Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘שמאל’

ההימנעות ההפגנתית של ח”כ איימן עודה והרשימה הערבית המשותפת מלהגיע ללווייתו של פרס הציתה ויכוח סוער בתוך מה שניתן לכנותו “שמאל”. היו מי שהצדיקו או לפחות הבינו לגמרי את הצעד, בשל ההיסטוריה של פרס. היו מי שהתאכזבו וביקרו, או לפחות סברו שנעשתה כאן טעות. העובדה שאבו מאזן כן הגיע הוסיפה עוד כמה זרדים למדורה, משני הצדדים.

המשך…

Read Full Post »

ישנה אמרה נפלאה המיוחסת (בטעות או לא) לגנדי, ומצוטטת רבות, והולכת כך:

בתחילה הם מתעלמים ממך. 
אז הם צוחקים ממך.            

אז הם נלחמים בך.              
ואז – את/ה מנצח.               

מפתה, ולכן כך יש העושים, להשתמש בציטוט הזה אפרופו מצבו של השמאל; הרדוף והמשוסה בידי פוליטיקאים, המלבים במכוון את יצרי ההמון. ולטעון שהנה הגענו לשלב הלחימה שהוא, כאמור, ממש שלב אחרון לפני הניצחון. כביכול ככל שאתה מהווה איום גדול יותר כך ינסו יותר להיאבק בך.

המשך…

Read Full Post »

אני ממעטת מאוד לכתוב בעמוד האישי שלי בפייסבוק, מלבד להעלות שם קישורים לפוסטים חדשים בבלוג. בשבוע האחרון חרגתי ממנהגי פעמיים. בפעם הראשונה ביום הבחירות ובפעם השנייה יומיים אחריו. הפוסט הזה ילך בעקבותיהן. לאן נוליך את החרפה: על ההסתה של נתניהו; מדינה על תנאי: על מה שחלקים בשמאל לא מבינים.

לאן נוליך את החרפה

ביום הבחירות, מיד אחרי שבדרך חזרה הביתה התקשיתי להאמין למשמע אזני ברדיו – ראש הממשלה מסית בקולו נגד 20% מאזרחי המדינה המממשים את זכותם הדמוקרטית להצביע ודוחק במצביעי הימין ללכת לבחור כי “הערבים נעים בכמויות לקלפיות” – כתבתי:

המשך…

Read Full Post »

מאז החליט ללכת לבחירות, לא מפסיק בנימין נתניהו להאשים את כל מה שזז בכך שזהו קמפיין מתוזמר של השמאל להפיל את שלטונו. אכן.
נתחיל בכך שבדמוקרטיה לא מפילים ממשלה, בדמוקרטיה מחליפים ממשלה. זה הרעיון של הטקס הזה מאחורי הפרגוד, שבו יש פתקים עם אותיות של מפלגות שונות ולא רק של מפלגתו של נתניהו (שומו שמים! גם זה קמפיין מתוזמר להפלת ממשלתו!). יש אמנם מדינות שבהן מתקיימות “בחירות” עם פתק אחד מאחורי הפרגוד, שבו השליט מקבל 99% מקולות האזרחים. וייתכן שנתניהו מבקש להידמות להן. אולי זה המודל שראה בעיני רוחו כשהחליט, מרצונו החופשי, ללכת לבחירות.
שלטון מפילים בדיקטטורה, לא בדמוקרטיה. אבל אולי נתניהו יודע משהו על שלטונו שאנחנו לא.

כמה קשה ודאי לחיות כך: מפוחד ורדוף. חש מאוים מכל עבריו. רואה צל הרים כהרים. ומציג באופן ציני מחושב כל פעולה דמוקרטית לגיטימית כקנוניה. כמה מדכא ועצוב שאנו חיים תחת שלטונו של איש קטן כזה, שלא בוחל בשום אמצעי כדי לשמר את שלטונו. וממשכן לשם כך את עתיד כולנו. שמעולם לא נטע באזרחים תקווה אלא רק הפחיד, איים והסית. בקמפיין מתוזמר שלא נגמר.

בתוך הדיון המעניין בשאלה מה מאפיין דמוקרטיה, נוהגים לערוך סיווגים והבחנות שונות. למשל, בין דמוקרטיה פורמלית לדמוקרטיה מהותית, דמוקרטיה רזה ודמוקרטיה עבה. דבר אחד מוסכם: אין דמוקרטיה ללא אפשרות של ממש להחליף את השלטון. בבחירות סדירות ופתוחות (שבהן משתתפת יותר ממפלגה אחת, לתשומת לבו של נתניהו). לכן בדמוקרטיה חייבת להיות גם אופוזיציה, שמטבע הדברים שואפת להחליף את השלטון. בחירות כאלה הן תנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי גם אם לא תנאי מספיק. זאת המשמעות לכך שהעם (גוף האזרחים) הוא הריבון. וכפי שהוא מקים לעצמו ממשלlocke כך הוא רשאי להחליפו. כי כן, אלו הן אמיתות ברורות מאליהן ש“כדי להבטיח זכויות אלה, מוקמים ממשלים בקרב בני האדם, השואבים את סמכויותיהם הצודקות מהסכמת הנשלטים, שבכל עת שצורת ממשל כלשהי נהפכת להרסנית למטרות אלה, זוהי זכותו של העם לשנות או לבטל אותו ולייסד ממשל חדש, שיושתת על עקרונות אלה, ולארגן את סמכויותיו באופן שייראה לו כמבטיח במרב את ביטחונו ואת אושרו”. (למי שלא מזהים המקור כאן)

זכותו של העם. לכו להצביע.

Read Full Post »

מהסניף המקומי של ‘נשים עושות שלום’ מגיע דיוור שבו כל רשימת הנמענים גלויה. על המייל הראשון אני עוברת לסדר היום. אחרי המייל השלישי אני יוצרת קשר ומסבירה שמשלוח בצורה כזאת הוא פגיעה בפרטיות (וגם מתכון לקבלת ספאם), ושהפתרון הוא לשים את רשימת השמות בשדה של עותק סמוי (bcc).

התשובה איננה “סליחה, לא ידענו”. ולא “תודה, נתקן”. לא ולא. התשובה היא: “אבל אנחנו רוצות שכל מי שמקבל ידע מי עוד מקבל”.

המשך…

Read Full Post »

הפוסט אני חלק מהציבור הזה, שנכתב לפני שנה בעקבות יום השואה, היה רלוונטי גם השנה. שכן גם אתמול לא נמלטנו ממאמר בסדרה "למה לא עמדתי בצפירה" (אתר הארץ, במינוי או הרשמה). ריבוי ה"לעזאזל" במאמר כנראה אמור לשכנע אותנו – עיתון לאנשים חושבים, בכל זאת.

הפוסט המקורי די ממצה, לדעתי, ומומלץ לקרוא אותו (במיוחד לפני שמגיבים, אם יותר לי לבקש). אבל המאמר האחרון מאיר ומחדד נקודה נוספת. והיא מה בוחרת הכותבת לעשות? התופעות שהיא מתקוממת כנגדן במאמר כולן ראויות לדיון ואף ליותר מכך. כך, אפשר לנסות לשנות את מה שמקומם בניכוס הלאומני והפוליטי של המסר. ואפשר להציע אלטרנטיבות. במקום זה בוחרת הכותבת לא לעמוד בצפירה. (וכמובן לרוץ לכתוב על זה בעכבר תל אביב. שאולי כדאי לזכור גם את זה לגביו, אפרופו. ל”הורים שהיו בשואה” יש כל מיני הקשרים, מסתבר, כמו שאמר מישהו…). איזו מחאה! איזה מאבק, איזה מאמץ לנסות לשנות כאן משהו! מה הפלא שהשמאל בארץ נראה כמו שהוא נראה.
איך כתב חבר לעט בפייסבוק? השמאל בארץ מיטיב להתלונן!

זה לא שלכתיבה אין חשיבות. זה שכשהקושי לגלות אמפתיה לציבור שבו הוא חי מתחבר לאוורור “לעזאזלים” במקבילה הווירטואלית לבועה של מלצ’ט פינת שינקין במקום לפעולה פוליטית – נו, רחוקה הדרך לשלטון. ואפילו להשפעה ולשכנוע בדרך לשינוי.

בהקשר זה יש לציין, בשולי הדברים, כי יש מי שייקלעו לדילמות של ממש: האם “מותר” לחתום על עצומה נגד לימודי השואה בגני הילדים, כשיוזמה מזדהה כתא”ל במילואים(!) שהיה מיוזמי משלחות צה”ל בפולין(!) אבוי, החיים קשים. משטרת ה-politically correct, הושיעי נא!

אני חלק מהציבור הזה
האסימטריה של האמפתיה

 

Read Full Post »

לא חשבתי לכתוב על שולמית אלוני, בעיקר משום שכה הרבה כבר נכתב. אך כיוון שהתבקשתי לכתוב משהו לזכרה במקום אחר, אני מעלה את הדברים גם כאן. במלאת שבעה למותה.

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »