בזמן האחרון פירסמתי בבלוג לא מעט ביקורות ספרים. למעשה זה היה עיקר כתיבתי לאחרונה (בין השאר מהסיבות המפורטות כאן). כך שמי שמחפשים מה לקנות בשבוע הספר הבעל”ט יכולים לדפדף אחורה בבלוג, או לפנות לרשימה המרוכזת של הביקורות.
אבל אם עלי להמליץ על ספר אחד ויחיד לשבוע הספר, זה יהיה דווקא ספר שלא כתבתי עליו. ככה זה, לפעמים ההרגשה היא שקשה לכתוב דווקא על המובחרים ביותר. שיש בספר משהו שנותן הרגשה שכל כתיבה עליו תקטין אותו. ושפשוט צריך לקרוא אותו.
כזהו ‘קו המלח’ של יובל שמעוני. לבטח הספר הטוב ביותר שקראתי השנה, ויותר. כן, קרוב ל-1,000 עמודים (בשני כרכים), אבל כאלה שמתענגים באיטיות על כל אחד מהם. בתום קריאת הכרך הראשון, כתבתי איפשהוא שאני יכולה לומר בזהירות שיובל שמעוני הוא בעיני הסופר הנפלא ביותר שכותב היום בעברית. בתום הספר כולו המסקנה הברורה היתה ש’קו המלח’ הוא פשוט יצירת מופת.
קרוא וכתוב 