Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה מקצועית, אתיקה עיתונאית, גאולה אבן, התאגיד, ניגוד עניינים on 31 ביולי 2022| Leave a Comment »
על ניגוד העניינים של גאולה אבן כתבתי לראשונה לפני 10 שנים. כשהיא עוד לא היתה נשואה לגדעון סער, וטרם הוסיפה את שם משפחתו לשלה, רק קיימה איתו קשר רומנטי. כתבתי על העניין הזה לא פחות משלוש פעמים:
Posted in חוק ואתיקה, tagged איכילוב, אתיקה מקצועית, אתיקה רפואית, עובדה, רופאים, שר"פ on 18 בדצמבר 2013| 6 Comments »
תחקיר 'עובדה' – שתיעד כיצד רופאים בכירים באיכילוב דורשים כסף לעצמם ("כולל המסביבים") תמורת ניתוח של תיירים בביה"ח, בנוסף למה שאלה משלמים לשר"פ בביה”ח המכובס בשם "תיירות מרפא" – עורר את ההדים הציבוריים הראויים לו. אמר לי מישהו שהוא לא צפה אבל קרא על זה. אין ספק שהוא קרא על הדברים העיקריים והחשובים שעלו מהתחקיר הזה. מה שמי שלא ראה החמיץ הן ה"זוטות": הניואנסים הקטנים של ההתנהגות, שפת הגוף, המימיקה והלשון הגסה.
Posted in חוק ואתיקה, tagged אביגדור פלדמן, אתיקה מקצועית, בתי המשפט, זכויות אדם, חופש הביטוי, חוק וצדק, עורכי דין on 8 ביוני 2011| 8 Comments »
דבר ראשון שנעשה, נהרוג את כל עורכי הדין – אמר שייקספיר בהנרי השישי. היום בטח היו מעמידים אותו לדין על הסתה. השופטת בלטמן-קראי היתה זהירה יותר, אבל קבעה שעורכי-הדין היום "נבערים, רדודים וחצופים". אין בכוונתי להציע כאן הסבר לשנאה שיש לבעלי המקצוע הזה, עוד מקדמת דנא כפי שראינו, ודאי לא ליישב אותה עם העובדה שהוא כל כך מבוקש… אלא, לשאול על המגבלות שצריכים עורכי-דין להטיל על התנהגותם המקצועית. האם ההגנה על הלקוח מתירה הכול?
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה מקצועית, דליה דורנר, חוק ומשפט, מסמך גלנט, ערוץ 2, שלטון החוק, תקשורת on 12 באוגוסט 2010| 12 Comments »
החלטת בית המשפט כי על ערוץ 2 למסור את המסמך המכונה ‘מסמך גלנט’ עוררה סערה בברנז’ה והתנגדות מקיר לקיר בין עיתונאים. הערוץ הודיע שלא ימסור את המסמך. בינתיים קראנו כי הוא מפקיד את המסמך בכספת בית המשפט ומערער על ההחלטה.
יתכן שההחלטה שגויה. יתכן בכלל שהערוץ הפלילי איננו זה שמתאים להפעיל בפרשה הזאת.
מותר בהחלט לחלוק על החלטת בית משפט ולהעביר עליה ביקורת. מותר אפילו להפגין נגד החלטות לא קבילות של בית משפט. בוודאי שמותר – וצריך – לערער כדי למצות את האמצעים שההליך המשפטי מאפשר. מותר וצריך לפעול בערוץ החקיקתי על מנת לשנות את החוק אם הוא בעייתי ולא מגן דיו על החיסיון העיתונאי, כפי שעולה מדבריהם של עיתונאים רבים.
Posted in חוק ואתיקה, tagged אביגדור פלדמן, אתיקה מקצועית, יועמ"ש, מני מזוז, משה קצב on 1 ביולי 2007|
סיפור על טיוטת כתב-אישום שהיתה או לא, ועל עו"ד שמנסה לפתע לאחוז את החבל משני קצותיו.
אמנם ימי הפסח חלפו, אך אני מרשה לעצמי לשאול ארבע קושיות בעקבות הפרשה הנוכחית (נו איזו, באמת). וגם, אני מודה, כי בתקופה האחרונה נדמה לי שאולי אנחנו בעיצומה של יציאת מצרים הפוכה, מחירות לעבדות. מחירות של נשים על גופן לעבדות מינית לבעלי שררה ולאדישות משפטית. יתכן שבדיעבד נכון יותר היה להכתים את הנשיא (לשעבר) כאן ועכשיו (ציפור אחת ביד) מאשר למשוך משפט על שלוש שנים, שבסופן ייתכן זיכוי. זה תמיד אחד השיקולים בעסקת טיעון. אבל לא רק שכאן יש אינטרסים ציבוריים כבדי-משקל, שנעדרים מהסדרי טיעון אחרים. נדמה לי שבעקבות הפרשה האחרונה עלולה החברה הישראלית לסגת לאחור שנות דור בכל הקשור למודעות לעבירות מין, למחויבות למאבק בהן ולתמיכה בקורבנותיהן. בכל הקשור לזכויות נשים בכלל. תיתכן, אגב, גם תוצאה הפוכה לגמרי. זאת תמיד תנועה דיאלקטית אפשרית, והיא בהחלט בוטאה אתמול על-ידי הרבים מאד שהגיעו לכיכר. ועכשיו לקושיות.
שלא כמנהגי, צפיתי אתמול בראיון שנתן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לערוץ 2. שלא כמנהגי, ראשית משום שאינני נוהגת לראות את ערוץ 2 ושנית משום שבדרך-כלל אני מעדיפה לעשות דברים אחרים בשבת. הפעם החלטתי לראות את הדברים מכלי ראשון ולא לקבל סיכומים אחר-כך בתקשורת. וכך חזיתי במשך שעה ארוכה ביועץ המשפטי לממשלה מתפתל מול מראייניו ומתקשה לתת תשובות משכנעות לשאלות העיקריות שנשאל, תוך ששפת הגוף שלו זועקת לפתח מילוט. האמת, כמעט ריחמתי עליו.
בסיפור הזה יש גם קושיה חמישית. הפעם היא איננה מופנית ליועמ"ש מזוז אלא לעו"ד פלדמן, סניגורו של קצב. אני סבורה שאביגדור פלדמן הוא איש מוכשר ביותר, הן כמשפטן והן ככותב. אבל כבר מזמן אינני נמנית עם אלו שסבורים שהוא לוחם גדול לזכויות אדם. בין השאר כי גם זכויות נשים הן זכויות אדם (באנגלית זה נשמע יותר טוב, כמובן), וכמה מהתבטאויותיו בפרשה הנוכחית (כמו גם בחירותיו בפרשיות קודמות) הציבו אותו בצד השני של המתרס. יש כאלה שגילו את פרצופו הזה של פלדמן רק כעת, והם, בצדק, מאוכזבים מאד. לאכזבה הזאת ניתן ביטוי בימים האחרונים, בבימות שונות; חלקן הן קבוצות התייחסות שחשובות למגן העשוקים. היום ניסה פלדמן להציל את שאריות כבודו האבוד, בראיון מתון יחסית שנתן להארץ. רק אבוי, כל-כך התחשק לו לחזור לפרסונה של עורך-הדין המסור לקידומו של הצדק (עלק), שהוא עשה זאת הפעם תוך הפרה גסה של האתיקה המקצועית המחייבת אותו כלפי לקוחו, דווקא.
"אם הנשיא משה קצב לא יודה בפני בית המשפט באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שהוא ביצע את העבירות שבכתב האישום, בית המשפט לא יוכל לקבל את ההודאה. ואז, כל הדרכים פתוחות בפני התביעה, לרבות הגשת כתב אישום אחר מזה שאמור להיות מוגש מחר"
כך מצוטט פלדמן, שלפתע בחר באינטרס הציבורי, לא בזה של הלקוח שלו. או שאולי בחר ללחוץ על מרשו בדרך זו כדי להציל את עסקת הטיעון. כך או כך, עו"ד שיש לו מסר ללקוחו בכל הקשור לניהול משפטו, צריך למסור לו אותו פנים מול פנים, לא בפומבי מעל דפי העיתון. אפילו אם הוא מנסה בכך (לשווא) לטהר את דימויו הציבורי שלו עצמו. קוראים לזה ניגוד אינטרסים.
Posted in מאמרים עיתונאיים, tagged אינטרנט, אתיקה מקצועית, עיתונות, קפטן אינטרנט, תקשורת on 21 במאי 2003|
פורסם בקפטן אינטרנט, 30.3.1999
האינטרנט הוא מדיום בהתהוות. זוהי עובדה מלהיבה אך גם תובענית. האופן שבו מתעצבת עיתונות הרשת, או עיתונות דיגיטלית (E-media) בתחילת דרכה, קובע נורמות שישפיעו מאוד על התקשורת החדשה בעתיד. חלוצי המדיום נדרשים, על כן, להיות מודעים לאחריות שמוטלת עליהם. באופן מצער, דומה כי העובדה שכל זה מתרחש בסייברספייס, גורמת למדיום החדש להפגין דווקא קלות ראש מסוימת, שאינה מתיישבת עם המקצועיות הדרושה.
נכון, גם בשאר כלי התקשורת המצב לא מרנין. לדבר על אתיקה מקצועית לאחר פרשת האזנות הסתר נראה כמו תמימות. אך הדרישה להיות מקצועי והגון היא דרישה שתוקפה לא קהה. המדיום לא אמור לקבוע את איכות התכנים, ולא את מקצועיות העושים במלאכה. דווקא מכיוון שמדובר במדיום חדש, אפשר וצריך לעשות אותו טוב יותר מהישן. המשך…
Posted in מאמרים עיתונאיים, tagged אתיקה מקצועית on 21 במאי 2003|
במובן מרכזי, חורגת השאלה אשר מנוסחת בכותרת מתחום הדיון האתי, ששיקולים של כדאיות זרים לו. אבל אפשר להצביע על כמה כיוונים אשר משפרים את איכות הארגון, ואת תפקוד הפעילים בו, כאשר אלו מכפיפים עצמם לשיקולים אתיים.
פן מרכזי, ולעתים נשכח, של האתיקה המקצועית, קשור דווקא למונח השני בצמד המלים הזה: אתיקה מקצועית פירושה, ראשית לכל, הדרישה להיות מקצועי. המקצועית מתבטאת בציות לכללים מסוימים, המבטאים אידיאל מעשי של ארגון, מקצוע או עיסוק, ומפרטים את ההתנהגות הנדרשת מן החברים בו. מבחינה זו האתיקה המקצועית אינה מותרות שאנו בוחרים אם לאמץ, אלא דרישות כלליות של מקצועיות בכלל ושל המקצוע הספציפי בו מדובר; בהיותן כאלו הן מסייעות, למעשה, לביצוע מיטבי ולכן גם להישגים המקצועיים שניתן להגיע אליהם. להיות מקצועי פירושו, למשל, לא לחפף, לא לעשות בערך או "על-יד", אלא לבצע משימה באופן מתוכנן, מדויק וממצה. לנהוג בנאמנות למטרה המקצועית של הארגון או העיסוק, מבלי להיקלע לניגוד אינטרסים. הדרישות המקצועית הספציפיות משתנות על-פי טבעו של המקצוע. כך, למשל, נדרשים העוסקים ברפואה לשמור על חיסיון רפואי; עיתונאים חייבים לבקש תגובה מנשוא הידיעה שהם מפרסמים. ישנם גם אילוצים דמוקרטיים אשר מוטלים על העיסוקים השונים מכוח כלליה של המסגרת החברתית שקיבלנו על עצמנו, שמתייחסים אל בני-אדם כאל יצורים אוטונומיים ובעלי כבוד אנושי. כך, יידרש רופא לקבל הסכמה מדעת לטיפול, ועיתונאי לא להוציא דיבה. בעמותות המתקיימות על כספי ציבור, נדרשת הקפדה מיוחדת בשימוש בהם.
תיתכן חפיפה מסוימת בין כללי האתיקה לבין חוק העונשין. אך יש להפריד בין ההיבט המשפטי להיבט האתי, הפרדה שהמשפטיזציה של החיים הציבוריים בישראל מטשטשת. ישנם דברים חוקיים שלא ייעשו, וההיאחזות בשאלת המעמד המשפטי שלהם מזיקה לשיפוט הנכון והראוי. במקרה של המגזר השלישי, אם כן, נפריד בין חוק העמותות ותקנון העמותה שהוא מחייב, שאנו נדרשים לפנות אליו שעה שיש לבדוק האם העמותה פועלת באופן תקין, לבין הקוד האתי, שאמור להנחות את פעולת העמותה ופעולת חבריה בכל עת. קוד אתי מבטא את רוח הארגון; ישנם ארגונים בהם כללי האתיקה משמשים גם ככללים משמעתיים, שמוסדות פנימיים יכולים להטיל סנקציות על בסיסם (כך המצב, לדוגמא, במועצת העיתונות). בארגונים אחרים הם מייצגים סטנדרט שמנחה את איש המקצוע בפעולתו. הן כללי ה"עשה" והן כללי ה"לא תעשה" אמורים לסייע לארגון לשפר את תפקודו ופעולתו. כאשר הם מופרים, השאלה שעומדת במוקד הדיון איננה איזה עונש יש להטיל על מי שפעל בניגוד לכללים, שהרי לא מדובר באחריות תחת דיני העונשין (אם במקביל בוצעה גם עבירה פלילית, מובן שיש לטפל בה בכלים המשפטיים), אלא איזה לקח צריך הארגון להפיק על-מנת לפעול טוב יותר בעתיד. השאלה של הסקת מסקנות אישיות במקרים כאלו תלויה באופי הארגון, ובשאלה עד כמה מדובר בסוגיות המערבות אתיקה ציבורית, שבה הדמויות הפועלות משמשות דוגמא וצריכות להיות נקיות מכל רבב. מובן שרצוי כי הנורמות שעומדות ביסוד כללי האתיקה יופנמו על-ידי מרב האנשים, כך שפחות משיופעל מנגנון הגינוי, תילקח האחריות האישית.
ואכן, שום קוד אתי אינו שלם ללא מבנה תומך שמספק הדרכה ומבטיח שקיפות ומתן דין וחשבון. על-כן, ברור שלא די בניסוח הקוד האתי, ואפילו לא בפרסומו או בהצגתו בפומבי, אלא הארגון מחויב לדאוג כי חבריו יכירו אותו היכרות פעילה, וכי הוא יוטמע לתוך עבודתם היומיומית. עליו לעשות כך באופן יזום ופעיל, ולא להשאיר זאת לעניין הגובר בסוגיות אתיות ובהיבטים האתיים של מעשים ופעולות, שהוא מבורך בפני עצמו.
המגזר השלישי 25, מרץ-אפריל 2000
Posted in חוק ואתיקה, tagged אתיקה מקצועית, ניו יורק טיימס, פלגיאריזם, שקר on 21 במאי 2003| 4 Comments »
אין זה מקרה שפלגיאריזם הוא הונאה אך לא פשע, כותב ריצ'רד פוזנר, שופט בית-המשפט לערעורים של המחוז השביעי בארה"ב ופרופסור למשפטים באוניברסיטת שיקגו. הוא לא ממש גניבה ואין לבלבל אותו גם עם הפרת זכויות יוצרים. לטענתו, אנחנו מגזימים בשימוש בפלגיאריזם, כשיש פרקטיקות כתיבה רבות שמשתמשות בו בהכרח (כמו אלוזיות ספרותיות או "עיבוד" של יצירה מקורית). כאן יש לי הרגשה שדווקא פוזנר מתבלבל. שימוש מדויק במונח הוא תמיד חיוני, אבל האם באמת לא ברורה לנו ההבחנה בין שימוש ספרותי ביצירות קודמות לבין פלגיאריזם?
חיזוק האתיקה המקצועית, ולאו דווקא ההגדרות המשפטיות, הוא חיוני בהקשר זה. שקר הוא דוגמא טובה להבדלים בין מוסר וגם אתיקה מקצועית, לבין משפט. שקר איננו עבירה על החוק אלא בנסיבות מסוימות כמו עדות שקר, הונאה או התחזות. אבל שקר ככלל נחשב לפְּסוּל מוסרי, ולעבירה אתית באתיקות מקצועיות שונות. ושמתם לב שהוא לא אסור בעשרת הדיברות? רק הדחה לשקר ("לא תענה ברעך עד שקר").
מי שמעוניין/ת להרחיב בנושא, מוזמן/ת לעיין בספרה של סיסלה בוק, lying.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 