קרוא וכתוב

כותרת נמהרת

כמה חבל שאי אפשר לתבוע את כלי התקשורת על עוגמת נפש בגין כותרת מטעה. לבי שזינק כשקראתי שמופז פורש מהפוליטיקה, מיהר לשוב למקומו כשבידיעה עצמה קראתי שהוא רק נוטל "פסק זמן". נו כן, מה חדש. הרי זה ממש טרנד אצלנו. המפסידים והנעלבים פורשים להם, בקול צלצול זה או אחר, בהודעה "דרמטית" למיקרופונים המתאימים; בטוחים שבכך הם מפגינים גדלות רוח שהרי הם מקבלים את ההפסד (ומשאירים לאחרים את המלאכה השחורה של איסוף השברים של מפלגתם במקרה של הפסד בבחירות כלליות), בעוד שאינם מתכוונים כלל לפרישה אמיתית מהפוליטיקה. הם עוד ישובו, סמכו עליהם. זה פסק זמן להתארגנות, ל"עשייה לביתם" (עד עכשיו הם עבדו בהתנדבות, כידוע), שתניב להם מצלצלים נאים לקראת הבחירות הבאות, בלי שיצטרכו לדווח עליהם. או מפלגה חדשה-ישנה שהם מעריכים כי דרכם לצמרת תהיה סלולה יותר בעזרתה. נתניהו, ברק, מופז. גם אולמרט ישוב, אני לא דואגת. כלומר אני כן.
וכך, הדבר הטוב היחיד שיכול היה לצאת מהבחירות המקדימות בקדימה – הסתלקותו של מופז מהזירה הציבורית – התפוגג באבחת כותרת מטעה. היום כבר כותבים שפסק הזמן של מופז יארך רק זמן קצר (עד "אחרי החגים"?). וכמו ששבועיים אחרי שהצהיר ש"בית לא עוזבים" ולכן יישאר בליכוד הוא עבר בלי הנד עפעף לקדימה, מופז עוד עלול לצוץ כשר הביטחון של ביבי. ה"גבר גבר", שקרקפות פלסטינים מעטרות את חגורו כאינדיאני, מי שמהווה את הסכנה הגדולה ביותר לביטחון ישראל במובן הרחב של המלה – יהיה אתנו עוד הרבה זמן. עד הסוף המר.    על מופז ביתר הרחבה

תהייה

האופנה האחרונה בבלוגוספירה היא לתמוך בח"כ דב חנין לראשות העיר תל-אביב יפו. קמפיינים קודמים כאלה – שבהם התגייסו בלוגרים והפכו את אתרם למטה בחירות מקוון לטובת מועמד או מפלגה זאת או אחרת – הסתיימו במבוכה קטנה, ככל שזכור לי. אני לא חובבת מקהלות מדברות וגם לא תל-אביבית. אבל אני כן תוהה מהם בדיוק כישורי הניהול של חנין שמכשירים אותו לתפקיד.

המממ

ועוד אופנה, הפעם בקרב עיתונאי הארץ: לתמוך בדרעי לראשות העיר ירושלים. נו טוב, זה נורא מתקדם.

מהדורה מקוונת (*)

וזה לא שייך לבחירות. קראתי אצל ולווט שהארץ עומד להוריד את מהדורת הדפוס שלו מהאינטרנט. מעניין, בדרך-כלל הארץ מחקה את הניו-יורק טיימס. אמנם לא בדברים החשובים, כמו בקרת עובדות טרם פרסום, מדיניות תיקונים קשוחה, נציב קבילות הציבור וכן הלאה. גם בכל הנוגע לתפיסת העיתונות בעידן האינטרנט סוטה הארץ מקו החיקוי שלו. לפני שנים אחדות החזיר הניו-יורק טיימס את כל המהדורה המודפסת שלו לקריאה חופשית באינטרנט. העיתון הסביר שההכנסות שמתקבלות מפרסום ברשת לא נופלות מההכנסות של דמי המנוי. אותי, בכל אופן, העובדה שאי-אפשר יהיה לראות את הארץ במהדורה מקוונת לא תשכנע לשוב ולהיות מנויה על העיתון המודפס.

(*) בינתיים תיקנה ולווט שבניגוד למה שכתבה מהדורת הדפוס תוסיף להיות און-ליין. לא ברור האם היתה זאת טעות שלה או שבהארץ חזרו בהם. [תוספת 28.9.08]

Read Full Post »

מקומו של מי נפקד מהדיון באי-המוכנות למלחמה / ומי נוכח פתאום אם לא הצורב הלאומי / הניחוח ממהלכיו של מאיר שטרית / שרת החינוך לא תקבל ציון עובר /  הטבח העיתונאי של הראל ויששכרוף / מאמר או הספד?
על הרבב שדבק בנשיא ו"החקירה" של יחימוביץ' – ברשימה נפרדת בהמשך.

נפקד

נפקד

שם אחד נפקד באופן מוזר מהדיון הציבורי והתקשורתי באי-המוכנות הצבאית והאסטרטגית שהתגלתה במלחמה הזאת ולברדק בימ"חים, שכמעט מזכיר את מצבם בפתיחת מלחמת יום הכיפורים. זה לא שאול מופז שהיה שר הביטחון הקודם, ובתוקף תפקידו אחראי להכנת הצבא לאתגרים ולאיומים? דממה מוזרה. מופז היה לנפקד נוכח בחיינו הציבוריים.

נוכח

לעומת זאת, הרמטכ"ל הקודם בּוֹגי יעלון מוזכר כעת כתקווה החדשה (חדשה-ישנה) של הפוליטיקה. קודם כל, ממש כמו מוטה גור במלחמת יום הכיפורים, הוא שהה במלחמה הזאת בוושינגטון ולכן לא שותף, כביכול, לפאשלות. רק כביכול, כפי שאפשר להבין מהסעיף הקודם. שנית, הוא הרי הבטיח "לצרוב בתודעת הפלסטינים" את כשלונם, אז כמו ש"הצליח" בכך יעשה זאת גם לחיזבאללה. הצורב הלאומי הוא התקווה? תעשו לי טובה.

ניחוח

מהלכי הבזק של מאיר שטרית מיד עם היכנסו לתפקיד שר המשפטים במקומו של רמון משרים תחושה לא נוחה. שטרית החליט (מיד לאחר פגישתו עם נשיא בית המשפט העליון) לבטל את כל צעדיו של רמון שגרמו לאחרון לחיכוך עם המערכת המשפטית; החלטה שנראית בעיקר ככזו שנועדה לרצות אותה. מקומם במיוחד ביטול ההחלטה לפרסם את הפרוטוקולים של הוועדה לבחירת שופטים. לא מעט תיאוריות קונספירציה מסתובבות על הגורמים האמיתיים שבעטיים הוחלט להגיש כתב אישום נגד רמון וקודמיו בתפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק. אני לא נמנית עם חובבות הקונספירציות, אבל מהחלטותיו של שטרית עולה ניחוח לא נעים.

עוברת?

שרת החינוך יולי תמיר המליצה לאוניברסיטאות לתת לסטודנטים שגויסו למילואים ציון עובר מבלי להיבחן. לסטודנטים שבילו את הקיץ בצו 8 צריך לעזור בדרכים כמו קביעת מועד נוסף לבחינה או אף דחיית פתיחתה של שנת הלימודים על-מנת לאפשר להם להתכונן. לעומת זאת, מתן ציון "עובר" ללא בחינה לא יכול להישקל ברצינות במוסד אקדמי המכבד את התארים שהוא מעניק, מפני שהוא איננו עולה בקנה אחד עם סטנדרטים אקדמיים. מה יגיד המהנדס כשהגשר הבא יתמוטט, שהוא לא נבחן על החומר בקורס הזה כי הוא קיבל ציון עובר בלי מבחן?
מאכזב במיוחד שהצעה כזאת באה משרת חינוך שבעצמה מגיעה מהאקדמיה (והיתה המנחה שלי למאסטר). זאת גם לא הפעם הראשונה שהשרה נכנסת לתחום האפור של התערבות באוטונומיה האקדמית. בפעם שעברה היא התערבה בענייניהן של מעצמות זרות. ציון עובר היא תקבל רק אם לא תהיה בחינה.

טבח

מתוך מאמרם של עמוס הראל ואבי יששכרוף מיום שישי שעבר: "הם [ליפקין-שחק וסגיס – נ"כ]בוודאי מכירים גם את תיאור הפגישה של פרץ עם קונדוליזה רייס, בבוקר ההפצצה בכפר-קנא, כששרת החוץ האמריקאית היא היחידה בחדר שעדיין לא שמעה על הטבח והישראלים אינם טורחים לעדכנה". ה"ה הראל ויששכרוף כבר יודעים וקובעים שבכפר קנא היה טבח. ומעכשיו זה כבר בחזקת "היה כתוב בעיתון".

הספד

מאמריו של יוסי שריד מזכירים לי יותר ויותר את ההספדים בלוויות שבהם המספיד מדבר פחות על המת ויותר על עצמו. אני ואני ואני.

Read Full Post »

ברוך שפטרנו. מופז / "מהפכה חברתית". פרץ / מלה טובה. רייכמן / "חי בישראל". אנדראוס

ברוך שפטרנו

מעונשו של זה. ערב הבחירות הבעתי את משאלתי שמופז לא יהיה שר ביטחון. והנה, מה אתם יודעים, משאלות מתגשמות לפעמים. אמנם השיקולים שבגללם מופז לא יכהן כשר הביטחון בממשלה הבאה אינם בדיוק השיקולים שלי, אבל התוצאה לפחות מבורכת. אני בספק אם יותר גרוע ממופז יכול להיות.
לעומת זאת, השיקולים של אוניברסיטת תל-אביב להזמין את מופז כאורח הכבוד בפתיחת מרכז חדש ללימודים איראניים – תמוהים בלשון המעטה ופסולים בלשון יותר מדויקת. נשיא האוניברסיטה אמר כי המרכז ישמש "לחקר איראן ויהודי איראן מימי הביניים ועד היום" ויתמוך בתלמידי דוקטורט "שחלקם כותבים את עבודתם בנושאים מהתקופה הטרום-מודרנית, כמו ספרות ונשים". יפה מאד. רק מה הקשר בין זה לבין מופז? העובדה שהוא יליד איראן?

"מהפכה חברתית"

העובדה שאזרח יעמוד בראש משרד הביטחון היא חיובית כשלעצמה. העובדה שאין לו שום רקע בנושא – קצת פחות, כי אז גובר הסיכון שראשי הצבא יסובבו אותו על האצבע. אבל מעניין אם מפלגת העבודה מאמינה בעצמה במה שהיא מנסה להאכיל אותנו: שמהפכה חברתית תתרחש כשעמיר פרץ יהיה שר הביטחון, תוך ויתור על כל התיקים החברתיים פרט לתיק החינוך. פרץ יקצץ בתקציב הביטחון? האיש שחייב את הקריירה הפוליטית שלו לוועדים החזקים יתעמת עם הוועדים של התעשיות הביטחוניות? אשרי המאמינה. או שמא זהו המסלול המהיר למצב את עצמך כמי שיש לו גם רקע ביטחוני לקראת ההתמודדות הבאה על ראשות הממשלה? אולי ההיבט הכי מאכזב בפוליטיקה הוא הגילוי, פעם אחרי פעם, שהשיקולים שם הם אף פעם לא ענייניים.

800 מיליון שקל תעלה לנו ממשלה של 27 שרים ו-10 סגני שרים, אם היא תכהן ארבע שנים. 200 מיליון שקל כל שנה, אם לא תוציא את ימיה. גם אם הממשלה תהיה בת 30 שרים ובלי אף סגן שר – זה עדיין המון כסף שאפשר היה לחסוך חלק ממנו לטובת מטרות חברתיות, שכל-כך חשובות למפלגת העבודה. או לפחות היו חשובות לה בתעמולת הבחירות. אתם יודעים מה? קבלו תיקון: לא באמת אכזבה, כי לא היו ממש ציפיות.

מִלה טובה

מגיעה למי שהוכיח שמִלה שלו היא מִלה. אוריאל רייכמן פרש מהפוליטיקה כשהוברר לו שאולמרט לא יקיים את הבטחת שרון לתת לו את תיק החינוך. אפשר ללגלג על תמימותו של רייכמן, שהאמין כי פוליטיקאים עומדים בהבטחות (ועוד של אחרים). אפשר לבקר את עצם הצטרפותו למפלגה על תנאי, של קבלת תיק אחד מסוים. אפשרות אחרת היא לראות את מי שרצה לקדם תחום אחד שחשוב לו (שהשקפתו בו רחוקה מאד מזו שלי), ולא "התרצה" לשמש בתפקיד אחר בממשלה.  למען האמת, חבל שרייכמן לא יכהן כשר המשפטים, במיוחד לנוכח מי שכנראה ישמש בתפקיד. אבל התנהגותו בכל הפרשה היתה מכובדת וגילתה יושר נדיר. הנה התגלה פוליטיקאי(?) שלא רדיפת הכוח באשר הוא כוח מנחה אותו.  [גילוי נאות: לימדתי בעבר במשך שנתיים במרכז הבינתחומי, המכונה בפי תלמידיו בשם "רייכמן"].

"חי בישראל"

זוהיר אנדראוס כתב השבוע מכתב גלוי לאבו מאזן ובו קרא לו ללכת הביתה. מעניין לראות איך מגדיר את עצמו אנדראוס: "ערבי פלסטיני החי בישראל". כל אדם רשאי להגדיר את עצמו כפי שהוא רוצה, כמובן. חבל רק שבכך הוא מזמין את התגובה הקיצונית שכנגד, שתאמר שמי שאיננו רואה עצמו כלל אזרח ישראלי, אלא רק ערבי פלסטיני – יכול לחיות מחר בפלסטין, לא בישראל. אנדראוס תרם בכך את ליטרת הבשר שלו להקצנה ההדדית.

Read Full Post »

בניגוד להנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה להימנע ממינויים עד לבחירות, מינה שר הביטחון שאול מופז את אביחי רונצקי לרב הצבאי הראשי. זה האיש שקבע כי השבת חשובה מחיי גויים. זה האיש שבעיניו זוהי כפירה להציב את המוסר האנושי הנורמטיבי לפני אמרותיה של תורה.
לא ממש מפתיע, לא מהותית ולא פרוצדורלית. שאול מופז עצמו אמנם לא שומר שבת, ככל הידוע לי, אבל לעומת זאת החלק השני של המשוואה – חיי הגויים – חשובים בעיניו כקליפת השום, בדיוק כמו מי שהוא ממנה. בספרם בומרנג מספרים רביב דרוקר ועופר שלח כי בשלב מוקדם של האינתיפאדה דרש מופז מקציניו לקבל כל יום מספר מסוים של הרוגים פלסטינים. אם מישהו תהה איך נסק מספרם לגבהים כאלו, אולי התשובה טמונה גם ברצונו של מופז לחבוש את גולגולותיהם על חגורו. אגב, מי שמחליט על חיסולים שבעקבותיהם נכנסים כוחות הביטחון הישראלים לכוננות שיא בגלל התגובה הצפויה כל-כך, לא רק אדיש לחיי פלסטינים חפים מפשע הנהרגים כתוצאה מכך ("נזק משני"), אלא גם לחייהם של אזרחי ישראל. אלו שאת שמם הוא נושא לשווא בהצהרותיו הביטחוניסטיות הפומפוזיות. זה האיש שלמרות שהוא ממנה רב צבאי ראשי, אין לו אלוהים. שלא לדבר על עקרונות.
באשר לצד הפרוצדורלי, הנחייה של היועמ"ש לא תהווה מכשלה למי שהציג תאריך שחרור כוזב במטרה לנסות ולהיבחר לכנסת. (היום, למיטב ידיעתי, יש תקופת צינון בחוק גם לפני כהונה כשר, לא רק כח"כ).

מי שלפני שעבר לקדימה, עת התמודד על הנהגת הליכוד ("בית לא עוזבים"), ביקש לשוב ולהרוס בתים בשטחים למרות שהוא עצמו קיבל את המלצת הצבא לחדול מכך, כדי שיוכל לחלק צ'ופרים למצביעים כחלק מכלכלת הבחירות שלו; מי שמערכת הביטחון החליטה לעקור פרדס של אלמנה בת 72 רק כדי שלא יסכן את ביתו בכוכב יאיר; מי שהיה צריך לעמוד לדין על פשעי מלחמה – אסור שישמש בתפקיד כלשהו במערכת הפוליטית. קל וחומר לא בתפקיד שר הביטחון.   אם אתם רואים בכך המלצה למי לא להצביע בבחירות – אתם לא ממש טועים. אבל אם לא צפויה הפתעה של ממש בתוצאות הבחירות, זה גם כנראה לא יספיק. לכן אם אתם מצביעים למפלגה אחרת, שמתכוונת להיכנס עם קדימה לקואליציה, דרשו מנציגיכם כי אחד התנאים לכניסה כזו יהיה שמופז לא יכהן כשר הביטחון. צריך להבטיח שזה המחטף האחרון שלו טרם פרידה.

Read Full Post »

ספר חדש של גרשום גרוננברג חושף כי כבר בספטמבר 1967 הוזהרה ממשלת ישראל שתכניתה ליישב אזרחים ישראלים בשטחים מנוגדת למשפט הבינלאומי. תיאודור (תדי) מירון, ששימש אז כיועץ המשפטי של משרד החוץ, התבקש לחוות דעתו על תכניתו של ראש הממשלה דאז לוי אשכול לאשר התנחלויות בגדה המערבית וברמת הגולן, שנכבשו שלושה חודשים קודם לכן. מירון הוא כיום אחד המשפטנים המובילים בעולם למשפט בינלאומי של זכויות אדם ולמשפט הומניטרי בינלאומי. הוא לימד שנים רבות באוניברסיטת ניו-יורק, כיהן עד לאחרונה כנשיא בית המשפט הפלילי הבינלאומי ליוגוסלוויה לשעבר וממשיך לשבת כשופט מן המניין בבית הדין הזה.
במכתב מלווה לתזכיר, שסוּוג "סודי ביותר," קובע מירון כי "התיישבות אזרחית בשטחים המוחזקים סותרת הוראות מפורשות של אמנת ג'נבה מס. 4". בגוף התזכיר מצטט מירון את סעיף 49 לאמנת ג'נבה הרביעית ואת הפרשנות של הצלב האדום לאמנה (מ-1958), וקובע: "האיסור הוא איפוא איסור קטגורי, ואיננו מותנה במניעי ההעברה או במטרותיה והוא נועד למנוע התיישבות בשטח כבוש של בני המדינה הכובשת". אם בכל זאת יוחלט על התיישבות יהודית בשטחים המוחזקים, ממשיך מירון, חיוני שהיא תיעשה רק על-ידי גופים צבאיים ותישא אופי זמני בלבד. "גם אם מיישבים צבא ולא אזרחים", מוסיף מירון, "חייבים מבחינת המשפט הבינלאומי להתחשב בשאלת הבעלות על הקרקע". מירון מצטט את סעיף לתקנות האג מ-1907, הנחשבות לחלק מן המשפט המנהגי המחייב את כל המדינות. הסעיף קובע כי יש לכבד רכוש פרטי ואין להחרים אותו. מירון מתייחס בהמשך לעמדתה של ישראל כי לא מדובר בשטח כבוש ומזכיר כי לא רק גורמים בינלאומיים לא מקבלים עמדה זו, אלא כי "מעשים מסוימים של ישראל עצמה אינם מתיישבים עם הטענה שהגדה איננה שטח כבוש". למשל, צו הוראות ביטחון מ-1967 קבע בסעיף 35 כי "בית משפט צבאי ומינהלת בית משפט צבאי יקיימו את הוראות אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה בכל הקשור להליכים משפטיים, ומקום שישנה סתירה בין צו זה לבין האמנה האמורה, הוראות האמנה עדיפות".

ההמשך ידוע. כפי שמזכיר גרוננברג במאמר שהוא מפרסם היום בניו-יורק טיימס, שבוע לאחר קבלת התזכיר אישר אשכול להקים מחדש את כפר עציון, כ"היאחזות נח"ל". לא רחק היום והתנחלויות אזרחיות גלויות הוקמו בשטחים הכבושים. כיום חיים שם רבע מיליון אזרחים ישראלים. מי שמוסיפים להשתמש בטיעון כי הוראות אמנת ג'נבה אינן חלות על הגדה המערבית אינם מודעים לחוות הדעת המשפטית הזאת, שהקדימה את מפעל ההתנחלויות.
האמת ניתנת להיאמר, כי כיום גם בית המשפט העליון של ישראל בודק את פעולותיה על-פי אמנת ג'נבה הרביעית. אבל ממאן לבחון את השאלה הכללית של חוקיות ההתנחלויות. אולי העותרים הבאים יצרפו את התזכיר הסודי של מירון לתצהירים שלהם.
ולכל זה יש קשר, נדמה לי, לאייטם הבא.

עוד בנושא: איזה חוק בדיוק?

"איש לא יחקור אותי"

"מה את חושבת לעצמך? איש לא חקר אותי כשהייתי סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל ואיש לא יחקור אותי כשר ביטחון". כך, על פי הדיווח, צעק שר הביטחון על עו"ד טליה ששון, בנוכחות קצינים בכירים והיועצת המשפטית של משרדו, כששון ביקשה לדעת מדוע איננו חותם על צווי הריסה נגד מאות מאחזים לא חוקיים.

ובכן, אם יורשה לי, זאת בדיוק הבעיה. שאיש לא חקר את מופז כשהיה סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל. לו היה הדבר נעשה אז, יתכן שהיו נחסכים כמה פשעי מלחמה. יתכן גם שקצינים בכירים לא היו נאלצים להישאר בארץ ולהימנע מלצאת ללימודים בחו"ל מחשש כי יועמדו שם לדין. כשמדינה ממלאת את חובתה לחקור כהלכה חשד לפשעים, ולהעמיד לדין את החשודים בביצועם כשיש יסוד לכך, מתייתר הצורך כי הקהילה הבינלאומית תפעל בנדון. כל עוד איננו עושים זאת, אל נבוא בטענות למדינות אחרות על כי הן ממלאות את הוואקום.

עוד בנושא: מי מפחד משיפוט בינלאומי?

Read Full Post »

צ'ופרים לבוחרים

כלכלת הבחירות של מופז

שר הביטחון שאול מופז פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקבלת אישור לחזור להרוס בתים של מחבלים מתאבדים. לא מזמן קיבל מופז המלצה של ועדה שהקים הצבא עצמו להפסיק את ההריסות משום שהן לא אפקטיביות (לא משום שהן לא מוסריות, חלילה…). נו, אז אם הן לא אפקטיביות הן עכשיו ייעשו אפקטיביות, רק כי מופז מתמודד על הנהגת הליכוד ורוצה לחלק צ'ופרים?

יש מאין

גלעד עדין, שמונה למנכ"ל הזמני של חדשות 10, שלח מכתב לעובדים עם היכנסו לתפקידו. "אני משוכנע שמעכשיו נצליח להתמקד בעיקר – להביא סיפורים בלעדיים, לשרת את הצופים שלנו, ליצור יש מאין…" הו, לא. נשמע נורא יצרני, אבל ליצור יש מאין – זה בדיוק מה שעושה התקשורת בלי הרף ואסור לה לעשות. ליצור סערות בשלולית, להעלות אבק (ואחר-כך להתלונן שקשה לראות, כמו שאמר ברקלי), להוביל קמפיינים ואחר-כך לדווח על כך ש"המערכת גועשת". בואו תתרכזו בלדווח, לפרש ולחקור. יש מספיק יש, לא צריך להמציא אותו מהאין.

רק דוגמית

והנה דוגמא לאייטם הקודם. "עכשיו כשהאבק שוקע", כותב על פרשת מינוי גביזון יובל יועז, מי שהיה מעלה האבק הראשי. "עם סיום הפסטיבל על שם גביזון", ממשיך וכותב מי שקרא את הפסטיבל הזה על שמה. יש לו גם החוצפה להמשיך לספר לקוראים מה "ראוי" לעשות. אה, מה יש להוסיף מילים. רק עוד אחת: חשבתי שהארץ נגד סיכולים ממוקדים.

יום זכויות האדם הבינ"ל 2005: הקץ לעינויים

היום הוא יום זכויות האדם הבינלאומי. היום מצוין בתאריך 10 בדצמבר, שבו התקבלה ב-1948 בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה האוניברסלית לזכויות האדם. הפעם מצוין היום באו"ם בסימן הקץ לעינויים. ב-7 בדצמבר נפתחה בארמון האומות בז'נבה, מקום מושבה של נציבת זכויות האדם של האו"ם, תערוכה בנושא "לרפא את פצעי העינויים". הסקנדל האחרון באירופה הוא סביב הגילוי של "טיסות העינויים" של ארה"ב, שעשו שימוש בנמלי תעופה אירופיים, ובהן מוטסים חשודים במעורבות בטרור למדינות שבהן ייחקרו בעינויים. דיוויד אהרונוביץ' בטיימס הלונדוני.

כרזה של אמנסטי

משפט השבוע

בעולם כמו שלנו צריך להחליט על מה להתרגז. חייבים איזה שהוא סדר עדיפות. לא מלה במלה, אבל זה מה שדרש השבוע מוטי קירשנבאום. לאמץ בחום.

לוח 'קרוא וכתוב'

אני מחפשת כלוב טיסה לכלבה בינונית (גובה 50 ס"מ, משקל 15 ק"ג). אם למי מכם או ממכריכם יש כזה, אשמח לשאול או לקנות יד שנייה. צרו קשר דרך קישור "כתבו אלי" למעלה. תודה מראש ממני ומשלג.

Read Full Post »