ועדת האתיקה של רשות השידור דנה בשיבוצה של המגישה גאולה אבן להגשת משדר הבחירות המרכזי (יחד עם אילה חסון), אך התפזרה ללא המלצה בשל דעות חלוקות בנושא. כך הדיווח היום, המביא מן הדעות השונות של חברי הוועדה.
הבעיה שבלב המחלוקת היא הקשר הרומנטי שמקיימת אבן עם מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו, אחד גדעון סער.
שווה בעיקר להתעכב על תגובתה של רשות השידור, המובאת בסוף הידיעה:
רשות השידור אינה עוסקת בחייהם האישיים של עובדיה. הנהלת הרשות סומכת על שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית של העיתונאית גאולה אבן ובמידה שתתעורר בעיה כלשהי, הרשות תידרש אליה.
אלא שכל הרעיון של אתיקה מקצועית הוא שאין די בשיקול הדעת, יושרה והבחנה מקצועית (צריך היה להיות, נדמה, אבחנה מקצועית…) של הנוגעים בדבר. כל אלה יסייעו כשמדובר בתחום השחור, יש לקוות. אבל כשמדובר בתחומים אפורים, שיקול הדעת משתנה ולא תמיד ניתן לסמוך עליו. לעיתים מזומנות סובלים בני אדם, כולנו, מנקודות עיוורות ביחס לעצמנו. אנחנו כל כך בטוחים ביושרתנו ובמקצועיותנו שברור לנו כי ננהג כהלכה. כשמדובר באחרים, ברור לנו שזה לא כך, או לפחות שאין לתת מכשול בפני עיוור.
כללי האתיקה נועדו למנוע מעידות אפשריות במקרים כגון אלה. הם נותנים רשת הגנה רחבה יותר משיקול הדעת או היושרה האישיים. המשתנים מאדם לאדם ולא תמיד ניתן לסמוך עליהם. הם מהווים נ"צ אובייקטיווית, מצפן, אמת מידה עקרונית, שנקבעת לא מתוך דיון במקרה אישי זה או אחר. ולכך חשיבות רבה. הנסיבות המשתנות של המציאות תמיד ישפיעו על אופן היישום של הכללים. כללים תמיד דורשים פרשנות. מטעם זה הגיע הנושא לוועדת האתיקה, שלרשות השידור לפחות יש, להבדיל מלכלי תקשורת אחרים, שאפילו נציב/ת קבילות לא בנמצא אצלם. כמובן שדיון כזה היה נמנע לו אבן היתה מודיעה מראש כי אין בכוונתה להגיש את המשדר. יושרה ושיקול דעת הם עניינים שניתן למתוח אותם, מסתבר. עוד סיבה לכך שיש כללים.
אין צורך ולא טעם לחכות לכך ש"תתעורר בעיה כלשהי" כדי להידרש לה. הרעיון הוא למנוע בעיות מראש. אפשר גם לשאול את רשות השידור האם במקרים קודמים – למשל עיתונאית המראיינת ראש מפלגה ומיד לאחר מכן פונה אליו להצטרף למפלגתו, ועוברת לפוליטיקה ללא תקופת צינון – נכון היה לסמוך על "שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית של העיתונאית".
באשר למקרה גאולה אבן: בלי להטיל ספק בשיקול דעתה, יושרתה ואבחנתה המקצועית, אני סבורה שאין זה נכון כי תנחה את משדר הבחירות במקרה זה. יש כאן חשש לניגוד עניינים ופתח למשוא פנים אפשרי (או חומרת יתר לכיוון ההפוך, כדי להוכיח שאינה מוטית…), שאין לפתוח להם אפילו חריץ. וכמובן, למצער, קיימת מראית העין, שגם אותה באים כללי האתיקה למנוע. מה שלא תעשה אבן, היא תיחשד מראש. אפילו מבחינה זאת זהו מצב שאי אפשר לזכות בו ולכן יש לוותר עליו. מעורבותה האישית של אבן איננה מאפשרת לה לסקר את מערכת הבחירות הזאת.
קרוא וכתוב 
ביקורת לעניין, כרגיל. מקווה שמקבלי ההחלטות יקראו אותה ויגיעו למסקנות הנכונות.
מתוך הכתבה שקישרת אליה:
_באשר לטענה על פגישתו של פרץ עם יחימוביץ' לאחר הראיון שערכה עמו, אמר שלום קיטל, בזמנו מנכ"ל ערוץ 2 וכיום יועץ למפלגת העבודה, כי "לדברים אין שחר. פרץ קבע פגישה ביוזמתו שבועיים לאחר הראיון, והציע ליחימוביץ' להתמודד. לאחר שבוע ותוך התייעצות עם קיטל, היא ענתה בחיוב"._
כלומר, מדובר בעדות של פרץ מול העדות של קיטל. למען ההגינות אפשר לומר שקיטל מצטייר כפסול עדות בהתחשב בכובעים שהחליף בינתיים.
בכל מקרה, נראה לי מופרז להציג כעובדה טענה של פוליטיקאי בישורת האחרונה של מרוץ בחירות.
נראה לי שזהו עניין בעייתי, אבל למעשה בלתי נמנע. אני מניח שאין דבר כזה איש/אשת תקשורת בלי הטיות פוליטיות כאלו או אחרות. לכן עדיף שהדברים יהיו על השולחן וגלויים לכל. זה אפילו לא המקרה כאן שכן יש אפילו הטוענים שגאולה אבן תומכת דווקא "בשמאל". כלומר אין זה הכרח שלבני זוג ישנן אותן דיעות פוליטיות זהות. מוכרים לי זוגות ובני משפחה אחרים לא מעטים אפילו עם דיעות מנוגדות.
חוצמזה אם הקשר הרומנטי עם שר בממשלה פוסל אותה, מדוע רק בהקשר של משדר בחירות?
האם אישה אמורה להפסיד את מקום עבודתה בגלל תפקיד שנושא בו בן זוגה?
ביקורת מעניינת ומנומקת. אבל במקרה של גאולה אבן וגדעון סער, אם הרכילות אכן מבוססת, הרי שכולם מודעים לאפשרות לניגוד עניינים. אני מעדיף את המצב הזה על פני מערכות יחסים שאינן גלויות, בין הנבחרים לבין המתווכים אותם לציבור. עיתונאים ופוליטיקאים שהם חברים אישיים או פוליטיקאים ופוליטיקאיות שניהלו או מנהלים רומנים עם עיתונאים או עיתונאיות, והציבור אינו מודע לקשרים שביניהם (והברנז'ה כרגיל שותקת)
[…] שגאולה אבן תגיש את משדר הבחירות. אני מסכימה לחלוטין עם נעמה כרמי: אבן לא צריכה להגיש את משדר הבחירות, החשש לניגוד […]
נראה שהיום התקשורת תפסה את מקומו של הצבא כמקור העיקרי לפוליטיקאים שלנו. לא ברור לי למה ל"גנרלים" יש תקופת צינון של שלוש שנים ולעיתונאים רק של שלושה חודשים.
מנחה התכנית לסאטירה פוליטית „מצב האומה”, ליאור שליין, הוא בן זוגה לחיים של מרב מיכאלי, המשובצת גבוה ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.
עד כה הוא עמד בכבוד במשימה של להתאכזר לכולם במידה שווה פחות-או-יותר, אך לא מן הנמנע שהחיצים שיכוונו למפלגת העבודה יהיו קצת קהים. האם חייו האישיים אמורים לפסול אותו מלהנחות את התכנית?
כאן זה הרבה יותר מסובך היות שמדובר ביצירה שהמגיש עומד מאחוריה, ולא הנחיית משדר בחירות, שיש לו, מן הסתם, מועמדים ראויים רבים.
זה ממש לא מפתיע שכולם נזכרים באתיקה כמדובר באישה ועוד יותר כאשר מדובר באשה שהיא בקשר עם מועמד מהליכוד.
במשך שנים הקשרים האישיים בין עיתונאים לפוליטיקאים היו סוד גלוי. העריקה ההמונית של עיתונאים לזירה הפוליטית לימדה אותנו עוד כמה שיעורים מעניינים על ניגודי עניינים.
אבל מתי כולם הפכו פתאום להיות צדקנים? רק כאשר מדובר העיתונאית שיש לה קשר רומנטי, כך נטען, עם ליכודניק. ואז צריך לסלק אתה בבעיטה מהתפקיד הנחשק של הנחיית משדר הבחירות. אפשר גם לשאול מה יכולה להיות ההטיה שלה במשדר כזה, אחרי שהקלפיות כבר נסגרו. אני חושבת שההיבט הפמיניסטי וגם הפוליטי בהעלאת הטענות די ברור.
כל עוד את לא מביאה דוגמאות נגדיות של עיתונאים גברים שיש להם קשר רומנטי עם פוליטיקיאיות ובכל זאת הנחו משדרי בחירות אין הרבה תוקף להאשמות הפמיניסטיות שלך. זה לא בדיוק אותו דבר, אבל רפי רשף נמנע במוצהר מלהשמיע שירים של נורית גלרון בתוכנית הרדיו שלו.
לפי ההצהרות של גדעון סער בזמן האחרון נדמה שהרומן שלו הוא לא עם גאולה אבן אלא עם גאולה כהן.
[…] מזמן כתבתי כאן על כך שלא ראוי כי גאולה כהן תגיש את משדר הבחירות המרכזי של […]
[…] על הקשר העז והאישי שלה, במילותיה, עם סער. ולפני כן בפוסט בשביל זה יש כללים, שהתייחס לתגובה הלא מספקת של רשות השידור בתחילת הפרשה, […]
[…] בשביל זה יש כללים (31.12.2012) […]