הספורט הלאומי בישראל לאחרונה הוא לטנף על הצלב האדום.
יושבים באולפנים עיתונאים, ופרשנים מטעם עצמם, שאין להם שמץ של מושג מהו הצלב האדום, מה תפקידו, מה בכוחו לעשות ומה לא, מה הם הכללים שעל פיו הוא פועל – ותוך שהם מקשקשים עצמם לדעת לא פוסקים ערב ערב מלהשמיץ את הצלב האדום ללא הרף על כך שהוא "לא ממלא את תפקידו", ומהווה רק "שירות הסעות", שכל אחד עם מונית יכול לעשות. הגדילו לעשות אלה שברשתות החברתיות האשימו את הצלב האדום בכך שיש לו דם על הידיים.
לא קשה ללמוד על הצלב האדום, תפקידו ואופן פעולתו, אבל יותר קל ונעים שבת אחים באולפן ולטנף ביחד.
אף אחד לא חסין מביקורת, גם לא הצלב האדום. אבל אם יש מקום לביקורת עליה להיעשות מתוך ידע מבוסס, ולא מתוך בורות, צדקנות ופופוליזם שאנחנו מקבלים מהם במנות גדושות. עושה רושם שהציפייה היא שאנשי הצלב האדום ייכנסו לעזה ובכוחות עצמם ייחלצו את החטופים.
אם זה לא היה עניין כל כך רציני, זה היה די משעשע שהתקשורת מאשימה את הצלב האדום באי מילוי תפקידו. כן, כי היא ממש ממלאת את תפקידה במתן מידע בדוק ואמין ובמסגורו באופן מבוסס ידע. איפה בדיוק היתה עורכת מדור הדעות של ‘הארץ’ כשפירסמה את גבב השטויות הזה, שקרא לצלב האדום לרדת מהבמה ולפנות את תפקידו, לא פחות? הכל הולך? לפני שנים היתה ב’הארץ’ פובליציסטיקה. היום לכל אחד יש "דעות". והכל כשיר לדפוס לדעתם, כנראה. העיקר שיהיו קליקים. ומי יחליף את הצלב האדום בתפקידו ויהיה מוסכם גם על החמאס – רוני (פנטנש) מלכאי?
הצלב האדום הוא ארגון הומניטרי נייטרלי ובלתי תלוי, הפועל מכוח אמנות ג'נבה והפרוטוקולים הנלווים שלהן, כדי להקל על סבלם של נפגעי סכסוך מזוין ולהגיש להם עזרה הומניטרית. סעיף 3 המשותף לכל אמנות ג'נבה, למשל, שעוסק בסכסוך מזוין שאיננו בינלאומי (כמו בין ישראל לחמאס), מציין בין השאר:
An impartial humanitarian body, such as the International Committee of the Red Cross, may offer its services to the Parties to the conflict.
אעיר בסוגריים שיש לזכור שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי (דיני המלחמה) הוא יציר בעייתי בפני עצמו: הוא מנסה לצמצם את נזקי המלחמה, אבל רחוק מאד מלהיות "הומניטרי": כך, על אף שיש על כך מגבלות, הוא מורה לנו שמותר להרוג בני-אדם.
אבל הצלב האדום איננו צד למו"מ בין הצדדים או להסכמים ביניהם (בניגוד לרמיזתו המשתלחת והשקרית של נתניהו), והוא אינו יכול לכפות על הצדדים לשתף איתו פעולה. יתרונו בכך שכאשר מגיעים להסכמות הוא מהווה גורם המקובל על כל הצדדים. חטיפת בני אדם והחזקתם כבני ערובה אסורה באופן מוחלט במשפט הבינלאומי, אבל אין לצלב האדום שום יכולת לכפות על החמאס לאפשר לו גישה לחטופים אם הוא מסרב לעשות זאת. אם יש טענות הפנו אותן לחמאס, לא לצלב האדום. אפשר להבין את כאבן של המשפחות שהתרופות שביקשו להעביר לא נלקחו ע"י הצלב האדום, אבל כפי שהארגון הסביר הם לא עושים זאת כל עוד אין להם גישה, ואם תהיה להם גישה כזאת – הם מוכנים עם כל התרופות.
מאז ומתמיד פעולתו של הצלב האדום נעשית באופן דיסקרטי, ולא לאור המצלמות. זאת שיטת הפעולה שלהם, לטוב ולרע. הם סבורים שיתרונותיה עולים על חסרונותיה. כך שאין ביכולתנו לדעת מה הם עשו מאחורי הקלעים, אילו מאמצים הושקעו, אילו פניות הועברו ולמי. זאת על אף שבמקרה זה גם פורסם על פניות לא מעטות של הצלב האדום בנושא. כאן אפשר לקרוא שאלות ותשובות של הצלב האדום בנושא החטופים בעזה.
כדאי לזכור שמעצם זה שהצלב האדום פועל באזורי סכסוך, הוא פועל בתנאים לא פשוטים ולעיתים קרובות אנשיו מסכנים את חייהם כדי לבצע את תפקידם. גם העברה בביטחה של חטופים בין הצדדים – שזה כל מה שמאפשרים להם לעשות כרגע – איננו דבר של מה בכך. לא מגיע להם לקבל בתמורה את הביזוי המתמשך שהם זוכים לו בישראל. ואני מעריכה מאד את זה שעל אף השחרת שמם ללא הצדקה הם ממשיכים ללא לאות לבצע את תפקידם. מספיק לטנף עליהם.
ובמילים קצת יותר בוטות: מי שחושב שהצלב האדום רק מספק שירות הסעות שכל אחד עם מונית יכול לעשות – מוזמן להיכנס לעזה בעצמו עם מונית ולהוציא משם את החטופים שלנו.
מסכים איתך 100%. צריך להגיד את זה גם לעיתונאים פופוליסטים כמו עופר חדד . כתב מאמר עמוס בכל כך הרבה שטויות על הצלב האדום.
אני עדיין לא מבין למה הם לא הסכימו אפילו לקחת שקית תרופות עבור אישה מבוגרת ולהעביר לחמאס.
כי החמאס לא היה מוכן לקבל אותן.
הצלב האדום: "בלי גישה לא נוכל לבצע את המסירה, ומהסיבה הזאת סירבנו לקחת את התרופות מהמשפחות. הצלב האדום לא יכול לקחת על עצמו משימה שאין לו ודאות שיוכל לבצע ולטפח ציפיות שווא למשפחה. כל עוד לא נוכל להבטיח שנבצע את המשימה הזאת – לא נוכל לקבל את התרופות.
הצלב האדום קרא וממשיך לקרוא לחמאס לשחרר את כל החטופים, לאפשר גישה לטיפול רפואי ולאפשר להם ערוץ תקשורת עם משפחתם. קראנו לכך בפלטפורמות ובהזדמנויות שונות – פעמים רבות ונמשיך לקרוא. נשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום אף נפגשה עם בכיר חמאס איסמעיל הנייה בדוחה שבקטאר וביקשה ממנו את הדברים הללו. אנו מבינים שיש ציפייה מצד המשפחות להשאיר את התרופות בעזה ואולם, ככל שאין גורם שיסכים לקחת את התרופות האלה – לא ניקח על עצמנו את המשימה הזאת".
תודה רבה נעמה. שיתפתי את המאמר המצויין בפייסבוק
סורי, לא מקובל עלי בכלל. אני לא אומרת שהצלב האדום צריך להכנס בכוח ולשחרר חטופים. אני מבינה לגמרי שחמאס לא משתפים פעולה. מה שאני מצפה מהצלב האדום זה גינוי של החמאס על חוסר שיתוף הפעולה. לצאת כל יום בהצהרה שניסינו ולא הצלחנו כי חמאס מסרבים לשתף פעולה. איכפת לנו מהישראלים באותה המידה שאיכפת לנו מהפלסטינאים אבל לא נותנים לנו גישה לחטופים. במקום זה – בזמן שאלמה אברהם גססה לה בשבי החמאס כשהמשפחה שלה התחננה להעביר לה תרופות, הצלב האדום כתב מכתבים לישראל בדאגה על היחס שמקבלים האסירים הבטחוניים בארץ (אותם אלו שטבחו באנשים לפני חמש דקות). לא מקובל עלי בכלל. ארגון שאמור להיות נייטרלי צריך לדאוג לכל הצדדים באותה המידה, אבל מה שראינו בפועל כמו גם באו”ם, זה התעסקות אך ורק בפלסטינאים המסכנים (שחמאס אשם בסבל שלהם) ואפילו לא ציוץ נשמע על הצד שלנו.
כל מילה בסלע. הצלב האדום פעל שנים רבות. סכסוכים בין מדינות זה דבר אחד. סכסוכים בין יישות מדינתית לארגוני טרור זה משהו אחר לגמרי. וכדאי לציין את המוזיאון של הצלב האדום בז'נבה המכיל מאות ולאפיה פרוטוקולים המתעדים את פעילות הארגון לאורך ההיסטוריה שלו.