עם השנים שחררתי את עצמי כמעט מכל רשימות הדיוור שפעם הייתי מנויה עליהן, מפאת עומס יתר על תיבת הדואר, עודף קשקשת וכל מיני תופעות ביזאריות. כל אלה העיקו קשות על חלוקת משאבי הזמן שלי, שגם ככה היא לא משהו. לפני כשנה או יותר צורפתי – דרך הרשימה הפנימית של הפקולטה – לרשימת הדיוור האקדמית של מדעי החברה בישראל. בינתיים נשארתי מנויה. מדי פעם אני מוצאת שם פיסות מידע בעל ערך ומדלגת על רוב השאר.
ששת קוראי העוקבים אחר הבלוג הזה כבר שמו לב – כתבתי על כך לא אחת – שאחד הדברים ששורפים לי את הפיוז זה כנסים שמתקיימים ללא אף משתתפת אשה. חלק לא קטן מן ההודעות ברשימה הנ"ל נוגעות לכנסים אקדמיים שונים, שרבים מהם מתקיימים על טהרת הגברים. גם כשמדובר בנושאים "נשיים" מובהקים דוגמת חינוך ובריאות; גם כשנושא הכנס, באופן אירוני, הוא "רב-תרבותיות" או "שוויון". לכן אף שם עלה הנושא. וגם שם הוא מעורר אטגוניזם, הגחכה, הקטנה, הסטת הדיון, התעלמות – you name it. אבל גם תמיכה לא מעטה ודיון מנומק, שלפעמים מעוררים איזה תקוונת שאולי לאט לאט הדברים ישתנו.
מכיוון שבכל פעם שהנושא עולה נשמעות אותן טענות שחוקות בתשובה – שמענו כבר את כל ה"סיבות", הן תמיד אותן "סיבות" – חשבתי לסייע בכך שארכזן. כך שבפעם הבאה לא יצטרכו העונים לחזור עליהן אלא יוכלו להסתפק בציון מס' התשובה ("מס' 2", "מס' 4" וכו').
אז הרי לפניכם אוסף התירוצים הלא-שלם למארגנים כנסים ללא נשים. גזרו ושמרו. אה, אי אפשר זה אינטרנט. לא חשוב, בפעם הבאה רק אזכרו את מס' התירוץ. מוגש כשירות לשומרי חומות הגבריות באקדמיה.
1) אתן לא יודעות את כל העובדות.
2) אתן לא יודעות כמה התאמצנו.
3) פניתי אבל קיבלתי תשובה שלילית.
4) שלא תחשבי שלא חשבתי על זה. אני מאוד רגיש לזה.
5) אין אף אשה בתחום הזה.
6) אין אף אשה טובה בתחום הזה.
7) המין הוא לא הקריטריון. מה יש לכן, אתן?
8) אבל השותפה שלי בארגון הכנס היא אשה!
9) אילו נשים היית מציעה? (*)
10) מה אתן מתעסקות בשטויות האלה? אין לכן מה לעשות? יש דברים יותר חשובים.
(*) = הכדור אצלך. תעשי לי את העבודה ותתאמצי במקומי (בדיעבד, כן?).
אז ככה: אני מתעסקת ב"שטויות" האלה כי אני חושבת שאי-אפשר לקיים כנס ציבורי או אקדמי בלי נשים. נקודה. כי כמה שלא התאמצתם (אם התאמצתם), תמיד אפשר להתאמץ קצת יותר. כי יש נשים בתחום, ובטח לא פחות טובות מכם, שמשתתפים, מדברים ומנחים (אבל אם אפשר בהזדמנות זאת להקטין אחרות אז למה לא..). אבל כשלא מזמינים נשים באופן עקבי, אלא תמיד את "החשודים הרגילים", אז השמות שלהן אפילו לא עולים אצלכם. כי נשים צריכות תמיד להבריק כדי שהן יוזמנו יחד עם גברים שלהם מותר להיות בינוניים. כי דחיקתן לשוליים של נשים היא הפסד לחברה כולה: של מצוינות, של הון אנושי יקר-ערך ושל נקודות מבט שונות. כי אני מקווה שאנשים יתחילו להתבייש בכך שהם מארגנים כנסים תוך הדרת נשים. וזאת תהיה תחילת השינוי.
מוקדש לחברותי למאבק, יופי ונטע. אין עליכן.
קרוא וכתוב 