עם שובי ממסעי (הרשמים ממש בקרוב, הם כבר כתובים), נתקלתי בכתבה על אשה שבחרה לפתוח קבוצה בפייסבוק בתגובה להטרדה מינית (ומעשים מגונים, אגב) שסבלה מבעל מועדון בתל-אביב. יוזמה שכנראה היכתה גלים והביאה גם לפרסום התנצלותו באותה פלטפורמה.
כשלעצמי אני מסויגת מסוג כזה של תגובה, שיש בה ניחוח של משפט שדה. דברים דומים נעשו בעבר באמצעות הפצה באי-מייל, כשבעצם אין למקבלים שלו שום אפשרות לדעת אם הדברים נכונים. נכון שבמקרה הזה האשה עומדת מאחורי דבריה בשמה, ולא מפיצה את הדברים באופן אנונימי (שמקל על האפשרות לזרוע האשמות שווא כחלק מנקמה או סתם רצון להמאיס על מישהו את החיים). אך גם אם נפתח כאן אפיק חדש לפעולה, בעיקר לנוכח אוזלת היד של המשטרה ומסע הייסורים שצריכות לעבור מתלוננות, יש בכך משהו בעייתי מאוד, שגורם לאי-נוחות.
אבל אני רוצה לכתוב על זווית אחרת. משהגיע הנושא לעיתונות עצמה, בחר הנילון להגיב באופן שונה לגמרי מההתנצלות שפירסם בפייסבוק. ותגובתו מלמדת אותנו משהו חשוב הרבה מעבר לעניין עצמו. אז הנה ציטוט, עם ההדגשות שלי:
"'אני רואה שזה הולך להתפרסם גם בעיתון ולכן אנצל את הפלטפורמה ואומר שאני רוצה להביע שאט נפש מהבריונות של הפסאודו פמיניסטיות, שיצרו קמפיין אישי המדיף ניחוחות דתיים משיחיים ומבטא התחסדות נוצרית ימנית. מבחינתי מדובר במקרתיזם פשיסטי שמנסה לבטל אותי ולמזער אותי לכדי מטרד חברתי וסביבתי, תוך כדי התעלמות מהיותי איש שמאל רדיקלי שעמד על דעתו מול גורמים כוחניים כמו הצבא, המשטרה ומנגנון העירייה המגה קפיטליסטי, בניגוד לברים פופולריים אחרים המשתפים פעולה עם העירייה והמשטרה ולא מביעים התנגדות לשום אקט מלחמתי ישראלי. לא אתפלא אם לפמיניסטיות המזויפות או לחלקן אף יש קשרים חברתיים או רומנטיים עם אנשים המשרתים בצבא ומבצעים פשעי מלחמה על בסיס יומיומי, כגון הפגזות חפים מפשע, הריסות בתים והשפלות יומיומיות אחרות, אך מה זה לעומת ליטוף ישבן. כל זה לא מבטל את תחושת הצער וההתנצלות החד משמעית כלפי כל מי שנגרמו לו כאב ועוגמת נפש מהתנהגותי הלא ראויה בהזדמנויות ספורות'.
עוד הוסיף (…) ' באופן אישי אין לי בעיה להיות אישיות שנויה במחלוקת, אבל זה כמובן לא הטיקט הראוי לי משום בחינה בהיותי איש לא אלים המאמין בשוויון מלא בין המינים, הגזעים והנטיות המיניות'".
אז באמת, מה זה "ליטוף ישבן" לעומת עמדות שמאליות רדיקליות, שצריכות מן הסתם לעמוד למטרידן כנגד ההאשמות ולהכניס אותן לפרופורציה. זאת כנראה המקבילה השמאלית לכיפה שצצה על ראשם של המואשמים בכל מיני עבירות, שאמורה לשמש להם איזו שהיא מטריית הגנה. הפמיניסטיות האלה? להן בטח יש בכלל "קשרים חברתיים או רומנטיים עם אנשים המשרתים בצבא ומבצעים פשעי מלחמה על בסיס יומיומי". דרך בטוחה להסיט את הדיון ולהאשים באמצעות רמיזה. והוא? אומר מי שהודה והתנצל על כך שהטריד לא אחת נשים רבות על פי הודאתו – הוא איש "לא אלים המאמין בשוויון מלא בין המינים". ובהטרדות מיניות ומעשים מגונים כביטוי לכך.
כל הקטע הלא-ייאמן הזה הוא הדגמה מצוינת, שבעצם לא זקוקה לפרשנויות, כיצד מתייחסים גם "שמאלנים רדיקלים" לנושא של שוויון נשים. ובעיקר, לכך שהם חושבים שהעמדות הרדיקליות שלהם אמורות לשמש איזה צידוק וטיעון הגנה להתנהגות בזויה בכל מיני תחומים אחרים. לא חדש, אבל תמיד מגעיל.
Read Full Post »
עורך הארץ, דוד לנדאו, 
קרוא וכתוב 