Feeds:
רשומות
תגובות

בחודש הבא יתקיים ברמב"ם הכנס הראשון של "המסע החברתי להבראת הרפואה". איזה יופי. כמה נחוץ, להבריא את הרפואה. וכמה חבל שגם בכנס הזה אנשי הרפואה מדברים עם עצמם, ואל עצמם. בלי לשתף את מי שבריאותם והבראתם היא יעדה של הרפואה. לא, לא "קליינטים", ה"לקוחות" של המערכת, ביטוי נתעב שהשתרש באותה מערכת, כאילו אנחנו קונים ממנה מזרונים. אלא פציינטים. המלה "פציינט" באה מלשון "סבל". עניין שרבים מדי מהרופאים והאחיות נוטים לשכוח.

המשך »

החמלה והחסד: לא קל למות

במזל סרטן: מסע לבלי שוב מאת אילנה המרמן ויורגן ניראד. (מהדורה מחודשת), אחוזת בית 2017, 324 עמ'.

על ספרם של המרמן וניראד שיצא לראשונה ב-2001 (בהוצאת עם עובד), כתבתי בזמנו ב"מעריב", ברשימה שכותרתה "מבט ישיר במוות". עכשיו החליטה המרמן לערוך את הספר ולהוציאו מחדש, בהוצאת אחוזת בית. השינוי העיקרי הוא הפיכת הספר משני סיפורים נפרדים לסיפור אחד, ששני הקולות המספרים – של יורגן ניראד החולה ההולך אל מותו, ושל אילנה המרמן אשתו המלווה אותו במסעו – שזורים בו זה בזה לסירוגין, ב-11 פרקים. זוהי החלטה נכונה המיטיבה עם הספר הנוקב הזה. שכן מדובר אכן בסיפור אחד, המסופר משתי נקודות מבט או זוויות ראייה, ובמסע משותף של בני הזוג בזמן אמת (ככל שאפשר באמת "ללוות" אדם אל מותו במסע הכה בודד הזה). העריכה החדשה משקפת זאת והופכת את הספר ללכיד ושלם יותר. למהדורה המחודשת נוסף גם נספח המביא את עיקרי הפולמוס שהתעורר בעקבות יציאת הספר, בשל הביקורת שמתח על כשלי המערכת הרפואית להתמודד באופן אנושי עם חולים סופניים ובני משפחותיהם. גם ההקדשה בפתח הספר השתנתה, לדאבון הלב. מ"לזיוה, שליוותה אותנו לאורך כל הדרך", ל "לזיוה אחותי, שליוותה אותנו כל הדרך, ובתוך פחות משנה מתה אף היא במחלת הסרטן".

המשך »

מחלה ושמה בדידות

אלינור אוליפנט ממש בסדר מאת גייל האנימן. מאנגלית: הדסה הנדלר. כתר 2017, 350 עמ'.

גייל האנימן כתבה ספר יפהפה, אנושי ונוגע ללב. ספר בעל רובד משעשע, שבה בעת חדור בעצבות גדולה. הקלילות שבה מספרת אלינור אוליפנט על חייה איננה מסווה באמת את הכאב הנמצא עמוק בפנים. כה עמוק, עד כי היא לא תצליח להגיע למקורותיו לבדה. אף כי הרמזים הפזורים בספר מאפשרים להבין בשלב מוקדם יחסית שמשהו נורא קרה לה בילדותה, ולפענח כבר במהלך הקריאה מה בדיוק ארע אי אז בעברה הרחוק.

המשך »

הפטריוטים מאת סאנה קרסיקוב. מאנגלית: אמיר צוקרמן. מחברות לספרות / כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2017, 592 עמ'.

Patriots

תוך כדי קריאת הספר הזה התלבטתי ביני לבין עצמי איך נכון יהיה לכנות אותו. מרשים? חזק? גדוש? ספר שקשה להאמין שהוא רומן הביכורים של המחברת? (קדמו לו סיפורים שפירסמה). אך לא פחות מכך נאבקתי למצוא את הרגש המתאים מתוך שלל הרגשות שמעוררת הקריאה בו. ככל שהתקדמתי בקריאה התבהרה לי לפחות השאלה האחרונה: הרגש העיקרי שהתעורר בי בעקבות הפטריוטים הוא עצב עמוק. עצב על דור שהלך שבי אחרי אוטופיה שלא היתה אלא שלטון טוטליטרי אכזרי, הרומס את האדם ואת כל היקר לו.

המשך »

Henry Marsh, Do No Harm: Stories of Life, Death and Brain Surgery. Weidenfeld & Nicolson 2014, 289 pp.

DoNoHarmהנוירוכירורג הבריטי הנרי מארש כתב ספר המבוסס על הפרקטיקה שלו. סיפורי מקרים: 25 פרקים וקודה מסיימת. כל אחד מהפרקים נקרא על שם הבעיה הרפואית העומדת במרכזו, שבה הוא נקרא לטפל. שזורים בהם פה ושם גם סיפורים על נסיונו מהצד של החולים. דומני שהחריג היחיד לכותרות הפרקים הוא הפרק הנקרא היבריס (Hubris). מה שניתן לתרגם, מן היוונית, כ"יוהרה"; בפרט זו הנובעת מאי-ידיעת מקומו של האדם בעולם. זו כמובן אינה בעיה רפואית אלא אנושית, ובהקשר של הספר – בעייתו של הרופא ולא של החולה. 

המשך »

איך לא לנהוג במטופלים

יין יאנגאחרי כמה שנים טובות של חיפוש מזור, גם במערכת הרפואית הקונבנציונלית וגם ברפואה אלטרנטיבית, צברתי כמות כוויות ראויה לציון ממטפלים שלא ראויים לשמם. על בעיות המטפלים ברפואה הקונבנציונלית כתבתי לא מעט, ועוד אכתוב. הפעם אני מקדישה רשימה לבעיות קשות של מטפלים אלטרנטיביים שנתקלתי בהם. רשימה חלקית ולא ממצה… יש לציין כי לא מדובר בשרלטנים (אף שיש גם מאלה לא מעט), אלא במטפלים שייתכן כי יודעים את מלאכתם (לא תמיד יכולתי לבחון זאת, שכן נסתי כל עוד רוחי בי בגלל ההתנהגויות שיתוארו). אלא שכדי להיות מטפל או מטפלת טובים אין די לשלוט בגוף ידע מקצועי כלשהו. לרוב המטפלים שנתקלתי בהם לא היה מושג באתיקה מקצועית הנדרשת מהם, ופעמים רבות גם לא בתקשורת אנושית ומכבדת עם פציינטים (ובני אדם בכלל). האמפתיה לא תמיד נכחה, שלא לדבר על חמלה. את הכוויות האישיות שלי (הכול קרה!) המרתי כאן לרשימת כללים וטיפים איך לא לנהוג במטופלים. כמובן שהרשימה יפה גם למטפלים קונבנציונליים. אך שבעתיים למצב שבו אדם מגיע לטיפול פרטי אצל מי שאמור להיות בעל גישה “הוליסטית” ואחרת (אלטרנטיבית). הרשימה יכולה לסייע כמובן גם למטופלים: כשאתם נתקלים בהתנהגות כזאת, ובעיקר אם היא נמשכת אחרי הערה מצדכם – אל תמשיכו ב”טיפול”! טוב לא ייצא ממנו. מגיע לכם יותר.

המשך »

אפשרות המעבר

חוצָה את הקו מאת נֵלָה לַרסֶן. תרגום מאנגלית ואחרית דבר: תמר משמר. עם עובד 2017, 167 עמ'.

ברוח סוכות, הנה ספר שעוסק במעבר או בחציה (שמו במקור האנגלי הוא Passing, והתרגום העברי לכותר לוקה בהסבר-יתר וקישוטיות מיותרת, ולא בפעם הראשונה). המעבר הוא נושא שעסקתי בו ברשימתי הקודמת, שבה הצעתי כי סוכות כחג שאנו מציינים בו מעבר, יכול לשמש "תרגול" של מעבר מן הקבוע-יציב לארעי-רעוע באופן מבוקר ומוגן; בעוד שבחיים מעבר כזה נופל עלינו פעמים רבות בחטף מטלטל.

המשך »