קרוא וכתוב

היועץ המשפטי לממשלה איננו מתכוון לפרסם סמוך לבחירות את החלטתו האם יש להעמיד את נתניהו לדין, מחשש שהודעה כזאת תהיה בגדר התערבות בבחירות, או למצער מראית עין כזאת. כמובן שלהחלטה כזאת יש פוטנציאל של השפעה על הבחירות. אבל האם להחלטה לא לפרסם את ההכרעה אין השפעה על הבחירות?… ודאי שיש. המשמעות שלה היא שכשנבקש באפריל לממש את זכות הבחירה שלנו כאזרחים, לא יהיה לפנינו מרב המידע הרלוונטי כך שנוכל לבצע בחירה מושכלת וחופשית. השאלה האם ראש הממשלה המיועד מטעם הליכוד יעמוד לדין היא שאלה דרמטית וקריטית. זה מידע שחייב להיות לפנינו – האזרחים, מקור הסמכות של השלטון – עת אנו ניגשים לבחור.
“כשהאמת אינה חופשית, החופש אינו אמיתי”, אמר ז’אק פרוור. ההחלטות שלנו צריכות להיות מיודעות, אחרת אנחנו סוברים בטעות שהפעלנו חופש בחירה בעוד שלמעשה פעלנו בעיוורון. 

המשך…

Read Full Post »

יש להבחין בין התוכן של מה שסודי לבין מה מקבל את החיסיון. והדיון אודות האחרון חייב להיות פומבי.

איסור פרסום הוא מקל בגלגליו של חופש המידע. לכן אין פלא שצווי איסור פרסום מתסיסים את התקשורת והבלוגוספירה. נגד איסור פרסום נשמעים טיעונים מסוגים שונים, חלקם עקרוניים (בעיקר באשר לזכות הציבור לדעת והאינטרס של פומביות הצדק; אך גם החשש שהמשטרה עושה בו שימוש-יתר כדי לכסות על עצמה ופאשלותיה), וחלקם מעשיים (חוסר התוחלת שבניסיון לעצור מידע בעידן האינטרנט; איסור פרסום מגביר את חרושת השמועות שתמיד גרועות ממידע בדוק).  באין אישור לפרסם, אבל מחוסר יכולת לשלוט על התאווה לעשות כן, מוצא כל כלי תקשורת את דרכו לרמוז על הידוע לו. ועבור עיתונאים מסוימים, הרבה יותר מהאינטרס היסודי לעיסוקם למסור מידע, העיקר הוא לרמוז לקוראיהם שהם עצמם יודעים ואילו הם – הקוראים – לא. ידע הוא כוח. המשך…

Read Full Post »

מחלוקת מעניינת מסתמנת בין ראש הממשלה לשר הביטחון שלו. בראיון לוושינגטון פוסט אמר נתניהו שהוא שוקל להקים ועדת בדיקה שתחקור את התנהגותו של צה"ל בעזה במבצע עופרת יצוקה. שר הביטחון (סליחה, מקורביו) הזדרז לפרסם שהוא מתנגד לכך. יכול להיות שכל ה"מחלוקת" הזאת איננה אלא ריקוד מתוכנן, שבו נתניהו בתפקיד ה"תחזיקו אותי", וברק, גבר גבר, ממהר להחזיק. על העליבות שבטענת נתניהו שאם יקים ועדת בדיקה זה לא קשור לדוח גולדסטון כבר צייצתי היום שכן, והירח עשוי מגבינה.

מניעיו של ברק לא ברורים לי לחלוטין. כלומר, לא שזה מפליא שמי שדקלם ללא הרף שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם "סומך על צה"ל", כדבריו. אבל אם הוא חושב שבהתנגדותו לחקירה חיצונית הוא מגן על הצבא ובעיקר על עצמו – הוא טועה מאוד. למעשה, זה בדיוק ההיפך. ההגנה הטובה ביותר על קציני צה"ל הבכירים – ועל ברק עצמו – היא לקיים חקירה רצינית ובלתי-תלויה. חקירה כזאת יכולה להוות מחסום בפני שיפוט פלילי בינלאומי, שכמו שהסברתי בפוסט קודם, מופעל רק כאשר המדינה עצמה כושלת מלחקור ולמצות את הדין אם צריך. בינתיים הווטו הצפוי במועצת הביטחון יאפשר לברק להמשיך לטוס ללונדון (בסמכות שיפוט אוניוורסלית, שלא כמו בשיפוט בינ"ל, עומדת לו חסינות דיפלומטית); אבל בכל-זאת כדאי לו לשקול שוב את עמדתו.
לא "תחקירים" פנימיים כמו שמספר לנו ברק ולא פרקליטות צבאית שקודם אישרה ועכשיו תחקור. שום גוף לא יכול לחקור את עצמו, וצה"ל בכללו. ולא היה צריך את גולדסטון בשביל זה.

350 ומה הקשר

היום הוא יום הפעולה הבינלאומי למען מודעות למשבר האקלים. בסימן 350, שהוא, כפי שמסבירים לנו, "ריכוז חלקיקי הפחמן הדו-חמצני שהמדענים סבורים שהוא הבטוח ביותר עבור כדור הארץ". הריכוז עומד היום על 387 וצפוי לעלות אם נמשיך להתנהג כאילו אין מחר. אצלנו זה נופל בדיוק בפרשת נח, המתקשרת היטב לסכנות הצפויות לסביבה, אף כי במקור לא ישירות מידי אדם אלא כעונש על שעשה רע. כאן הקשר בין איכות הסביבה למוסר. גם בשבע מצוות בני נח הנגזרות מהפרשה הזאת, שכל באי עולם חייבים בהן. ניסיתי למצוא 350 אישי משלי ולא כל-כך הצלחתי. אבל באתר הזה תמצאו תמונות מוצלחות והרבה מידע.

לברק מהאייטם הקודם אפשר לומר שני דברים: האחד, לא קלו המים. והם לא יֵרדו לבד ולא כל-כך מהר. אפילו אם הפעם זה יקרה, בוא תבוא הפעם הבאה. השני, יש הקושרים בין כפרה ובקשתה לבין "כופר", שמקורו בחומר שבו ציפה נח את התיבה כדי לאוטמה מפני חדירת מים. במילים אחרות, קל מאוד להפוך בקשת כפרה אמיתית, למה שבלשוננו נקרא טיוח. ובזה אתה כל-כך טוב. תחקירים מבצעיים, אה?

Read Full Post »

בתזמון מעניין אנחנו קוראים כי עוד במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', חייל גבעתי נשפט והודח על שירה על אשה פלסטינית בניגוד להוראות הירי ופצע אותה. מעניין שלא שמענו על כך קודם, אלא רק לאחר שהתעורר השיח הציבורי לגבי חשדות לעבירות על הדין הבינלאומי שביצעו כוחות צה"ל בעזה, שחלקן עלול להיכנס לגדר פשעי מלחמה. חשדות שהועלו כבר בעת המבצע הביאו לפניות לגורמים המוסמכים לחקור את שארע שם, שלא הניבו דבר. כך למשל, פנייה של כמה פרופסורים למשפט בינלאומי וחוקתי ליועץ המשפטי לממשלה לא זכתה אפילו לתגובה מצדו. טוב, אבל אז זה הסתמך על עדויות של פלסטינים. נו באמת. עכשיו אנחנו מדברים על עדויות של חיילינו.

אוֹם...

אז עכשיו, כצפוי, מצאו את הש"ג. והיה מחננו טהור. ומה עם מח"ט גבעתי, השופט והמדיח? מה עם אחריותו למה שארע בעזה, בכוחות שהיו תחת פיקודו? מה עם המפקדים הבכירים האחרים, הרמטכ"ל, שר הביטחון? ששש… אל תפריעו: הם עסוקים בלִמְדוט על המנטרה הבלה מרוב שימוש, "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם".

ועוד: החובה לחקור ולשאת באחריות

Read Full Post »

אובמה – לחץ עלינו!

מאז נבחר ברק אובמה למועמד הדמוקרטים לנשיאות ארה"ב ועד להכתרתו השבוע, עמדה במוקד הסיקור בישראל השאלה הדרמטית האם המועמד/הנשיא יהיה "טוב לישראל".

נעזוב לרגע בצד את הפרובינציאליות המתבטאת בכך שכל עניין בעולם נבחן בפריזמה הישראלית. כאילו היינו באמת הצנטרום של הפיילה, וכאילו לא היו לעולם עניינים בוערים לא פחות לעסוק בהם. אפשר לגלות הבנה: ראשית, זוהי נטייה טבעית ורווחת. שנית, הסכסוך הישראלי-ערבי הוא בהחלט מרכזי באיום שיש בו על שלום העולם או חלק גדול שלו, ולא פחות מכך על כלכלתו.

הבעיה היא בהנחות של רוב הפרשנים לגבי מה נחשב ל"טוב" לישראל. כאילו מי שיפעיל לחץ על ישראל: לסגת מהתנחלויות, לשבת לשולחן המשא-ומתן – יהיה "רע" לה. ובכן, בדיוק להיפך. קשה לתאר דבר טוב יותר שיכול לקרות לישראל מאשר לחץ אמריקני לסגת מההתנחלויות ולקיים משא-ומתן אמיתי עם אויביה (אפשר גם בגזר, לא רק במקל). שכן אין סכנה גדולה יותר לשלומה של ישראל וביטחונה מאשר המשך המצב הקיים. מה טוב לישראל – התשובה נגזרת מהראייה איזו ישראל רוצים. ואני אומרת: אובמה – לחץ עלינו!

לא להיתפס או לא לעשות?

צה"ל מסתיר את שמות הקצינים שלחמו ברצועה, מספרים לנו, מחשש לתביעות במדינות זרות. הבושה מתעוררת בגלל מה שצה"ל חושש ממנו: לא מביצוע מעשים פסולים, שעלולים להתברר כפשעי מלחמה, אלא מהבאה לדין בגינם.

אינני נמנית עם מי שמשאת נפשם היא לראות את קציני צה"ל מורשעים בבתי-דין בינלאומיים או זרים. לא אצהל ביום ההוא, אם יגיע. לבי יחמץ. אך לא משום שערכאה "זרה" שפטה ישראלים, אלא משום שעשו דברים איומים. לו היתה ישראל חוקרת בעצמה, מעמידה לדין אם צריך ומרשיעה אם יש ראיות – הייתי גאה. גאה במדינה שיודעת לקחת אחריות על מעשיה ועל שלוחיה. שיפוט בינלאומי במהותו הוא בעל סמכות משלימה (קומפלמנטרית), וגם כאן נועד להיכנס היכן שהמדינה כושלת מלחקור.
צריך גם לזכור כי שמותיהם של קצינים בכירים ואחראים למבצע, גם אם הם אזרחים  – ידועים בעולם. וכי אם הם נתנו פקודות לביצוע מעשים היכולים להיחשד כפשעי מלחמה, הרי הם יכולים להישפט על כך לצד מי שביצעו אותם. (אם יווצרו התנאים הנדרשים להחלת סמכות השיפוט). זאת להבדיל מהמקרה שבו חיילים בשטח פעלו על דעת עצמם בניגוד לפקודות ולרוחן, ואז ודאי צריך לחקור וגם לצה"ל יש אינטרס בכך.

לעומת שיפוט בינלאומי, סמכות השיפוט האוניוורסלית (שיש לבתי דין פנימיים להעמיד לדין אזרחים של מדינות זרות על פשעים בינלאומיים) מעלה שאלות סבוכות יותר. שכן כאשר היא מופעלת ללא כל זיקה טריטוריאלית (כמו במקרה של התביעה נגד שרון בבלגיה), היא יוצרת כאוס במערכת הבינלאומית. יש לה השלכות גם על התנהלותן הפנימית של מדינות. כך, למשל, בישראל אי אפשר להשתמש בממצאים של ועדת חקירה ובעדויות שגבתה כראיות בהליך משפטי (סעיפים 14 ו-22 לחוק ועדות חקירה). זה נועד לאפשר לרדת לחקר האמת מבלי שהעדים יחששו כי יפלילו את עצמם. מובן שאם עולה מן הממצאים חשד לעבירה פלילית יש להעביר זאת ליועץ המשפטי לממשלה ועליו לשקול אם לפתוח בהליכים; אך אלה לא יוכלו להסתמך על עבודת הוועדה וממצאיה. החסינות הזאת לא קיימת במקרה של סמכות שיפוט אוניוורסלית, וזה יביא לכך שמדינות לא יחקרו כדי לא לספק למדינות אחרות ראיות להעמדה לדין אחרי שהן עצמן חקרו. שאלה מעניינת היא מה אחריותם של משפטנים המכשירים מעשים שאחר-כך יופללו על-פי השיפוט הפלילי הבינלאומי.

גם כאן הנקודה העיקרית היא מה נחשב "טוב" לישראל. כאילו טוב לה לישראל להתנהג כבריון שכונתי מופרע שרק צריך לדאוג לא להיתפס. אם ישראל סמוכה ובטוחה שנהגה כהלכה – ממה היא חוששת? ואם יש דיווחים על כך שנעשו מעשים שלא ייעשו, ויש, הרי חובה לחקור ללא דיחוי. רצוי בשיתוף של גורם בינלאומי בר-סמכא, שיפיג את החששות כאילו זוהי חקירה מטעם או טיוח. קיום חקירה של ממש היא לטובתה של ישראל. כי כמו בסעיף הקודם, השאלה מהי דמותה הרצויה של המדינה קודמת לקביעה מהי טובתה.

Read Full Post »

חודשים על חודשים לא שמענו על סרטן הערמונית (ה"מיקרוסוקופי") של ראש ממשלתנו  (שיהיה בריא, באמת). והנה, ממש בתזמון מפליא, מזומן הערב אהוד אולמרט לבדיקת הדמיה בערמונית.  וכלשון הידיעה, "ככל הנראה, הסיבה לעיכוב בחקירת ראש הממשלה נובע מהבדיקות". (הנוסח הלקוי במקור).  אני חושדת שהמילים שהעיתונאי אחראי להן במשפט הזה הן "ככל הנראה". השאר שייכות להודעה לעיתונות שהוציאו יועצי התקשורת של ראש הממשלה. אבל זה רק הימור, כאמור.
ככה זה. אם אף אחד אחר לא עושה זאת בשבילך, תוציא לך אתה את הערמוני(ת)ם מהאש.

לולא הוסף המשפט הזה בסוף הידיעה היה משהו לא נאה בהיטפלות כזאת למצב בריאותו של ראש הממשלה. הקישור בינו לבין החקירה שזומן אליה אך טרם התפנה היה נשאר בגדר רמיזה. (משהו בסגנון מה שנכתב על אורי מסר בעיתונות סוף השבוע: אושפז, ולא במחלקה האורתופדית). אבל המשפט הזה, מבית היוצר של אולמרט ושות', מראה (למי שהיה לה ספק) כי הוא עצמו לא מהסס להשתמש בכל האמצעים כדי להסיט את עצמו מקו האש הציבורי; גם אם הם כרוכים במצבו הבריאותי. (וכמו שיוסי גורביץ הזכיר לי, גם בן גוריון היה מיד חולה בזמן משברים פוליטיים).  מצד שני, אם פרקליט המדינה היה אומר עלי מה שאמר עליו, כנראה שגם אני הייתי צריכה לעבור מיד בדיקות (שתוכננו מזה שבועות, כמובן). אתם יודעים מה? אפילו בערמונית.

Read Full Post »

היועץ המשפטי לממשלה נענה לדרישת ארגון 'עדאלה' לחקור את נסיבות מותו של עציר בתא-המעצר בקרית מלאכי, ב-17 באוגוסט.

רגע, לא חוקרים את נסיבות מותו של כל עציר שמת במעצר? זה לא בפרוטוקול? הרי למדינה אחריות מלאה על כל מי שהיא מכניסה למעצר וחובה כבדה יותר, בשל כך, להגן על זכויותיו. אם נגרם לו נזק – גם אם הוא מתאבד – זה באחריותה והיא בוודאי חייבת לחקור זאת. אין סיבה לחכות לפנייתו של ארגון לזכויות-אדם. פשוט צריך לעשות את זה.

פניית עדאלה ליועמ"ש (ההודעה השנייה ב"אוגוסט")

Read Full Post »