Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘שיפוט בינלאומי’

לא מפליא. כמעט מתבקש. על-פי הדיווח, הצעת חוק שחתומים עליה 20 חברי כנסת (מהקואליציה ומהאופוזיציה) מבקשת “להוציא מחוץ לחוק עמותות המעורבות בפעילות שנועדה להביא למעצר קציני צה"ל ובכירי ממשל בחו"ל בגין פשעי מלחמה”.

כתבתי מספר פעמים על העובדה שחקירה והליכים משפטיים חיצוניים מתאפשרים כאשר המדינה עצמה לא חוקרת חשדות לפשעים שבוצעו. (למשל כאן, אייטם שני). אמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), קובעת במפורש שסמכות השיפוט שלה היא משלימה. אמנת ג’נווה הרביעית מקנה סמכות שיפוט אוניוורסלית למדינות שהן צד לה בגין הפרות חמורות שלה, על-פי העיקרון של הסגר או העמד לדין. זהו עיקרון כללי במשפט הבינלאומי שסמכותן הפנימית של מדינות קודמת לסמכות בינלאומית. ורק משהן כושלות לממש אותה הוא נכנס לפעולה.

באופן אישי לא אשאב שום סיפוק מכך שאראה ישראלים מועמדים לדין בחו”ל. להיפך. אתבייש. אבל אתבייש בעניין עצמו: בכך שהם נחשדים בביצוע מעשים כאלה. לא בכך ש”הגויים” שופטים אותם. מכיוון שטענות חזקות הועלו, ראוי היה שישראל תבדוק ברצינות אותן ואת התנהלותה. קודם כל כי כך צריכה לנהוג מדינה בעלת מערכת משפט מתפקדת. ורק אחר-כך כדי שאחרים לא יעשו זאת במקומה. כי היום גם המשפט מתנהל בעולם גלובאלי.

גם קריאותיהם של ארגונים לזכויות אדם לחקור הופנו קודם כל לישראל. יש להבין שחקירה, הענשה ומתן תרופה בגין הפרות הן חלק מהמימוש המלא של זכויות אדם, ומחובתן של מדינות להבטיח אותן.

ארגוני זכויות אדם אף הם צריכים לעמוד לביקורת. אני עצמי מותחת עליהם ביקורת כאשר אני סבורה שהיא נדרשת. גם בעיני לא תמיד העובדים שם מפרידים כהלכה בין השקפות פוליטיות מובהקות לבין תפקידו של ארגון זכויות אדם. אבל זה לא אומר שאין לעמוד על דרישה מסוימת הנובעת מטעמים של זכויות אדם -  כמו הדרישה לחקור – רק כי היא שנויה במחלוקת פוליטית. קיומם של ארגונים לא-ממשלתיים, של ארגוני זכויות אדם, של חברה אזרחית – הוא חיוני. התפקיד שלהם חשוב מכדי לזרוק את התינוק עם מי האמבטיה.
אם שום דבר אחר לא אכפת לנו, בואו נזכור שאולי גם אנחנו נזדקק, יום אחד, שירימו את הקול בשבילנו. ולפי קצב הארועים שהצעת החוק הזאת מסמנת, הוא קרוב עד להבהיל.

עוד בנושא: מי מפחד משיפוט בינלאומי

 

Read Full Post »

בעקבות פרסומו של דוח גולדסטון, והתגובות ההיסטריות בעיקרן שהשמיעו גורמים רשמיים בישראל, אנו מתבשרים כעת כי יתכן מאד שתוקם ועדת בדיקה, אולי אפילו חקירה. והשאלה היא מדוע יש צורך בדוח כזה על-מנת שישראל תחקור בעצמה? לישראל יש חובה מוסרית ומשפטית לחקור. זאת גם היתה הדרישה מלכתחילה, וחקירה כזאת מתבקשת לאור ממצאים ושאלות נוקבות שעלו מהם, שחשפו ארגוני זכויות אדם כמו בצלם. המשך…

Read Full Post »

אובמה – לחץ עלינו!

מאז נבחר ברק אובמה למועמד הדמוקרטים לנשיאות ארה"ב ועד להכתרתו השבוע, עמדה במוקד הסיקור בישראל השאלה הדרמטית האם המועמד/הנשיא יהיה "טוב לישראל".

נעזוב לרגע בצד את הפרובינציאליות המתבטאת בכך שכל עניין בעולם נבחן בפריזמה הישראלית. כאילו היינו באמת הצנטרום של הפיילה, וכאילו לא היו לעולם עניינים בוערים לא פחות לעסוק בהם. אפשר לגלות הבנה: ראשית, זוהי נטייה טבעית ורווחת. שנית, הסכסוך הישראלי-ערבי הוא בהחלט מרכזי באיום שיש בו על שלום העולם או חלק גדול שלו, ולא פחות מכך על כלכלתו.

הבעיה היא בהנחות של רוב הפרשנים לגבי מה נחשב ל"טוב" לישראל. כאילו מי שיפעיל לחץ על ישראל: לסגת מהתנחלויות, לשבת לשולחן המשא-ומתן – יהיה "רע" לה. ובכן, בדיוק להיפך. קשה לתאר דבר טוב יותר שיכול לקרות לישראל מאשר לחץ אמריקני לסגת מההתנחלויות ולקיים משא-ומתן אמיתי עם אויביה (אפשר גם בגזר, לא רק במקל). שכן אין סכנה גדולה יותר לשלומה של ישראל וביטחונה מאשר המשך המצב הקיים. מה טוב לישראל – התשובה נגזרת מהראייה איזו ישראל רוצים. ואני אומרת: אובמה – לחץ עלינו!

לא להיתפס או לא לעשות?

צה"ל מסתיר את שמות הקצינים שלחמו ברצועה, מספרים לנו, מחשש לתביעות במדינות זרות. הבושה מתעוררת בגלל מה שצה"ל חושש ממנו: לא מביצוע מעשים פסולים, שעלולים להתברר כפשעי מלחמה, אלא מהבאה לדין בגינם.

אינני נמנית עם מי שמשאת נפשם היא לראות את קציני צה"ל מורשעים בבתי-דין בינלאומיים או זרים. לא אצהל ביום ההוא, אם יגיע. לבי יחמץ. אך לא משום שערכאה "זרה" שפטה ישראלים, אלא משום שעשו דברים איומים. לו היתה ישראל חוקרת בעצמה, מעמידה לדין אם צריך ומרשיעה אם יש ראיות – הייתי גאה. גאה במדינה שיודעת לקחת אחריות על מעשיה ועל שלוחיה. שיפוט בינלאומי במהותו הוא בעל סמכות משלימה (קומפלמנטרית), וגם כאן נועד להיכנס היכן שהמדינה כושלת מלחקור.
צריך גם לזכור כי שמותיהם של קצינים בכירים ואחראים למבצע, גם אם הם אזרחים  – ידועים בעולם. וכי אם הם נתנו פקודות לביצוע מעשים היכולים להיחשד כפשעי מלחמה, הרי הם יכולים להישפט על כך לצד מי שביצעו אותם. (אם יווצרו התנאים הנדרשים להחלת סמכות השיפוט). זאת להבדיל מהמקרה שבו חיילים בשטח פעלו על דעת עצמם בניגוד לפקודות ולרוחן, ואז ודאי צריך לחקור וגם לצה"ל יש אינטרס בכך.

לעומת שיפוט בינלאומי, סמכות השיפוט האוניוורסלית (שיש לבתי דין פנימיים להעמיד לדין אזרחים של מדינות זרות על פשעים בינלאומיים) מעלה שאלות סבוכות יותר. שכן כאשר היא מופעלת ללא כל זיקה טריטוריאלית (כמו במקרה של התביעה נגד שרון בבלגיה), היא יוצרת כאוס במערכת הבינלאומית. יש לה השלכות גם על התנהלותן הפנימית של מדינות. כך, למשל, בישראל אי אפשר להשתמש בממצאים של ועדת חקירה ובעדויות שגבתה כראיות בהליך משפטי (סעיפים 14 ו-22 לחוק ועדות חקירה). זה נועד לאפשר לרדת לחקר האמת מבלי שהעדים יחששו כי יפלילו את עצמם. מובן שאם עולה מן הממצאים חשד לעבירה פלילית יש להעביר זאת ליועץ המשפטי לממשלה ועליו לשקול אם לפתוח בהליכים; אך אלה לא יוכלו להסתמך על עבודת הוועדה וממצאיה. החסינות הזאת לא קיימת במקרה של סמכות שיפוט אוניוורסלית, וזה יביא לכך שמדינות לא יחקרו כדי לא לספק למדינות אחרות ראיות להעמדה לדין אחרי שהן עצמן חקרו. שאלה מעניינת היא מה אחריותם של משפטנים המכשירים מעשים שאחר-כך יופללו על-פי השיפוט הפלילי הבינלאומי.

גם כאן הנקודה העיקרית היא מה נחשב "טוב" לישראל. כאילו טוב לה לישראל להתנהג כבריון שכונתי מופרע שרק צריך לדאוג לא להיתפס. אם ישראל סמוכה ובטוחה שנהגה כהלכה – ממה היא חוששת? ואם יש דיווחים על כך שנעשו מעשים שלא ייעשו, ויש, הרי חובה לחקור ללא דיחוי. רצוי בשיתוף של גורם בינלאומי בר-סמכא, שיפיג את החששות כאילו זוהי חקירה מטעם או טיוח. קיום חקירה של ממש היא לטובתה של ישראל. כי כמו בסעיף הקודם, השאלה מהי דמותה הרצויה של המדינה קודמת לקביעה מהי טובתה.

Read Full Post »

כמובטח כאן, להלן סקירה על פטור מעונש במשפט הבינלאומי שנכתבה ב-1999,בעדכונים המתחייבים. שום דבר מהותי לא השתנה מאז בגישתה של ישראל. נהפוך הוא.

המונח פטור מעונש (Impunity) מתייחס, בהקשר של זכויות האדם, לאי-נשיאה באחריות על פגיעות בזכויות אדם שבוצעו על-ידי נציגי המדינה או למתן מחילה עליהן. הוא כולל כישלון של המדינה הן לחקור את הפגיעות והן לדאוג לכך שמבצעיהן יועמדו לדין וייענשו, לספק לקורבנות סעד ופיצוי על הפגיעות מהם סבלו ולנקוט צעדים למניעתן בעתיד. התביעה כי האחראים לפגיעות אלו יועמדו לדין היא חלק חשוב של עשיית צדק, שמירה על סדר חברתי תקין של גמול ועונש והכרה בכך כי פגיעה בזכויות אדם איננה דבר שאפשר, בסוף המאה העשרים תחילת המאה ה-21, לעבור עליו לסדר היום. המשך…

Read Full Post »

משפט אייכמן עמד בעיצומו בשנה שבה נולדתי. ספרו של חיים גורי מאחורי תא הזכוכית, במהדורתו המקורית, עדיין מונח על מדף הספרים שלי, ירושה משפחתית. גורי סיקר את המשפט ל"למרחב", העיתון עליו גדלתי בבית של אחדות העבודה. 37 שנים לקח למו"ל עברי להרהיב עוז ולהוציא תרגום לספרה של חנה ארנדט, שסיקרה את המשפט באותם ימים עבור הניו-יורקר. אייכמן בירושלים איננו ספרה החשוב ביותר, אם כי הראשון שמתורגם לעברית, אבל לבטח הוא זה שהוציא לה את השם הרע ביותר בין היהודים. לחלוטין שלא בצדק, גם אם הצדק שמחפשים בו הוא צדק ליהודים, לא צדק אוניוורסלי. המשך…

Read Full Post »