בפרק הקודם – “שיקול פנימי של בית החולים”: רפואה ואסתטיקה בשיבא – התוודענו לשני הגיבורים הראשיים של הסיפור. מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בתל-השומר, פרופ’ אייל וינקלר, החשוד כי ביצע ניתוחים בשעות הבוקר במרפאת האסתטיקה הפרטית השייכת ל”קרן המחקרים” של שיבא, כשאותן שעות דווחו ושולמו לכאורה גם כשעות עבודה שלו כמנהל מחלקה בבית החולים הציבורי. ומנהל בית החולים, פרופ’ זאב רוטשטיין, שהכתבה בגלובס שדיווחה על החקירה שנפתחה בעניין על ידי נציבות שירות המדינה, עסקה בין היתר בשאלה האם ידע או לא, גיבה או לא, ובעצימת העיניים של משרד הבריאות שאמור לפקח עליו.
Posts Tagged ‘תל השומר’
בית חולים זה לא נמל?: רפואה ואסתטיקה בשיבא (ב’)
Posted in חוק ואתיקה, tagged אייל וינקלר, אתיקה רפואית, גבולות הכוח, זאב רוטשטיין, שבועת הרופא, שביתה, תל השומר on 5 בנובמבר 2014| 2 Comments »
“שיקול פנימי של בית החולים”: רפואה ואסתטיקה בשיבא
Posted in חוק ואתיקה, tagged אייל וינקלר, אלי זהר, בתי חולים, גבולות הכוח, היבריס, זאב רוטשטיין, משרד הבריאות, רגולציה, תל השומר on 2 ביוני 2014| Leave a Comment »
עוד לא יבשה הדיו מהדיון בגבי ברבש ואיכילוב, וגלובס מספר על החגיגה בתל השומר. מדובר בחקירה של נציבות שירות המדינה נגד מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בשיבא, פרופ’ וינקלר. על פי החשד ביצע וינקלר ניתוחים בשעות הבוקר במרפאת האסתטיקה הפרטית השייכת ל”קרן המחקרים” של שיבא כשאותן שעות דווחו ושולמו לכאורה גם כשעות עבודה שלו כמנהל מחלקה בבית החולים הציבורי. (אל דאגה, בנוסף יש לו גם מרפאה פרטית לחלוטין). אשכרה רפואה “אסתטית”.
מה צריך להיות השיעור הראשון בבי”ס לרפואה
Posted in שונות, tagged יחס לחולה, סטודנטים לרפואה, רופא משפחה, רפואה, תל השומר on 16 במרץ 2011| 16 Comments »
כשהייתי בצבא, הוזמנתי יום אחד לבדיקה במחלקה הגינקולוגית של תל השומר. בדיקה הכרוכה בהתבוננות באמצעות מכשיר מיוחד. הרופא חשד שהוא רואה משהו לא תקין. ולא עברה דקה ולחדר נכנס מצעד של אנשים – רופאים, מתמחים, סטאז’רים, סטודנטים או השד יודע מי, כי איש לא טרח להגיד לי – ואחד אחד עברו כדי להתבונן בחלקים האינטימיים של גופי דרך המכשיר. החדר הומה מאנשים שאינני יודעת מי הם, בעוד אני שרועה שם בתנוחה שתוכלו לדמיין, ומרגישה בערך כמו גוש בשר על אנקול.
עברו שנים. מה שכשהייתי פחות מבת 20 חנק את גרוני ולא העזתי לומר (אפרופו החכמולוגים שלא מבינים אף פעם, בנסיבות אחרות, “למה היא לא פשוט הכניסה לו סטירה”), היום לא עובר אצלי. שום מתמחה או סטודנט לא נוכח בשעת בדיקה רפואית שלי מבלי שאני מאשרת זאת או למצער מציגים אותו ואת תפקידו בפני. ואני מודה שכשזה תלוי בי, כלומר אצל רופא המשפחה ולא בבית חולים – אני בדרך-כלל לא מאפשרת את זה. כן, אני יודעת שהם צריכים ללמוד על מישהו. רק יש לי השגות מה צריך להיות השיעור הראשון.
לפני יומיים חרגתי ממנהגי וכשרופא המשפחה הציג בפני את הסטודנט ששהה בחדרו כשנכנסתי ושאל אם זה בסדר – אמרתי שכן. ממילא באתי להתייעצות ולא לבדיקה. התייעצות בעניין חשוב מאוד. מבחינתי, החלטה קריטית. רק שאת הסטודנט זה ממש שיעמם והוא לא טרח אפילו להסתיר זאת. רק פיהוק היה חסר. כל כך מוקדם בתחילת ה”קריירה” שלו, וכבר החולה לא מעניינת אותו. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה לומר שהחולה לא אבל המחלה כן. מלבד זאת, נוכחותו לא איפשרה לי לומר לרופא ללא כחל וסרק מה דעתי כשהתגלעו בינינו חילוקי דעות עובדתיים לגבי מה שטען שהיתה המלצה שלו בעבר. פשוט לא היה לי נעים לומר לו בנוכחות הסטודנט שאולי זאת היתה דעתו אבל הוא מעולם לא אמר לי אותה.
אז כן, אתם צריכים להתחיל ללמוד מהיכן שהוא. אבל אם יורשה לי להציע, כדאי להתחיל בשיעור הראשון: יחס לחולה.
ד"ר נעמה כרמי
-
הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
וְזֹאת הַתְּרוּמָה
-
הבלוג בפייסבוק
-
הטוויטר שלי
מפתח
ארכיון
-
רשימות אחרונות
סימניה
קרוא
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
יש לי יום יום תג
ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
יזכור
-
©
קרוא וכתוב 