Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘תקשורת’

על מה המהומה? הביקורת על הביקורת על הצעת החוק לתיקון לשון הרע התחלקה פחות או יותר לשתיים. האחת, ביקרה את התקשורת על הבורות שגילתה לגבי הצעת החוק עצמה. טענתה של השנייה היתה שלמי שעושה מלאכתו נאמנה, כותב אמת ובודק את דבריו – לא צפויה שום בעיה. “החוק לפרסום האמת”, הפליג ראש הממשלה בתארו אותו, בהגזמה מקבילה לאלה שכינו אותו "חוק ההשתקה". לשתי הביקורות משותפת הטענה נגד הניפוח ההיסטרי של הסיקור התקשורתי את הצעת החוק.

אפשר בהחלט להצטרף להערכה שהתקשורת לקתה בהיסטריה קלה בסיקור של הצעת החוק לתיקון לשון הרע. עצם כינויה "חוק ההשתקה" – לא בטורי הדעה אלא בידיעות החדשותיות(!) – היא ראיה מספיקה. כן, התקשורת היא שטחית, רדודה ופשטנית, עד כדי בורות לעיתים, צהובה ופאניקרית. מה עוד חדש? לא משהו שלמדנו ביומיים האחרונים. ובנוסף, היא מקימה כאן קול צעקה כי מדובר גם בה עצמה.

הביקורת השנייה המופנית למבקרים את הצעת החוק היא טענה שגורה כאשר מבקשים להגביל זכויות ובה אני מבקשת להתרכז. כשמדובר בזכות לפרטיות מספרים לנו שלמי שאין מה להסתיר אין בעיה. כשמדובר בזכות לחופש הביטוי (וחופש המידע) – שלדוברי אמת אין בעיה. אבל למשמיצים – להם לא תהיה תקומה. ולמה שתהיה, באמת. ובכן, כרגיל, לא זאת באמת הבעיה. אלא האפקט, ההשפעה של חוקים כגון אלה. וזאת הסיבה שאני כותבת את הפוסט הזה, כחלק ממחאת הבלוגרים.

המשך…

Read Full Post »

כתבתי כאן לא אחת על כך שהתקשורת, המבקרת כל מה שזז, לא עומדת בעצמה לביקורת. זה נכון בדברים גדולים שלהם היא מטיפה אך לא מיישמת על עצמה, כמו ציות לחוק או שקיפות. זה נכון גם בדברים קטנים.

המשך…

Read Full Post »

לפני כמה שבועות כתב שי ניב בדיון בפייס בעקבות מאמרו על שביתת הרופאים בגלובס, על צביעות התקשורת. הוא צפה שעוד נראה איך עובדי הרכבת שעומדים לשבות לא יקבלו תמיכה תקשורתית כמו זאת שקיבלו הרופאים:

בקרוב מאוד צפויים עובדי רכבת ישראל לפתוח בעיצומים בגלל התעקשות המדינה להפריט את מערך התחזוקה בחברה. אני רוצה לראות את יונית לוי מביעה אמפטיה לאותם עובדים, שלא נלחמים על תוספות שכר אלא על הבית, ואת זה אני אומר כי בפעם האחרונה שהם שבתו חצי יום – היא גערה בשר התחבורה ישראל כץ: "אדוני, אתה שר התחבורה, איין לך שליטה על העובדים האלה?"… ככה זה – התקשורת הישראלית מוכנה לקבל בחיבוקים רופאים צעירים שנוטשים מחלקות בניגוד לצוי מניעה, אבל בשום אופן היא לא מקבלת חצי יום שביתה ברכבת, או עיכוב של מזוודות בנתב"ג.

כתב וידע מה כתב. (הדברים מובאים כאן באישורו).

מה ההבדל בין השביתות, שהראשונה נדמה כי זוכה גם לתמיכה ציבורית והשנייה לא? הנה כמה הצעות, שלא מתיימרות למצות.

המשך…

Read Full Post »

ההתנצלות של ערוץ 10 אמש היתה מהמביכות שנראו על המסך (או נקראו). וכזאת היא היתה בין אם מוכתבת בין אם אותנטית. שכן אם אכן היה מקום להתנצל כי "לאחר שידור הכתבה בדקנו את ההאשמות. בדיקותינו גילו שהאשמות אלה היו – והינן – כוזבות לחלוטין" ו"אנו מצטערים מאד שלא בדקנו את ההאשמות האלה לפני ששידרנו אותן" – זהו ביזיון עיתונאי שהכתב, העורך ואולי עוד כמה היו צריכים לעוף בגללו. לבדוק בודקים קודם, לא אחר כך… אם, לעומת זאת, זוהי התנצלות שנכפתה על הערוץ ונוסחה הוכתב ע"י נשואה – שלדון אריסון אדלסון (כפי שנכתב למשל כאן) – הרי "אסור לעבור לסדר היום על מה שנראה בעינינו כשבירה של ערכים מקצועיים ואתיים" כדברי גיא זהר בהתפטרותו בשידור חי אמש.

זהר נקט צעד אמיץ (גם המחאה של אנשי המערכת, בשידור רולר הקרדיטים הריק), אף כי חלקי. הוא לא יגיש יותר את מהדורת 'השבוע' אבל ימשיך ב"מסגרות אחרות של ערוץ 10", לדבריו. אז נמשיך לראות אותו ב’היום שהיה’, אני מבינה. טוב, כולם צריכים להתפרנס. ואני אומרת את זה ברצינות לגמרי. נראה שכל משרה בתקשורת היום כרוכה בהתפשרות על סטנדרטים אתיים-מקצועיים. כי התקשורת משרתת יותר מתמיד את בעלי ההון שמממנים אותה, לא את האינטרס הציבורי. לראודור בנזימן המתפטר יש כנראה יותר אפשרויות במפת התקשורת הנוכחית. אם אכן ההתנצלות הוכתבה ונכפתה עליהם הר כגיגית בידי רון לאודר המחזיק כיום את הערוץ בחיים – ראשי הערוץ התכופפו, כנראה, כדי למנוע את התמוטטותו (שהיתה מביאה לפיטורין ואובדן פרנסה של עשרות אם לא מאות עיתונאים ועובדים אחרים בערוץ).

באותה מהדורה אמש שודרה כתבה ארוכה על אילן בן דב, שהכין אותו כתב עצמו שעל כתבתו על אדלסון נדרש הערוץ להתנצל. סגן מו"ל הארץ (והעורך המייסד של דהמרקר!) גיא רולניק אמר בדיון באולפן שהתקיים לאחר מכן, שלו בן דב היה נכנס כמשקיע לערוץ 10, כל הדיון לא היה מתקיים. צודק. ניפגש בכתבה שיכין הארץ על ליאוניד ("שלא בפניו") נבזלין.

הסיפור הזה עצוב ומדאיג מכל זווית שלא מסתכלים עליו. לכולנו יש אינטרס בתקשורת חופשית ומגוונת. שגם יודעת להתנצל כשבאמת צריך, לא רק כשהיא מקבלת מכתב מעורך-דין צמרת של טייקון זה או אחר. שבמבחן התוצאה אפילו לא פועל תמיד לטובת הלקוח שלו.

בכל מקרה, התקשורת כולה נחלשה מהביזיון שראינו אמש. מעתה בעלי ההון חזקים קצת יותר ולנו יש תקשורת חופשית קצת פחות. אבל לפחות אנחנו יודעים את זה; נחמה פורתא.

נוסח ההתנצלות של ערוץ 10

Read Full Post »

שלי יחימוביץ, המתמודדת לראשות מפלגת העבודה, התראיינה בשבוע שעבר למוסף הארץ. ראיון שרצוף עמדות וקביעות בעייתיות מאוד, בעיני. בניגוד ליחימוביץ, אני סבורה שההתנחלויות בחטא הורתן, ומתנגדת לחייב את שירת ההמנון בגנים. בעיני יש קשר מובהק בין תפיסה של צדק חברתי לבין חוסר אפשרות לתמוך במפעל הכיבוש וההתנחלויות המדכא מאות אלפי בני אדם, פוליטית וכלכלית, ומשאירם נטולי זכויות. לא רק שמפעל ההתנחלויות הוא חטא, הרי על אף שעיקר האשמה רובצת על ממשלות ישראל לדורותיהן, אינני משחררת את המתנחלים עצמם מאחריות מוסרית להשתתפות פעילה בסיטואציה של דיכוי. בדיוק כפי שאינני משחררת אף פועֵל (agent) מבחירה שיש לה השלכות ונפקויות מוסריות, גם אם "נשלח" במשימה לאומית.

המשך…

Read Full Post »

שר הביטחון אהוד ברק, כך אני קוראת, הגיע אמש לאולפן חדשות 2 חדור רוח קרב. כשנשאל על ידי מגישת החדשות יונית לוי על הכשל בסיכול פעולת הטרור האחרונה ענה: “זה יותר קשה מאשר להסתכל לתוך הטלפרומפטר”. לוי לא נשארה חייבת: “הבנתי כמה אתה מעריך את אנשי התקשורת, בכל זאת אני אעשה את תפקידי – אני אשאל ואתה תענה, אני אשאל ואתה תענה”. יפה. גם בסיום הראיון לא התאפק ברק מלהעיר על שאלת הקושי. כשלוי שוחחה אתו על המשבר עם טורקיה אמר לה, על פי הדיווח: “הגנה על חיילים זו לא התלהמות מול המסך, זה לא חיפוש ממד פופוליסטי”.

כל מה שאמר ברק נכון: לסכל פעולת טרור בהחלט יותר קשה מאשר להגיש חדשות או לראיין. הגנה על חיילים (וגם על אזרחים..), מצריכה יותר מאשר התלהמות פופוליסטית מול המסך. רציתי להוסיף שגם משלמים יותר בשביל זה, אבל ככל שמדובר ב”טאלנטים” אני כלל לא בטוחה.

נכון, כאמור, אבל לא רלוונטי.

המשך…

Read Full Post »

דיווח באתר הארץ על ההסלמה בדרום הזכיר לי אייטם שכתבתי לפני שש שנים, כששהיתי בלונדון בתקופת הפיגוע הגדול (7/7).

כותב הארץ:

אמש נהרגו עוד לפחות ארבעה פלסטינים בשתי תקיפות של צה"ל בעזה. הפעילים נהרגו בעת שניסו לירות רקטות לשטח ישראל. שני פעילים נהרגו בצפון הרצועה, בזמן שרכבו על אופנוע, והשניים נוספים באזור אל בורייג' במרכז הרצועה. בתוך כך, סוללת כיפת ברזל יירטה טיל מעל אשקלון.

ועכשיו השוו למה שכתבתי כאן על הגרדיאן ביולי 2005:

מתי טרוריסט הוא ‘טרוריסט’

בדרכו לפיצוץ אוטובוס: בלונדון, ה"אקטיביסט" היה ל"טרוריסט"לגרדיאן לא היתה כל התלבטות איך לכנות את מבצעי הפיגועים בלונדון ביום חמישי שעבר. הם נקראו, כיאה, "טרוריסטים" או "מרצחים". אלא מה, שבפיגועי התאבדות בישראל, הוכתרו המבצעים, באותו עיתון בדיוק, בשם אחר לגמרי. אז הם נקראו "מיליטנטים" (למשל כאן) או "אקטיביסטים" (למשל כאן).
אז מה, יכול להיות ש"טרוריסט" הוא פשוט מי שרוצח בריטים?

המסקנה צריכה להיות ברורה: יש לנתק את ההגדרה לטרור ממטרתו ולייחד אותה לאמצעים הבלתי-קבילים הנבחרים כדי לקדם כל מטרה שהיא. על המטרה יכולה להיות מחלוקת. מה שאחדים רואים כמלחמת ציביליזציות שבאה להחריב את תרבותם, אחרים רואים כמאבק לחירות. לעומת זאת, יש אמצעים שאין לנקוט בהם תהיה המטרה לגיטימית ככל שתהיה. מכיוון שרצח הוא רצח (הוא רצח), וזה מה שעושים טרוריסטים, כך הם צריכים להיות מכוּנים.

עד כה, הגרדיאן לא פירסם מכתב ברוח זו שנשלח אליו. באופן מעניין, הבלוג של הגרדיאן פירסם פוסט בדבר המחלוקת שעוררה בחירתו של ה-BBC לא להשתמש במלה "טרוריסטים". שימו לב להגדרת "טרוריזם" על- פי מדריך הסגנון של הגרדיאן, שהפוסט מפנה אליו.

פעילים. (activists, בלשון הגרדיאן).

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »