה יש כללי אתיקה ואין זה נכון "לסמוך" (על אבן) או "לחכות" שתתעורר בעיה.
Posted in חוק ואתיקה, tagged אתיקה עיתונאית, גאולה אבן, גילוי נאות, רשות השידור on 12 במרץ 2013| 25 Comments »
– מתי גילוי נאות אינו מספיק –
לא מזמן כתבתי כאן על כך שלא ראוי כי גאולה כהן אבן תגיש את משדר הבחירות המרכזי של הערוץ הראשון, בהיותה בת זוגו של מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו. בעיקר, התייחסתי לתגובתה של רשות השידור שסמכה על “שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית” של אבן; והסברתי מדוע אלה אינם מספיקים ובדיוק לצורך כך ישנם כללים. כללי אתיקה.
הבחירות עברו ואִתן משדר הבחירות. אבל הבעיות רק התחילו, כפי שניתן היה לִצְפּוֹת. הנה גאולה אבן נדרשת לתת גילוי נאות בפתח עיסוקה בנושא… תיק החינוך. שאותו מחזיק היום, עדיין, אותו מי שהיה מועמד מרכזי ברשימת הליכוד. שגם רוצה להמשיך להחזיק בו.
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, בחירות, גאולה אבן, רשות השידור on 31 בדצמבר 2012| 12 Comments »
ועדת האתיקה של רשות השידור דנה בשיבוצה של המגישה גאולה אבן להגשת משדר הבחירות המרכזי (יחד עם אילה חסון), אך התפזרה ללא המלצה בשל דעות חלוקות בנושא. כך הדיווח היום, המביא מן הדעות השונות של חברי הוועדה.
הבעיה שבלב המחלוקת היא הקשר הרומנטי שמקיימת אבן עם מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו, אחד גדעון סער.
שווה בעיקר להתעכב על תגובתה של רשות השידור, המובאת בסוף הידיעה:
רשות השידור אינה עוסקת בחייהם האישיים של עובדיה. הנהלת הרשות סומכת על שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית של העיתונאית גאולה אבן ובמידה שתתעורר בעיה כלשהי, הרשות תידרש אליה.
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged הערוץ הראשון, כדורגל, מונדיאל, רשות השידור, שידור ציבורי on 14 ביוני 2010| 21 Comments »
רשות השידור היא גוף הממלא תפקיד ציבורי. על-פי חוק. אגרת הטלוויזיה והרדיו נגבית מכל מי שמחזיק מכשיר כזה בביתו, מתוקף חוק רשות השידור. לשידור ציבורי יש חשיבות, שכן בהיותו משוחרר (לכאורה) ממולך הרייטינג, הוא יכול להתרכז בנושאים מעוטי רייטינג ועדיין בעלי חשיבות ציבורית. כאלה ששום ערוץ מסחרי המרדד את התרבות הטלוויזיונית לשעשועונים ותכניות ריאליטי לא יספור אותם. החוק שמכוחו פועלת רשות השידור אף מטיל עליה תפקידים ציבוריים לרוב.
איך יתכן, אפוא, שבמשך חודש ימים מופקע ערוץ הטלוויזיה הציבורי לטובת שידורים מסוג אחד בלבד, המשודרים משעות הצהריים ועד הלילה? לטובתם משועבד אף עיתוין של החדשות, שבכל הקשר ישראלי אחר הוא קדוש כמעט. אפשר לומר, בכל הזהירות המתבקשת, שכמו כל נושא, גם זה לא מעניין את כולם. אבל שום נושא אחר לא יפקיע בצורה כזאת את לוח השידורים למשך חודש ימים. אפילו אחרי סיום המשחקים, בשעת לילה, משודרת איזו תכנית מצ’וקמקת באולפן שמריצה דאחקות דחוקות על המשחקים.
נדמה שיחד עם שטח השידור הופקע כאן גם כל שיקול דעת בשאלה מהו ציבורי ומה צריך לשדר ערוץ ציבורי, ובעיקר באילו פרופורציות. אפילו לא מתקיים על כך דיון. ולא כי רעש הוובוזולות מחריש אותו.
Posted in חוק ואתיקה, tagged חברון, כפרים לא מוכרים, פוליטיקה, רשות השידור, תשדיר on 7 בפברואר 2008|
הארץ מדווח: "ועדת הערר של רשות השידור דחתה את הערר על פסילת תשדיר פרסומת רדיופוני, שקרא להכרה ביישובים הבדואיים הלא מוכרים בנגב. 'התשדיר שנוי במחלוקת פוליטית ואידיאולוגית בציבור", כתב יו"ר הרשות משה גביש, שמשמש גם כיו"ר ועדת הערר, 'ולכן צדק מנכ"ל הרשות בהחלטתו לפסול את התשדיר'. (…) גביש ושאר חברי ועדת הערר דחו את הטענה העקרונית של 'במקום'. 'על פי העובדות וכידוע לחברי הוועדה", כתב גביש בהחלטה על דחיית הערר, "נושא היישובים הבדואיים וחוקיותם נמצא במחלוקת. בימים אלה נבחן העניין בוועדה שהקימה הממשלה'."
הידיעה הזאת תפסה אותי בעיצומה של עריכת דוח של 'רופאים לזכויות אדם', על זכויות בריאות של נשים בדואיות-ערביות מן הכפרים הלא-מוכרים. גם מי שמודעת, כמוני, למצבם הקשה של הבדואים בנגב, יוצאת מזועזעת מתיאור תנאי החיים שלהם. במקרה הזה במיוחד מהשפעתם על בריאות הנשים בקהילות אלה, הסובלות מאפליה כפולה ומשולשת. תקצר היריעה; צריך פשוט לקרוא את הדוח, כשהוא ייצא.
אבל כאן אני רוצה לומר משהו על ההחלטה שלא לשדר תשדיר הקורא להכיר בכפרים הלא-מוכרים. שאינם מחוברים לרשת החשמל, שאין להם תשתית תחבורתית ולא מים זורמים, שבתיהם נהרסים. מדובר בתושבי מדינת ישראל, להזכירכם. לקרוא להכרה בישובים הבדואים הלא-מוכרים – זה "שנוי במחלוקת" אליבא דרשות השידור. תשדיר הקורא להצטרף לחגוג עם הישוב היהודי בחברון איננו שנוי במחלוקת פוליטית, לגרסתה של הרשות, המאשרת אותו לשידור מדי שנה. גם לא תשדיר הקורא לשמור על ירושלים כעיר מאוחדת. רק הבדואים שנויים במחלוקת. "נושא היישובים הבדואיים וחוקיותם נמצא במחלוקת", כלשון ההחלטה. לידיעת משה גביש: גם החוקיות של ההתנחלויות שנויה במחלוקת. שנויה במחלוקת בישראל, זאת אומרת. בכל מקום אחר היא לא שנויה במחלוקת משום שברור לכול שהן הוקמו בניגוד לדין הבינלאומי.
עוד בנושא: עניין של בחירה
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 